למעשה, מר הורביץ נסמך רק על דברי בנו משה, כאשר חלק מהדברים שמע משה בעצמו וחלק שמע מגורמים אחרים. מר הורביץ הודה מפורשות כי כל מה שנמסר לו עובר לחתימת החוזה לקוח מדברים שנמסרו לו ולא מידיעה אישית (עמ' 90 לפרו' שו' 25-24; שם, עמ' 116 שו' 17-12). הוא עצמו לא שוחח עם המוכר, לא נפגש עמו ולא העביר לו תשלום. הוא אף לא שוחח ולא נפגש עם מר דהרי ואף לא עם עוה"ד מועלם. מאחר שמר הורביץ הודה למעשה כי נסמך על מידע שקלט מפיהם של אחרים, ברי כי אינו יכול לערוב לאמיתות הדברים. כל מה שיכול היה מר הורביץ להעיד עליו הוא כי המידע הגיע לידיעתו מאת בנו, שאף הוא שמע חלק מהדברים מאחרים. מטעם זה, הצהרת מר הורביץ באשר לעובדות שהוחלפו בין אחרים, הלא המה לכל היותר בגדר עדות שמועה שאין מקום לתת לה משקל.
מר הורביץ אף הודה כי לא ראה את שני המסמכים החתומים על ידי סגן ראש העיר, אשר לדבריו היוו את "הגורם המרכזי ששכנע אותי להצטרף לעסקה" (סעיף 3 לתצהירו), בבחינת מסמכים אשר מהווים את "מכת הפטיש שבאמת לא ראיתי אותם" (עמ' 125 לפרו' שו' 11-10). חלף זאת, טען מר הורביץ כי נסמך על מראה עיניו של בנו, שטען בפניו כי ניכר מהמסמכים שקיים פוטנציאל להפשרת הקרקע לבנייה (סעיף 3 לתצהירו). לא זו בלבד שתמוה כיצד מר הורביץ התקשר בעסקה בלי שבנו שלח לו את צילומי המסמכים שלדבריו היו בגדר "מכת הפטיש", אלא שמר הורביץ לא הכחיש שהוא ובנו אף לא ערכו שיחה עם המוכר עוה"ד גורן עובר לחתימת החוזה (עמ' 29 לפרו' שו' 4-1), תוך שהודה בהגינותו כי שמע על עוה"ד גורן רק במועד חתימת החוזה.
לא פחות מכל אלה, ובכך עיקר העיקרים. מר הורביץ הודה כי בנו לא סיפר לו עובר לחתימת החוזה כי הוא נדרש לרשום בחוזה סכום נמוך יותר מזה אשר שילם בפועל (עמ' 54 לפרו' שו' 8-6), וכי "אם הייתי נוכח במקום בזמן אמת, לא הייתי מסכים לכתוב בחוזה סכום שקרי, בוודאי שלא לדווח דיווחי שקר לרשויות המס, ובוודאי שלא בסכומים כל כך זעומים..." (סעיף 11 לתצהיר). דהיינו, מר הורביץ הודה כי אם היה מודע בעצמו לדרישה לרישום סכום נמוך בחוזה לעומת הסכום ששילם בפועל, לא היה מסכים לכתוב זאת בחוזה, ומשכך, החוזה לא היה נחתם.
בנסיבות אלה, טענת מר הורביץ היא כלפי בנו שלא סיפר לו לפני חתימת החוזה שהמוכר דורש לרשום סכום נמוך יותר בחוזה, שכן, אם היה יודע זאת לא היה חותם על החוזה. משכך, מידי בנו יבקש תיקון העוול, מידיו ולא מידי הנתבעים. נזקיו של מר הורביץ לא היו באים לעולם אילו בנו לא היה מסתיר זאת ממנו, ואזי מר הורביץ היה מסרב כדבריו לחתום על החוזה. בכך ניתק הקשר הסיבתי מול המחדלים הנטענים המיוחסים למי מהנתבעים. בוודאי שלא ברורה טענת מר הורביץ כלפי עוה"ד גורן, שכן, כאמור, הוא ובנו לא שוחחו עמו עובר לחתימת החוזה, וגרסתם בנדון שאובה משיחות שאחרים סיפרו להם כי ניהלו, כמו גם ממסמכים שבנו של מר הורביץ ראה.