מעבר לצריך ייאמר כי במסמכים עליהם נסמך בנו של מר הורביץ, החתומים על ידי מר שמעון כהן, סגן ראש עיריית אשקלון בשעתו (צורפו כנספח א' לתצהירו של מר הורביץ), צוין כי המקרקעין מושא ההליך, "ייעודם עירוני ברמה מתארית. זאת, אחר שעברו הליכי שינוי ייעוד מחקלאות לצרכים עירוניים". ממסמכים אלו עולה לכאורה כי ייעוד המקרקעין מושא התביעה שוּנה מחקלאות "לצרכים עירוניים". על פניו, הקורא הסביר עשוי לפרש "צרכים עירוניים" כצרכים ציבוריים מובהקים ולא בהכרח לטובת מגורים. אומנם, בעדותו של מר שמעון כהן, הוא טען כי כאשר כתב במכתבו "צרכים עירוניים" התכוון למגורים (עמ' 390 לפרו' שו' 25). ואולם, בעת שבנו של מר הורביץ ויתר התובעים ראו את המכתבים הללו, הם לא היו יכולים לדעת שהמונח "צרכים עירוניים" מתפרש למגורים וכלל לא טרחו לבחון זאת, לרבות במחלקת ההנדסה בעירייה. אילו היו עושים כן היו אף מגלים כי סגן ראש העיר לא דייק עת כתב במכתבו כי המקרקעין "עברו הליכי שינוי ייעוד מחקלאות לצרכים עירוניים", שכן, במועד בו נכתבו הדברים, המקרקעין טרם עברו הליכי שינוי ייעוד. סגן ראש העיר העיד בעצמו, "הכוונה, אתה יודע שבלשוננו, 'עברו' או 'יעברו' זה היינו הך... איך אני יכול לכתוב 'אחר שעברו' כשאני יודע שלא עברו ? זה לא ייתכן" (שם, עמ' 391 לפרו' שו' 9-7).
בחקירתו הופנה מר הורביץ למסמכים אלו, תוך שנשאל מדוע בנו לא הסב תשומת ליבו לכך שתוכנם מבשר על היתכנות לשינוי ייעוד מחקלאות לצרכים עירוניים אך לא לתעשייה או למסחר. על כך השיב מר הורביץ כי "הדברים שהועברו לי היה ברמה של האופוריה, נקודה" (עמ' 125 שו' 23-22). אין זאת אלא כי מר הורביץ "חי באותה אופוריה שהובטחה לי" (עדותו בעמ' 38 שו' 34), אשר "הייתה אופוריה של כולנו" (שם, עמ' 40 שו' 5). מר הורביץ טען עוד כי התובעים "לא קראו בדיוק את החוזה. נכון שהרבה כסף מושקע בזה, נכון. כולם היו באופוריה הזאת... לא נאמר לנו שום אזהרות ושום דבר" (שם, שו' 13-9). האופוריה אשר שיוו התובעים לנגד עיניהם, אשר חזרה שוב ושוב מפיו של מר הורביץ, מלמדת על התקוות שהתובעים תלו ברכישה, אך לא על המציאות שנגלתה בפניהם. התובעים התעקשו כאמור לסלק מדרכם כל סימן שאלה או נורת אזהרה, שמא חלילה יתגלה שִברו של החלום.
למען הנייר לא יֵצֵא חסר, אציין עוד כי בחקירתו של מר משה הורביץ, בנו של התובע 3 יעקב הורביץ, הוא טען כי העסקה "קרצה לי" (עמ' 478 שו' 26), על אף שלא יכול היה לפגוש את המוכר ואינו זוכר מדוע לא ביקש לראות את נוסח החוזה מבעוד מועד (עמ' 476 שו' 32-30; שם, עמ' 477 שו' 4-2). לדבריו, "צויר לי שככה עובד התהליך..." (עמ' 478 שו' 5). משה הודה כי עובר לחתימה על החוזה נשען רק על הדברים ששמע מחבריו, אשר מצדם נסמכו על אחרים, וכן על מסמכי סגן ראש העיר (עמ' 476 שו' 9-5; שם, עמ' 457 שו' 22-19; עמ' 459 שו' 34-32). בנסיבות בהן בנו של התובע 3 מעיד כי הוא עצמו נשען על ספקולציות שאחרים "ציירו" בפניו, מאליו מובן כי אביו אשר נבנה אך מתיאוריו אינו יכול לבסס הסתמכות קונקרטית ומדויקת על מעשי או מחדלי מי מהנתבעים.