נמצאנו למדים, בשנת 2012, זמן קצר לאחר חתימת החוזים, קרא מר צידון כתבה בעיתון והתרשם משיחה עם איש נדל"ן, "כי קיים סיכוי כי אכלנו אותה וכי המנהל עלול לעשות שימוש בזכותו להשיב לעצמו את הקרקע. שיתפתי את חבריי במידע הזה אך הם דחו את זה מכל וכל..." (ס' 18 לתצהירו). על אף שטענו כי לא היו מתקשרים בחוזים אילו ידעו על סעיף 15, התפרש בבירור כי גם כאשר הודע להם בשנת 2012 כי אפשר שהמִנהל ייקח הקרקע חזרה לרשותו, התובעים 7-3 העדיפו לא לבדוק העניין באמצעים פשוטים למדי, בין מול בא כוחם עוה"ד מועלם, בין מול המוכר עוה"ד גורן ובין במשרדי המִנהל. לא נחה דעתו של מר צידון מהעדר המעש של התובעים 7-3 בנדון, ובשנה העוקבת, שנת 2013, יזם פגישה עם עוה"ד גורן על מנת לתהות על קנקנו בנדון. בסוף הפגישה טען מר צידון כי היה נהיר לו שאינו מאמין לעוה"ד גורן. ככל שמר צידון לא האמין לעוה"ד גורן, לא ברור מדוע יזם את המפגש עמו, ומשיזם את המפגש ולמד כי אינו יכול לסמוך עליו, לא הוברר מדוע לא המשיך לבדוק העניין מול המוכר עוה"ד מועלם או במשרדי המִנהל. אין זאת אלא כי מר צידון וחבריו דגלו באמירתו כי "שווה לי לקחת את הסיכון", ובמודע עצמו עיניהם מפני האפשרות כי המִנהל ייקח חזרה את הקרקע לרשותו.
פרק ג'- התייחסות קונקרטית לתובעים השונים
כדרכנו, בשים לב לשונות העובדתית המייחדת עניינה של כל קבוצה, נבקש לחלק דברנו בעניין זה בין קבוצת התובעים 2-1 לבין קבוצת התובעים 7-3.
אשר לקבוצת התובעים 2-1, נוכח מסקנתי בפרק הקרוי לעיל "האם התובעים 2-1 ידעו על סעיף 15 עובר לחתימת החוזים", אחר פירוט הנגזרות העולות מדרך הילוכם של הצדדים בזמן אמת, אינני מוצא להרחיב מעבר לכך על דרך של מתן התייחסות קזואיסטית לכל אחד מהם. זאת, מאחר שאינני סבור כי יש בכך כדי להקרין על התוצאה המשפטית הניבטת בנסיבות העניין.
נותר, אפוא, להידרש לעניינם הפרטני של קבוצת התובעים 7-3.
קבוצת התובעים 7-3
התובע 3- מר יעקב הורביץ
בתצהירו טען מר הורביץ כי בקיץ שנת 2011 סיפר לו בנו, מר משה הורביץ, כי חלק מחבריו מתעניינים ברכישת קרקע חקלאית למטרת השקעה בעיר אשקלון, כאשר הצפי הוא כי הקרקע תופשר לבניה ולאחר מכן ניתן יהיה למכור אותה ברווח. מר הורביץ טען כי סיכם עם בנו כי ככל שיחליט לרכוש חלקת קרקע כאמור, בנו הוא אשר יחתום בשמו על החוזה. במהלך המשא ומתן עובר לחתימת החוזה, ציין בפניו בנו משה כי ראה שני מסמכים הנושאים סמליל של עיריית אשקלון, וחתומים על ידי סגן ראש העירייה בשעתו, מר שמעון כהן, וכן על ידי ראש מנהל ההנדסה, וממסמכים אלו מתפרש כי קיים פוטנציאל שהקרקע תופשר לבניה. לדברי מר הורביץ, "זה היה הגורם המרכזי ששכנע אותי להצטרף לעסקה" (סעיף 3 לתצהיר).