יתר על כן. ככל שהתובעים טוענים כי קיומו של חוזה החכירה, ובתוכו סעיף 15, הוסתר מהם במועד חתימת החוזים, אזי במהלך השיחה, שהוקלטה על ידי מר צידון (ראו חקירתו בעמ' 1236 לפרו' שו' 10-7), אך טבעי היה להניח כי מר צידון יביע מורת רוח בפני עוה"ד גורן מדוע הוא ועוה"ד מועלם לא עדכנו את התובעים על כך במועד חתימת החוזים. העובדה כי לא עשה כן חרף השיחה הארוכה בין הצדדים, מלמדת אף היא שטענתם המאוחרת של התובעים בכתב התביעה, אינה הולמת מציאות.
אומנם, מר גורן הוסיף ואמר "אני לא יודע מה יקרה במקרה כזה, זה לא קרה, כאילו פעם אחת זה לא קרה" (שם, עמ' 38 שו' 21-20). ואולם, מאחר שהובהר למר צידון כי נטילת הקרקע חזרה על ידי המִנהל היא בגדר אפשרות העשויה לקרום עור וגידים, אף אם הסבירות לכך אינה גבוהה, ובהינתן שמר צידון עצמו ציין במפורש כי הוא ער לכך, הרי בחירת התובעים 7-3 שלא לעמוד על ביטול העסקה כבר אותה עת על רקע מצגי שווא נטענים הנוגעים להסתרת דבר קיומו של סעיף 15, סותרת את טענתם בכתב התביעה כי אילו ידעו על כך במועד חתימת החוזים, לא היו חותמים עליהם.
זאת ועוד. בחקירתו בעניין טען מר צידון תחילה כי יזם את הפגישה עם עוה"ד גורן בתואנת שווא. לדבריו, ביקש מעוה"ד גורן להיפגש על מנת לשקול לרכוש קרקעות נוספות (עמ' 1234 לפרו' שו' 13-7), בעוד שכוונתו האמיתית הייתה "לתהות על קנקנו" של עוה"ד גורן בעקבות "הנורות האדומות שלי" (עמ' 1236 שו' 10-9). למעשה, לדבריו, "זו הייתה מטרת הפגישה האמיתית שלי" (שם, שו' 25-24; שם, עמ' 1237 שו' 2-1)), שכן, סבר כי יש בעיה במהימנותו של עוה"ד גורן (שם, עמ' 1236 שו' 12-11). מר צידון טען כי לא השמיע את ההקלטה לחבריו, שכן, "היא משובשת לגמרי" אף כי מיד לאחר מכן חזר בו ואמר, "לדעתי היא לא משובשת" (שם, עמ' 1236 שו' 21-19). מכל מקום, מר צידון השיב לעוה"ד גורן, "אני יצאתי בתחושה שאין תוכך כברך בלי הוכחה" (כך במקור) (שם, שו' 23; שם, עמ' 1237 שו' 18-17).
עולה מהאמור כי מר צידון הגיע לפגישתו עם עוה"ד גורן על מנת "לתהות על קנקנו", מאחר שחשד כי הסתיר מהתובעים שהמִנהל עשוי לקחת את הקרקעות חזרה לרשותו. בסוף הפגישה ציין כי חששותיו אומתו שכן עוה"ד גורן לא נדמה כאמין בעיניו. חרף זאת. אף הפעם מר צידון ויתר חבריו התובעים לא עשו דבר. התובעים לא התקשרו לבא כוחם עוה"ד מועלם ואף לא בדקו העניין במשרדי המִנהל, חרף העובדה שמר צידון העיד כי היו לו "נורות אדומות".