בפרט נכון הדבר שעה שגם לאחר שיחת ההבהרה שערך מר שמעוני עם מר דהרי, מר צידון העיד כי "אני לא קניתי" את טענת מר דהרי "שאין סיכוי ושאף פעם המִנהל לא ישתמש בזה" (שם, עמ' 1208 שו' 23-17). מר צידון הוסיף כי חבריו "קנו את זה")שם, שם) ו"הם די לא היו מוטרדים מזה" (שם, עמ' 1210 שו' 26 עד עמ' 1211 שו' 1), תוך שחשבו "שאני מקשקש" (שם, עמ' 1209 שו' 24). ואולם, לדבריו, "לאורך כל הדרך" הוא נותר איתן בעמדתו "שסיכוי מאוד טוב שאכלנו אותה. דיברתי עם החברים" (שם, עמ' 1210 שו' 4-2).
לאור כל האמור, ניתן היה לצפות כי מר צידון יפעל לבטל את החוזה לאחר שהבין כי קיים סיכוי לא מבוטל שבמקרה של שינוי ייעוד המִנהל ייקח הקרקע חזרה לרשותו. מר צידון הודה כי אומנם, "רציתי, הם לא רצו. הם לא רצו" (שם, עמ' 1213 שו' 6), אלא שלדבריו "מבחינה חברתית אני חלק מעדר" (עמ' 1212 שו' 13), וכי "אני לא הייתי תובע בלעדיהם. אין, אין סיכוי" (שם, עמ' 1209 שו' 15; שם, עמ' 1211 שו' 14-13; שם, עמ' 1309 שו' 12-8; ראו עוד: שם, עמ' 1211 שו' 26-25).
בחירתו המודעת של מר צידון שלא לבטל את החוזה אותה עת, ולמצער לא לנקוט בהליך משפטי או בדרך אחרת שיש בה כדי לאיין או לצמצם את הנזק הנטען, מושתתת לדבריו על היותו "חלק מעדר". מאליו מובן כי נימוק זה אינו יכול להישמע, ובכל מקרה, מעת שבחר לא לעשות כן אין בכוחו לטעון כי נזקו התעצם בחלוף השנים. ממילא, מר צידון העיד כי הנימוק ששימש יסוד להעדר המעש מצדו נעוץ לא רק בהיותו "חלק מעדר", כי אם בכך שמבחינתו "שווה לי לקחת את הסיכון" (עמ' 32 לתמלול שצורף כנספח ת/5 לראיות, שו' 21-20). מר צידון העיד כי אף לא פנה לבא כוחו עוה"ד מועלם או למוכר עוה"ד גורן (עמ' 1204 שו' 15-12).
אף יתר חבריו מקבוצת התובעים 7-3 אינם רשאים לטעון לפיצוי בגין נזק שהתגבש מאוחר יותר לכאורה, שעה שבחרו בשעתו להתעלם מסימני האזהרה שנגלו בפניהם ולא לבחון זאת באמצעים קלים. עוה"ד צידון העיד כי חבריו "לא רצו" לבדוק במשרדי המִנהל (עמ' 1315 שו' 8), וכי הוא עצמו לא בדק כי "אני עצלן" (שם, שו' 11). לשון אחר, התובעים 7-3 בחרו בעיניים פקוחות לא לבדוק העניין במִנהל אף כשהחשש נודע במלוא עוזו.
ויודגש. מסקנתי בדבר העדר מהימנות גרסתו של מר צידון, אינה נשענת על דברי הרהב שהשמיע בשיחתו עם עוה"ד גורן (נספח ת/5 לראיות), אלא על מכלול התנהלותו עובר לחתימת החוזה ובמהלכו, כמו גם בעניין טענתו בנוגע ליוזמת הפגישה עם עוה"ד גורן במסעדת רולדין, וכן באשר לאי צירוף תמלול השיחה מלכתחילה לרבות טענתו כי לא השמיע אותה לחבריו מאחר ש"היא משובשת לגמרי" אף כי מיד לאחר מכן חזר בו ואמר, "לדעתי היא לא משובשת" (חקירתו בעמ' 1236 שו' 21-19).