בין כך ובין אחרת, תמוהה טענתו של עוה"ד יונגר כי בשנת 2016 הבין כי "נפלנו בפח" (סעיף 18 לתצהירו). בהינתן מסקנתי כי עוה"ד גורן מסר לעוה"ד מועלם את החוזים ובתוכם סעיף 15, לא ברורה הטענה כי עוה"ד גורן הסתיר מהתובעים את סעיף 15. התובעים כלל לא פגשו את עוה"ד גורן ולא שוחחו אתו עובר לחתימת החוזים. מאחר שבא כוחם עוה"ד מועלם ידע על החוזה ועל סעיף 15, ניתָק הקשר הסיבתי בין עוה"ד גורן לבין התובעים, שכן, עוה"ד גורן יכול היה להניח כי עוה"ד מועלם יעדכן התובעים 7-3 בנדון, כפי אשר עשה. בכלל זאת, ייחוס אחריות בגין מצגים לכאוריים בשלב הטרום חוזי או בגין הטעיית הצד שכנגד, יכולה למירב להיעשות מבחינת התובעים 7-3 רק כלפי עוה"ד מועלם, אלא שכבר קבעתי כי הוא עדכן אותם אודות סעיף 15 ומשמעויותיו.
התובע 6 - בניה צידון
מר בניה צידון, אחד משני נציגי התובעים 7-3 כטענתם (סעיף 4(ד) לתצהיר מר הורביץ; סעיף 5 לתצהיר עוה"ד כהן), חזר על הגרסה העובדתית של יתר חבריו. סימני השאלה והתמיהות שהועלו ביחס לתובעים האחרים, תקפים אף בעניינו כמבואר. נוסיף עוד כי לעניין רישום סכום נמוך יותר בחוזה, אמר מר צידון, "בשעת מעשה זה היה נראה לי, אתה יודע, סבבה..." (עמ' 1187 שו' 16-15) וכי "בשעת מעשה זה היה נראה משהו מאוד קטן" (שם, עמ' 1188 שו' 5). טענת מר צידון כי רישום מזויף בחוזה ודיווחי כזב לרשויות המס, הם "סבבה" או עניין "מאוד קטן", מעוררת פליאה. מר צידון אף התפתל בתשובות שאינן קוהרנטיות באשר לשאלה האם עוה"ד מועלם נטל חלק בספירת הכספים במשרדו, והאם בכלל ראה את הספירה (עמ' 1201 שו' 1 עד עמ' 1202 שו' 12). מר צידון לא ראה את עוה"ד גורן לפני חתימת החוזה ואף לא ביקש לראותו, לאחר שלדבריו מר דהרי מסר כי אינו מעוניין לפגוש את הרוכשים (עמ' 1246 שו' 16 עד עמ' 1247 שו' 1).
מכל מקום, ואף בכך העיקר. כפי שפורט לעיל, מעדותו של מר צידון, כמו גם משיחתו עם עוה"ד גורן שנערכה במהלך החודשים מרץ-אפריל 2013 (תמלול השיחה צורף כנספח ת/5 לראיות), עולה בבירור, להבדיל מגרסת התובעים בתצהיריהם, כי התובעים ידעו כי "הקרקעות הן הרי של המנהל" (עמ' 29 לתמלול שו' 28-27). מר צידון אף העיד כי "מספר חודשים עד שנה לאחר העסקה" (סעיף 18 לתצהירו), הזהיר את חבריו "כי קיים סיכוי כי אכלנו אותה וכי המנהל עלול לעשות שימוש בזכותו להשיב לעצמו את הקרקע. שיתפתי את חבריי במידע הזה אך הם דחו את זה מכל וכל..." (סעיף 18 לתצהירו; ראו עוד: חקירתו בעמ' 1203 לפרו' שו' 16; שם, עמ' 1207 שו' 26-24; שם, עמ' 1208 שו' 7-4). כבר הבהרנו כי העדר המעש מצד התובעים בשעתו, ביחס לסוגיה הקשורה לטענתם בטבורה של ההתקשרות, מלמדת כי באותם ימים הם ידעו כי נחתם חוזה חכירה מול המִנהל ואף היו ערים להוראת סעיף 15, אך בחרו בכל זאת להתעלם מכך.