יתר על כן. עוה"ד יונגר טען, "לא ידעתי עד אז מי זה אלון גורן ולא שמעתי את שמו מעולם" (סעיף 6 לתצהירו). לשון אחר. עוה"ד יונגר עמד להתקשר בעסקה כאשר לא ידע את זהות המוכרת אשר ממנה הוא עתיד לרכוש המקרקעין, ואף נאסר עליו ועל חבריו להיפגש עם הבעלים העלום כפי שטען מר הורביץ. די היה בכך כדי לגרום לרוכש פוטנציאלי, ובוודאי לעורך דין האמון על הוראות הדין, לשקול בכובד ראש לסגת מעסקה זו. ואולם, לא זו בלבד שעוה"ד יונגר לא שקל זאת, אלא שכאשר מר דהרי הודיע לו לדבריו כי עליו לשלם את כל הסכום במזומן, ועוה"ד יונגר סבר כי דרישה זו "נראתה מוזרה בעיניי" (שם, סעיף 10), לא נמנע מחתימה על החוזה. והנה, בבוא יום החתימה על החוזה טען עוה"ד יונגר כי מר דהרי הוסיף כי המוכר מבקש שהסכום שיירשם בחוזה יהא נמוך מהסכום המשולם בפועל. על כך אמר עוה"ד יונגר כי דרישה זו "צרמה לי מאוד (באנדרסטייטמנט), וכי "הייתי קצת בהלם... ואיני רגיל לשיטות עבודה מעין אלו" (שם, סעיף 10). ואולם, חרף כל אשר נגלה בפניו - הן לעניין האיסור לברר זהות בעלי המוכרת זמן רב לפני חתימת החוזה, הן לעניין הכרח הבאת מלוא הסכום במזומן, והן לעניין רישום כוזב בחוזה במועד החתימה עליו - עוה"ד יונגר הודה, "...לא רציתי לפוצץ את העסקה כמה דקות לפני מעמד החתימה" (שם, שם).
להיטותו של עוה"ד יונגר וחבריו לחתום על החוזה, חרף כל האמור, גרמו לכך שהם אף לא שיתפו את בא כוחם, עוה"ד מועלם, בדרישות המפתיעות להבאת הסכום במלואו במזומן, ובפרט בעניין רישום סכום שונה בחוזה לעומת הסכום המשולם בפועל. עוה"ד יונגר חתם על החוזה במשרדו של עוה"ד מועלם, ואז יצא לקרן זווית במשרדו על מנת לספור הסכום במזומן במחיצת מר דהרי לבדו. כפי שציינתי לעיל, התובעים 7-3, ובכללם עוה"ד יונגר, כלל לא התעניינו במאמרו של בא כוחם עוה"ד מועלם בעת החתימה על החוזה. בבהלה שאחזה בהם במרדף אחר החוזה הנכסף, הם סילקו מדרכם כל סימן שאלה ומכשול, יהא חמור אשר יהא: לא התרגשו מדיווחי כזב לרשויות המס; לא הוטרדו מחתימה על חוזה שאינו משקף מציאות, ולא התעניינו בהוראות החוזים עליהם חתמו, אחרת - למצער עורכי הדין שבחבורה היו מבקשים לראות את חוזה החכירה עם המִנהל, ולכל הפחות מבקשים להבין פשר היות הקרקע חכורה מהמִנהל.
יתרה מזו. עוה"ד יונגר טען עוד כי "לאחר מספר חודשים" (סעיף 16 לתצהיר), ככל הנראה לאחר חתימת החוזה, "הגיעו לאוזניי שמועות כי יש אפשרות שבמקרה של שינוי ייעוד תשוב הקרקע למנהל" (שם, שם). לדבריו, מר שמעוני מסר לו וליתר התובעים כי שוחח עם מר דהרי אשר הניח דעתו "כי זה לא רלוונטי למקרה שלנו ואף הציע לנו לנסות למכור את הקרקע..." (שם, שם). גרסה זו מעוררת קושי לא מבוטל. לאמור, עוה"ד יונגר טען כזכור כי "לו הייתי יודע כי במקרה כזה הקרקע חוזרת למנהל, ברי כי לא הייתי מתקשר בהסכם כזה..." (שם, סעיף 21 לתצהירו). ככל שטענה זו משקפת מצב לאשורו, ניתן היה לצפות שכאשר הגיעו לאוזניו "שמועות" לפיהן הקרקע עשויה לחזור למִנהל במקרה של שינוי ייעוד, כי יעשה את אשר טען כי היה עושה מלכתחילה. דהיינו, עוה"ד יונגר יכול היה לפנות מיידית לבא כוחו עוה"ד מועלם על מנת לבדוק הטענה. הוא אף יכול היה לבחון העניין מול המוכר עוה"ד גורן, ואם עליהם אינו סומך היה בכוחו לבדוק זאת במשרדי המִנהל. חלף זאת, הסתמך עוה"ד יונגר על דברים ששמע מחברו מר שמעוני אודות שיחה שניהל עם מר דהרי, אשר אינו משפטן ובוודאי שאינו יכול לתת מענה ביחס לסוגיה המערבת היבטים משפטיים. אילו אך היה עוה"ד יונגר עושה כן, מול מי מהצדדים הנזכרים, היה בכוחו למנוע את כל הנזק לו הוא טוען, שכן, היה יכול לבקש לבטל את העסקה בסמוך למועד חתימת החוזה, ולכל הפחות היה יכול להגיש תביעה מתאימה אותה עת.