הוצאות ההליך
תביעה זו מתנהלת החל משנת 2018. אופיים ומזגם הנוח של בא כוח התובעים מחד, ועוה"ד גורן מאידך, לא מנעו מהם לעשות שימוש בלתי סביר בהגשת בקשות, תגובות ו"הודעות" רבות, משל תיק בית המשפט ככלי בידיהם לעשות בו כטוב בעיניהם.
אשר לתובעים - אלה הגישו כאמור בקשות, תגובות וכתבי טענות רבים מאוד, חלק ניכר מהם ללא הצדקה עניינית. התובעים, באמצעות בא כוחם, הרבו להתנצח עם החלטות בית משפט, תוך הגשת בקשות חוזרות וניסיון לבצע 'מקצה שיפורים' ביחס לבקשות שחלקן נדחו.
בתוך כך, רק במהלך דיוני ההוכחות עתרו התובעים להגיש קלטות שהיו מצויות בידיהם. זאת, על רקע טענתם כי בין בא כוחם לבין עוה"ד גורן השתכלל הסדר דיוני לגילוי הקלטות בשלב ההוכחות.
ביום 11.10.21 דחיתי בקשתם. בקשת רשות ערעור שהגישו על ההחלטה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (החלטה מיום 30.12.21 ברע"א 7396/21). התובעים לא השלימו עם החלטות אלו, וביום 17.2.22, במסגרת תגובתם לבקשת הנתבעים 1 ו-4 לעניין חשיפת ההקלטות שבידי הצדדים, טענו התובעים כי בית משפט זה ובית המשפט העליון, "נותנים לגיטימציה להתכחשותו המפורשת של בעל דין להסדר דיוני..." (סעיף 12 לתגובה). בהחלטתי העוקבת מאותו היום ציינתי, בין היתר, כי התובעים רשאים שלא להיות שבעי רצון מהחלטות שיפוטיות, ואולם, הדרך להביע ביקורת בנדון אינה אמורה למצוא ביטויה בהליך השיפוטי (ראו התנצלות התובעים בהודעה שהגישו ביום 21.2.22; אין זו ההתנצלות היחידה שהוגשה בהליך על ידי התובעים).
אף כי ראוי היה שהתובעים יפנימו הכרח השלמה עם ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו בעניין טענתם להסדר דיוני לגילוי הקלטות, הם לא עשו כן. הוגשו בקשות שונות בעניין ההליכים המקדמיים, לרבות בכל הנוגע לחשיפת ההקלטות. לצד הבקשות שהגישו בנדון הנתבעים 1 ו-4 (ביום 3.1.22 וביום 31.1.22), ביום 7.11.22 הגישו התובעים בקשה נוספת, במסגרתה עתרו שוב לתת תוקף של החלטה להסדר דיוני לכאורי ביניהם לבין הנתבעים 1 ו-4, שעניינו גילוי המסמכים וההקלטות שבידיהם. בהחלטתי בו ביום קבעתי כי בשלב זה אין בדעתי ליתן תוקף שיפוטי להסכמות שעניינן גילוי מסמכים, שכן, המועד לכך חלף זה מכבר ובוודאי שאין להיזקק לכך לאחר שהוגשו ראיות.
ביום 30.11.22 ביקשו התובעים פעם נוספת כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו מיום 7.11.22. בהחלטתי מיום 7.12.22 סקרתי את הבקשות וההחלטות השונות שניתנו בעניין זה, תוך שציינתי כי תרופתו של בעל דין שאינו שבע רצון מהחלטה שיפוטית, אינה יכולה להיות על דרך של הגשת בקשות נוספות שתכליתן שינוי ההחלטה. ממילא, הובהר - והדברים ניכרים היטב מהחלטת בית המשפט העליון מיום 30.12.21 - כי לא השתכלל כל הסדר דיוני בין הצדדים. עוד ציינתי כי ראוי היה שהתובעים, באמצעות בא כוחם, יימנעו מטענות בלתי ראויות. בא כוח התובעים כבר התנצל בעבר אודות הטרמינולוגיה בה נקט (הודעה שהגיש ביום 21.2.22), ויש להצר כי הרהורי ליבו המשיכו למצוא דרכם לעבר כתבי הטענות.