תלהמ (קריות) 17970-04-23 ח.א נ' מ.ק

לפניי תביעת פינוי שהגיש אביו של האיש (להלן: "החם") נגד האישה ותביעה הצהרתית, לאיזון משאבים ופירוק שיתוף, שהגישה האישה נגד האיש והחם.  האיש והאישה (להלן: "בני הזוג"), הינם בני זוג לשעבר, מוסלמים, נישאו ע"פ הדין השרעי ביום 00.00.2011 בהיות האישה בת 19.  מנישואי הצדדים נולדו שני הקטינים, ע' יליד 2012 וא' ילידת 2014.  בני הזוג התגרשו ביום 00.00.2022.

1. מיד לאחר הנישואין בני הזוג לשעבר התגוררו יחד בדירת המגורים, בשנת 2016 הבניין נהרס ונבנה מחדש, בני הזוג לשעבר שכרו דירה בתקופת הבנייה, ולאחר מכן עברו לגור בבית מושא המחלוקת.
2. האישה מבקשת הצהרה על זכויותיה בשיעור מחצית ופירוק שיתוף בדירת המגורים הממוקמת על המקרקעין הידועים כגוש ... חלקה ...  מאדמות ..., ורשומים ע"ש החם (להלן: "בית המגורים"), פירוק שיתוף, איזון משאבים והשבת השקעות.
3. האישה מתגוררת עד היום בדירה בקומה למעלה עם ילדיהם המשותפים, והאיש מתגורר למטה עם הוריו.

השתלשלות ההליכים בתיקי הצדדים

4. ביום 20.10.2022 הגיש החם תביעה לסילוק ידה של האישה מדירת המגורים הנמצאת במקרקעין שבבעלותו בחלקה ..., גוש ... ב...  (רישום מפנקס הזכויות לפיו הזכויות רשומות ע"ש החם מיום 29.6.2022 נספח 6 לתצהיר העדות הראשית (להלן: "תע"ר") הנתבע 2).  התיק הועבר לבית משפט זה מבית משפט השלום (תמ"ש 30973-10-22), ואוחד לפניי בהסכמה.
5. ביום 13.4.2023 הגישה האישה את התביעה הרכושית (תמ"ש 17970-04-23).
6. בנוסף הוגשה תביעה בעניין הקטינים, שעדיין מתנהלת (תלה"מ 28665-06-21); הוגשו גם שתי תביעות לצווי הגנה ותביעה כספית בגין חובות חשמל ומים, שהגישו הורי האיש נגד האישה (תמ"ש 60289-06-25). תביעות אלה אינן נכללות בפסק דין זה.
7. בתיקים השונים התקיימו מספר קדמי משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית, התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהקלטה ביום 22.5.24 וביום 16.12.24. ההפנייה תהיה לתמליל הפרוטוקול לפי התאריך.  סיכומים הוגשו בכתב.
8. יצויין כי מס' ת.ז. הנתבע 1, האיש, שגוי מהגשת התביעה הרכושית ובכל כתבי הטענות בתיק זה, ותוקן על ידי.

תמצית טענות האישה

9. האישה טענה כי מאז שהתחתנו התגוררה עם האיש בדירה קודמת שנבנתה על מקרקעין הרשומים על שם החם, בעוד בהיתר הבנייה נרשם גם שם האיש כמבקש (לכתב התביעה צורף כנספח ג' העתק מהיתר הבנייה משנת 2014 ולתע"ר התובעת צורף כנספח 5 היתר בו תוקן "הורדת שם מבקש" מיום 11.11.20). הדבר מוכיח כי הדירה שייכת לשניהם.  האישה טענה לזכאות לרישום מחצית מהזכויות בדירה, לפירוק השיתוף והחזר ההשקעות שהשקיעה בבנייתה.
10. האישה הפנתה בסיכומיה לאישור האיש והחם כי השקיעה בבניית הדירה ומימנה מכספי עסקיה המחזק את טענתה לזכאות למחצית הזכויות בדירה שנבנתה במהלך הנישואין.
11. בשנת 2016, הוסכם בין האיש והאישה והחם להרוס את הבית ולבנות מבנה חדש. האישה והאיש עברו לדירה בשכירות זמנית אצל השכנים.  האישה השתתפה במימון הבנייה מכספי עבודתה, ממכירת ג'יפ בסכום שקרוב ל 140,000 ₪ שנקנה ע"י הוריה, והאיש והחם הונו אותה ושכנעו אותה למכור אותו והשתמשו בכספיו ובחסכונות של כ-400,000 ₪ שצברה מעבודתה טרם הנישואין.  האיש אישר בחקירתו את מכירת הג'יפ במהלך הבניה של הדירה, דבר המחזק את גרסתה כי מכרה הרכב למען השקעת תמורתו בבניה.
12. האישה טענה כי במהלך בניית הבית, האיש עבד בבנייתו ביחד עם החם ואחיו ולא היה לו הכנסות, ולכן היא נשאה בפועל בתשלומים שנדרשו לצורך רכישת חומרי בנייה, היא מימנה לבדה את חלקם בעלויות בנייה מתוך הכנסותיה.
13. האישה טענה שהשתתפה גם בכסף עבור המרצפות שנקנו מבאר שבע, בעלויות הצבע ושכר הצבע, כמו גם הטיח, כך גם ציפוי הבית באבן מחוץ ולמיטב זיכרונה נתנה עבור האבן סך של 8,000 ₪ לפחות, גם את עבודות הגבס היא מימנה ממה שהרוויחה מעבודתה בסלון בסך 9,000 ₪.
14. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916עוד טענה כי רכשה את הכלים הסניטריים, כגון ברזים ואסלות. ביחד עם האיש שילמה עבור חלונות התריס והאלומיניום.
15. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)את המזגנים בדירה החדשה היא זו אשר רכשה בסך של 5,700 ₪ ושילמה עבור הרכבתם.
16. האישה טענה כי רומתה, לאחר שהאישה והחם הבטיחו לה שהקומה המסחרית מיועדת לסלון שלה, ובהסתמך על כך היא מימנה את הריצוף ושכר הרצף. עוד טענה שהשתתפה בסך של 120,000 ₪ בהוצאת ההיתרים והנדסת הבית וברכישת חומרי החשמל ובשכר הקבלן.
17. לחיזוק גרסתה, הפנתה להודאת האיש כי האישה פתחה עסק בקומה הראשונה עוד לפני השלמת הבנייה.
18. לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים והגשת תביעת הגירושין, החם הגיש תביעה לפינויה של האישה מהדירה במטרה לנשל אותה מזכויותיה, תוך שהאיש מכחיש את השתתפותו בבנייה וטוען שאביו מימן אותה לבד, טענה שאינה נכונה.
19. במסגרת תביעה זו החם טען כי האישה התגוררה ברשות וכי הדירה לא הובטחה לה טרם הנישואין. טענה זו הופרכה, האישה לא ידעה על הסכמי השכירות עד הגשת תביעת הפינוי, והחם אישר בחקירתו כי לא היה מחויב לערוך עמה חוזה, אלא רק עם בנו.
20. החם אישר כי חוזה השכירות הראשון עם בנו נערך רק בשנת 2018, ולא לפני כן.
21. חוזה השכירות שנערך רק בשנת 2018 מראה שהאישה לא גרה ברשות, והסכמים שנעשו במהלך תביעת הגירושין הם פיקטיביים, במטרה לטעון כי האישה במעמד בת רשות. במהלך חקירתו האיש אישר שההסכמים נועדו רק לצורך ארנונה.  גם לא שולמה שכירות בפועל.
22. במסגרת תביעת הפינוי שהגיש החם, שינה את היתר הבנייה על שמו ומחק את שמו של האיש, כדי לטעון שהאישה גרה ברשות. פעולות אלו, עריכת הסכמי שכירות והסרת השם מההיתר, מוכיחות כי האישה לא הייתה מתגוררת ברשות, ולכן אין לו זכות לפינוי האישה.
23. כל הפעולות האיש והחם נועדו לנשל את האישה מזכויותיה בדירה על ידי הצגת תמונה כוזבת. לכן יש להעדיף את גרסת האישה ולקבוע את זכאותה למחצית הדירה וכן לגובה הכספים שהשקיעה בבנייה, דבר שלא נסתר או הופרך במהלך חקירות הנתבעים.
24. בין האישה לבין האיש אין הסכם ממון, האישה זכאית למחצית הדירה.
25. האישה הראתה כי רישום הנכס אינו משקף את הבעלות האמתית, אלא רישום פיקטיבי שנועד להסתיר את חלקה בדירה.
26. במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצדו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף.

תמצית טענות האיש

27. האיש טען כי האישה זנחה את תביעתה לאיזון משאבים, מאחר שלא מילאה אחר צו גילוי מסמכים ועיון שניתן על ידי בית המשפט, ולא הגישה מסמכים חשבונאיים, פירוט חשבונות או תלושי שכר מטעמה, וההליכים התארכו ללא פעולה מצידה.
28. האיש טען כי יש לדחות את התביעה ולחייב את האישה בהוצאות, מאחר שגרסתה חסרת בסיס וראיות. לטענתו, המקרקעין שייכים לאביו שקיבל אותם בירושה, לאישה לא היו לפני הנישואין הכנסות או חסכונות, היא הייתה לאחר הלימודים בת 1  האישה אף הודתה במרמה מול המל"ל, דבר הפוגע באמינותה.  עוד טען כי הרכב נרכש בליסינג והוחזר עקב אי עמידה בתשלומים ללא קשר לטענותיה.
29. הועתק מנבוהאיש טען כי כלל ראייתי מהותי בדין הישראלי, כי אין לקבל ראיה בעל-פה הסותרת מסמך בכתב, ובוודאי לא מסמך רשמי ציבורי.
30. האיש טען כי הדירה היא נכס חיצוני בבעלות החם לשעבר, שנבנה מכספו, ללא השקעת האישה וללא כוונה או התחייבות להעברת בעלות לבני הזוג.

תמצית טענות החם

31. החם טען כי המקרקעין והדירה מושא התביעה הם רכושו הבלעדי, ולאישה אין כל זכות בהם.
32. החם מכחיש כל השקעה או תרומה מצדה של האישה, וטען שמדובר בטענות כלליות וחסרות בסיס בניגוד למסמכים בכתב.
33. על המקרקעין הנ"ל עמד מבנה ישן שנהרס, והחם בנה במקומו על חשבונו מבנה חדש בן כמה קומות, תוך שנתן לאיש ולאישה רשות להשתמש בדירה שנבנתה.
34. החם טען כי לא נערכה כל עסקה להעברת בעלות או זכויות במקרקעין, וכי בקשת הרישוי אינה מקנה בעלות. עוד טען שהיה רשאי לבטל כל רשות שניתנה וכך עשה עם הגשת התביעה.
35. האישה מעלה טענות שונות על ההשקעות שביצעה בדירה, אך החם מכחיש את כולן וטען שמדובר בגרסאות מאוחרות וסותרות, בעוד שהוא זה שמימן ובנה את המבנה כולו, והציג הוכחות.
36. במסגרת תביעת הפינוי נדרשה האישה להציג קבלות או מסמכים להוכחת ההשקעות, אך עד היום לא המציאה דבר.
37. החם טען כי האישה מנועה מלטעון לשינוי מרשם או בעלות במקרקעין, וכי לא מתקיימות העילות בחוק או בפסיקה לשינוי המרשם או להענקת זכויות בעלות. לשיטתו, לכל היותר עומדת לאישה זכות כספית במסגרת איזון משאבים מול בן זוגה לשעבר, בעוד שהמקרקעין והמבנה הם נכס שאינו שייך לבני הזוג ולכן אין לאישה או לאיש כל זכות בנכס.
38. האישה טענה להודאת האיש בהתבסס על קטע ערוך ומקוטע מאימרה של האיש. החם מכחיש את הטענה כלא נכונה ומגמתית.  עוד טען כי בלעדי הצגת ההקלטה המלאה ומכשיר ההקלטה אין קבילות לטענה, וכי דברי האיש אין להם ערך משפטי להעברת בעלות או הודאה כלשהי, שכן אין לו סמכות חוקית לכך.

דיון והכרעה