רישום הזכויות בבית המגורים ובחלקה ... עליה הוא בנוי
- אין מחלוקת כי הזכויות במקרקעין עליו נבנה בית המגורים רשומות בלשכת רישום המקרקעין ... בגוש ... חלקה ... ע"ש החם ושני אחיו (ע"ש החם ...., ע"ש אחיו ס' .... וע"ש אחיו מ' ...) מכח "ירושה על פי הסכם" מיום 29.6.22, וחלקים אחרים רשומים ע"ש אחרים, ח', מ' וע' מכח "מכר ללא תמורה" מהשנים 2010 ו-2012. (נסח הרישום צורף לתע"ר החם).
הדין החל - כללי
- לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") לרישום יש חשיבות גבוהה מבחינה קניינית, בסעיף נקבע כי: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו...". חזקה זו באה להגנת טובת הציבור, אשר יוכל להסתמך על הרישום, ולדעת כי הרישום סופי, אמין ומשקף נכונה את הזכויות הרשומות בו. (ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה, פ"ד נג (3) 49 (1999)).
- חרף האמור לעיל, אין סעיף 125(א) לחוק המקרקעין מהווה "חזקה חלוטה" אלא עסקינן בחזקה שניתן לקעקע אותה (ראו: ע"א 371/85 פיליפ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מב(1) 584 (1988)), אולם הנטל לסתור אותה אינו קל (ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים [נבו] (21.02.2007)).
- הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין הוא נטל כבד בדרך כלל כאמור, והוא מוטל על כתפי הצד המבקש לסתור את הרישום.
- בענייננו הבית כיום אינו רשום על שם מי מהצדדים אלא על שם החם מכוח ירושה, וכאשר הרישום הוא "חיצוני" לתא המשפחתי, נטל ההוכחה הנדרש הינו גבוה יותר - נדרשת הוכחה ממשית וכבדת משקל שהבית, אשר לא רשום על שם מי מבני הזוג, אכן שייך להם. בהקשר זה נפסק בע"מ (חיפה) 330/05 פלוני נ' אלמונית [נבו] (28.5.06)) כדלקמן:
"כאשר הבעלות בדירת המגורים הינה של צדדים שלישיים ולא של אחד מבני הזוג. בין אלה לבין האישה לא מתקיימת אותה 'מערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין' (פרשת יעקובי לעיל) וכמות הראיות הנדרשת כדי להרים את נטל ההוכחה במידה הנדרשת רבה יותר מזו הנדרשת בין בני זוג".
- הצדדים נישאו בשנת 2011, כך שעל יחסיהם הכלכליים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). הצדדים התגרשו בבית הדין השרעי ביום 00.00.2022. בין הצדדים לא נחתם הסכם ממון, והצדדים נשארו חלוקים על הנכס הבא:
- דירת המגורים בקומה העליונה בבניין הבנוי בגוש ... חלקה ... (תביעת סילוק היד ותביעת האישה) - תחילה, היה בניין ישן בו גרו הורי האיש, ובני הזוג נכנסו לגור בדירה שמתחת להורי האיש עם נישואיהם. בשנת 2016 נהרס הבניין והוחל בבניית בניין חדש, ולאחר סיום הבניה נכנסו בני הזוג להתגורר בדירה שבקומה העליונה, החם ורעייתו בקומה מתחת ויתר חלקי הבניין שימשו למסחר. בין ההריסה לסיום הבניה החדשה גרו בני הזוג והחם ורעייתו בשכירות.
- פירוק שיתוף בדירה, והשבת השקעות (תביעת האישה).
האישה בסיכומיה ובהתנהלותה בתיק זנחה את התביעה לאיזון משאבים, מלבד הדירה. אין כל טיעון בעניין בסיכומים, חוות דעת מומחה שמונה לא הוגשה, ולא הודע כי הצדדים שילמו את שכרו או חלק ממנו. המומחה מונה ביום 15.8.23, ניתנו מספר הארכות מועד להמצאת המסמכים לבקשת ב"כ האישה (בימים 28.9.23, 12.11.23, 28.2.24, 3.3.24). האיש הציג לבסוף אישור כי מסר למומחה מסמכים, והאישה צירפה גם היא דוא"ל לפיו מסרה למומחה תצהיר לפיו לא צברה כל נכסים.
- אשר על כן אני דוחה את תביעת האישה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בנכסים מלבד הדירה, שעניינה יידון בהרחבה בפסק הדין.
- סעיף 4 לחוק קובע כי:
"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
- מאחר ולא נערך הסכם ממון בין הצדדים, חל עליהם ההסדר הקבוע בסעיף 5 לחוק ואשר מבחין בין נכסי המאמץ המשותף לבין נכסים חיצוניים, וקובע:
")א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט: