(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
...
(ג) בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" - לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".
- לפי סעיף 5 לחוק, נכסים שהיו לאחד הצדדים טרם נישואיהם מוחרגים מאיזון הנכסים הכולל. יחד עם זאת, הדברים אינם כה ברורים והחזקה המופיעה בסעיף ניתנת לסתירה. לצד הוראות החוק, קבעה הפסיקה כי יכול שתיווצר שותפות בין בני זוג מכוח דינים אחרים, עקב מתנה או הסכמה לשיתוף, בין במפורש ובין על פי התנהגות וזאת במקביל למשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון (ראו: בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים [נבו] (26.10.2011)).
- בפסיקה נקבע, כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית ב"נכס חיצוני" מכוח הדין הכללי - דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וכיו"ב - כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני", וכאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו (ראו: בע"א 2084/91 ,1915/91 ו- 3208/91 יעקובי נ' יעקובי ואח', קנובלר נ' קנובלר, פ"ד מט(3) 529 (1995), רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 (2002) ("עניין אבו רומי"), ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 614 (2005)).
- נקודת המוצא היא כי בית המשפט יורה על שיתוף בנכסים מקום בו הוכחה כוונת שיתוף בראיה פוזיטיבית של ממש (ראו: ע"א 686/85 מערבי נ' מערבי, פ"ד מ(2) 631 (1986)). שומה על בית המשפט לתור אחר הכוונה האמיתית של בני הזוג. כלומר, האם הוכחה הסכמה אמיתית בין בני הזוג לשיתוף במהלך חייהם, שאז ניתן לקבוע שיתוף גם בבית המגורים שאינו רשום על שם שני בני הזוג מסיבות כאלו ואחרות. (ראו: ע"מ (חיפה) 316/05 פלוני נ' פלונית [נבו] (22.2.2007).
- השאלה האם עלה בידי בעל דין לא רשום להוכיח מכח הדין הכללי שיש לו זכויות בנכס מכח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" היא שאלה שבעובדה. יש לבחון את הנתונים והעובדות בכל מקרה לגופו ולתור אחר "דבר מה נוסף". בפרט יש לבחון את כוונת הצדדים, ציפייתם הלגיטימית, ההסכמות שהוסכמו ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי. כעולה מהפסיקה, רף הנטל ביחס לדירת מגורים הופחת ונאמר כי ניתן להסתפק בהבטחות ומצגים אקטיביים והסתמכות. ראו בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני, [נבו] (26.12.2012) (להלן: "בע"מ 1398/11"), ופסיקה נוספת שתצוטט להלן.
- בבחינת שיתוף ב"בית מגורים" (כפי תביעת האישה בענייננו), הושם בפסיקה דגש על אופיו הייחודי של בית המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג, כך שיש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בו. יחד עם זאת, נקבע שלא די בקיומם של חיי נישואין, אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שהייתה כוונה לשיתוף בבית מגורים שהינו "נכס חיצוני", כך, נקבע כי בסופו של יום מדובר בהכרעה תלוית נסיבות קונקרטיות (ראו: בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665 (2004) (להלן: "בע"מ 5939/04"); בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [נבו] (14.3.2007); בע"מ (ירושלים) 818/05 פלונית נ' פלוני [נבו] (8.5.2006) וכן ראו מאמרו של המלומד שחר ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א 227, 264-261 (2009) (להלן: "מאמרו של ליפשיץ")).
בעניין אבו רומי נפסק בהקשר זה: