אציין, כי התחושה שנוצרת מתביעות פינוי מסוג זה אינה תמיד נוחה. מדובר בבני זוג המתגוררים עשרות שנים בבית, שייתכן כי ראו בו כביתם, הם מגדלים בבית את ילדיהם וככל הנראה, אלמלא פרץ המשבר בין בבני הזוג, הם היו ממשיכים להתגורר בו גם כיום. יחד זאת, תחושת אי נוחות לחוד ותוצאה משפטית לחוד. בתי המשפט חזרו פעם אחר פעם אחר ההלכה כי גם מגורים של עשרות שנים בנכס אינם מקנים זכויות קנין בנכס".
- בהתאם לפסיקה, הרי שזכות רישיון המגורים היא זכות הניתנת לביטול בכל שלב, על כן, לחם יש זכות לבטל את הזכות למגורי בני הזוג או האישה בבית שבבעלותו.
האם לאישה מגיע פיצוי בשל שיפוץ או השקעות בנכס?
- לפי הפסיקה, כאשר השבחת נכס חיצוני נעשתה בעקבות מאמץ משותף ובמימונם של הצדדים, הרי ש"השבחה" זו מהווה נכס בר איזון (ראו: עמ"ש (ת"א) 1279/07 פלונית נ. פלוני [נבו] (28.6.10)). בתמ"ש (ירושלים) 21342/04 א.ש. נ' ד.ש [נבו] (24.06.2008) נקבע בהקשר זה כדלקמן:
"השבחה הנובעת מעבודת בעל הנכס, בן זוגו או שני בני הזוג, ... בתקופת הנישואין... תוצאת השקעת בני הזוג או אחד מהם אשר בגינה הושבח הנכס, ניתן להתייחס אליה כאל תוספת לנכס, אולם כעומדת בפני עצמה, קרי לנכס חדש ועצמאי, אשר הושג כתוצאה מהשקעה ומעשים של בן זוג או בני זוג שנוצרה בתקופת הנישואין כתוצאה ממאמץ של מי מבני הזוג בתקופת הנישואין ובתור שכזה - לנכס בר איזון... גם בנסיבות בהן הושקעה עבודה ממשית על ידי בעל הנכס ורק על ידו, ובעקבות השקעה זו השביח הנכס, תיכלל ההשבחה באיזון הנכסים אף שהנכס עצמו יוותר מחוצה לו".
- התרשמתי כי ככל והאישה הייתה מוכיחה כי הבית שייך לאיש, אפשר שלאישה היה מגיע החזר מההשקעה שהשקיעו שני הצדדים בבית (או לחלופין היו מגיעות לה מחצית מהזכויות בבית), אולם במקרה זה לא הוכח, כאמור, כי הבית ניתן לאיש לבדו או לבני הזוג. גם לא נטען כי בוצעו שיפוצים בבית מאז בנייתו.
- נוכח כל האמור לעיל יחד עם העובדה כי הבית שייך לחם, התרשמתי כי לא ניתן להטיל על האיש או על החם חיוב להשיב לאישה סכומי כסף בשל השקעות שלטענתה של האישה השקיעו בני הזוג בנכס ויובהר כי גובה ההשקעות לא הוכח ונטען על דרך הסתם.
- אני דוחה גם את טענת האישה בכתב התביעה בדבר הקלטה ששלח לה האיש, בה הבטיח לה כי תקבל את זכויותיה מהדירה לאחר שיפנה לשמאי (סעיף 16 לכתב התביעה). ההקלטה מעולם לא הוגשה כדין או בכלל, לא תומללה, וזאת על אף שב"כ החם פנה אל ב"כ האישה דאז בבקשה לגילוי מסמכים כולל ההקלטה (נספח 27 לתע"ר החם).
הפיצוי במקרה של ביטול הרשות
- באשר לשאלת החזרה מן הרישיון היו בפסיקה שינויים עם חלוף הזמן, ובמספר מקרים (כולל בתמ"ש 2182-09-09 דלעיל [נבו]) נפסקו פיצויים בגין ביטול הרשות. לבסוף בית המשפט העליון הבהיר את הדברים בעמ"ש 1894/16 פלוני נ' פלונית [נבו] (10.5.2017) מפי כב' השופט נ' סולברג:
"הנה כי כן, במסגרת דיון ב'גורלה' של רשות במקרקעין, על בית המשפט לדון ולהכריע במספר שאלות: האחת, האם הרשות הדירה, אם לאו; השניה - אם יקבע כי הרשות הדירה - האם היא בוטלה, אם לאו; והשלישית - אם יקבע כי הרשות בוטלה - האם יש להתנות את ביטולה בתשלום פיצוי. שעה שנקבע כי רשות היא הדירה ומבוטלת, וכי יש לפסוק פיצויים בגין ביטולה - ואף אם קביעות אלו התבססו על שיקולי צדק - או אז יש לילך בדרך שהתוותה הפסיקה ולקבוע פיצוי אך בשווי השקעת ברי-הרשות בנכס ובהשבחתו".
- בעמ"ש (מחוזי חיפה) 16551-16-19 פלונית נ' אלמוני ואח' [נבו] (9.1.2020), נעשה ניסיון לפסוק פיצוי בגין ביטול רישיון להתגורר בנכס על בסיס חלוקה לא שוויונית לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון (דעת הרוב) או ייחודיות היחסים במשפחה המסורתית במגזר הערבי.
- בפסיקה שדנה בהדירות הרשיון בחברה הערבית נקבע כי הכרה ברשות בלתי הדירה הינה חריג. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ש 21082-07-19 (לא פורסם) אושר בבע"מ 7150/20 פלוני נ' פלונית [נבו]3.21), וכך צוטט בבע"מ מפסק הדין בבית המשפט המחוזי:
"דווקא בחברה המסורתית, הכרה ברשות בלתי הדירה עלולה ליצור מדרון חלקלק, בו מארג כללי המשפחה, ה'קופה' המשותפת, אשר מחד מקילה על צבירת קורת גג ומאידך מעניקה הגנה להורים שלעתים חסרי בסיס כלכלי, משמיטה הקרקע ו'משנה' את כללי ההתנהלות"; עוד תואר כי נקבע בבית המשפט המחוזי "כי ילדיה של המשיבה מכירים בזכויותיה כבעלים וכבעלת הזכות להחליט מי יגור בנכס ומי לא; כי סיבת פינויים של המבקשים מורכבת הן מפעולות בניה שביצעו שלא כדין והן מיחסם אל המשיבה; וכי לא הוכח שהיקף השקעות המבקשים בדירה מהווה את החלק העיקרי בה".
- בהתאם לפסיקה העכשווית והמחייבת אין עוד מקום לפסוק פיצויי הסתמכות אלא רק פיצוי בגין השבחה מוכחת של מקבל הרשות במקרקעין מבעל המקרקעין. בנוסף, נקבע כי על:
"הערכאות הדיוניות לבסס חיוב בפיצוי על בסיס ראיות מוצקות, חוות דעת (שמאות) וחישובים מדויקים" (ראו: תלה"מ (נצרת) 39735-12-19 פלונית נ' פלוני [נבו] (14.10.2022) (להלן: "עניין פלונית") וכן בבע"מ 1894/16 פלוני נ' פלונית [נבו] (10.5.2017) ובע"מ 7150/20 פלוני נ' פלונית [נבו] (21.3.2021)).
- לאחר עיון בראיות ועדויות הצדדים, הרי שאין בידי כל ראיות לנשיאה בהוצאות הבנייה בבית המגורים מטעם האישה או האיש. אין מחלוקת כי הבניין הבנוי על המגרש נבנה בתקופת הנישואין, והשביח את הזכויות במקרקעין. עם זאת האפשרות שהופיעה בפסיקה המתייחסת לחלוקה לא שיוונית בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון אינה מתאימה למקרה דנן, בו לא מדובר על נכס חיצוני השייך לאחד מבני הזוג אלא בנכס שנמצא בבעלות החם, אבי האיש. בנסיבות אלה לא מצאתי בסיס להקנות לאישה זכויות כלשהן בדירה או לפיצויים.
סוף דבר
- אני מקבלת את תביעת סילוק היד, ודוחה את תביעת האישה נגד האיש והחם.
- בהינתן משך המגורים ומגורי הקטינים המשותפים לאישה ולאיש עם האם, אני קובעת את מועד סילוק היד והחזרת הדירה לחזקת החם לארבעה חודשים מהיום.
- האישה תשלם לחם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ ולאיש בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ.
- פסק הדין יהיה מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה במידת הצורך.
המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את שני התיקים שבכותרת.