ש: שהיא תלך
כב' השופטת: זה הכל.
ש: להתגורר בשכירות?
ת: לא אמרתי להם בשכירות, לא בכלום.
ש: אמרת לה שהיא תבוא ותתגורר בדירה אצלך.
ת: לא.
ש: נכון?
ת: לא נכון, לא שניתן לה, תתגורר אצלי, אז, שתיקח את הבית שלי.
כב' השופטת: לא,
ת: תתגורר
כב' השופטת: זה שתי שאלות.
ת: זה, זה תתגורר.
כב' השופטת: אמרת לאבא שלה
ת: זמני,
כב' השופטת: שהיא תוכל להתגורר בבית שמעלייך?
ת: תתגורר זמנית עד
כב' השופטת: או-קיי.
ת: שהם יסתדרו.
כב' השופטת: או-קיי, מצוין.
...
ש: זאת אומרת שח' לא ידעה שהיא נמצאת בבית ברשות?
ת: לא, היא יודעת שאין לה בית.
ש: איך היא יודעת?
ת: היא יודעת אין לה בית וב, בעלה יודע שאין לו בית.
ש: בעלה יודע, נשאיר, זה.
ת: נו?
ש: איך היא יודעת שאין לה בית?
ת: מה, אני, אני חייב לדעת, היא תדע או לא תדע, זה עניין שלי?
ש: אבל היא מתגוררת בדירה.
ת: מתגוררת בדירה זמנית.
ש: איך היא תדע שזה זמני?
ת: זמנית, היא יודעת שזה זמני.
ש: אמרת לה? מתי אמרת לה
ת: היא יודעת, מה זה, אמרתי לה, לא אמרת לה?" (שם, עמ' 38 ש' 39-עמ' 39 ש' 38).
האם הרישיון למגורים הינו הדיר?
- כאמור התרשמתי כי הזכות שניתנה לאישה הינה מסוג "בר רשות", דהיינו זכות ללא תמורה וללא הגבלת זמן. תוקפה של הזכות קבוע בפסיקה, והיא לעולם הדירה וניתנת לביטול:
"רישיון שניתן ללא תמורה אפשר לבטלו כהרף עין עם גילוי דעתו של בעל הקרקע, שאין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון". (ע"א 602/84 יוסף ריבוא נ' אברהם גל (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 2.10.85). על הלכה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 9261/05 (פורסם [פורסם בנבו] ביום 2.4.06) כאשר קבע: "אף אם יקבל בית המשפט המחוזי את טענתם כי נוצר רישיון מכללא במקרקעין מכוח החזקתם רבת השנים, הרי שמדובר ברישיון חינם אשר נותן הרישיון רשאי לחזור בו ממנו בכל עת (ראו למשל רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3) 949)" (ההפניות בפסק הדין תלה"מ (קריית שמונה) 7228-02-22 ס'א' נ' פ'א', [נבו], 18.7.2023).
בפסק הדין שצוטט לעיל קבע כב' השופט רן ארנון, בסעיפים 107, 108:
"פשיטא, כי גם אם נוצרה אצל הנתבעים הסתמכות כתוצאה מהחזקתם בדירה לאורך שנים רבות, הרי שמדובר בהסתמכות שאין לה על מה שתסמוך. הרשות שניתנה להם לגור בדירה היא רשות הדירה, והתובעת, שהעניקה את הרשות, רשאית לחזור בה ממנה בכל עת.