ת: כן?
ש: רשום
ת: כן?
ש: הבן שלך
ת: כן?
ש: כבעל
ת: אני רשמתי,
ש: אני מבקש
ת: לא הוא רשם, אני רשמתי, שאני אקבל מינוי, אם לא יכול לגמור את הבית שאני אקבל הלוואה בשם שלו. וגם זה בשביל המס שבח, למשרד הבנייה. שאני אוריד ממס שבח, אני חייב לרשום שמות.
ש: מה זה מס שבח?
ת: מס שבח, כשאתה הולך לעשות רישיון לבית ויש לך הרבה מטרים, מקבלים ממך מס שבח, אז אם היה גדל, המשטח הוא גדול, אתה משלם יותר, אם הוא קטן אז אתה משלם פחות. אז בשבילי, רשמתי את השם שלו ושם בנות שלי גם". (שם, עמ' 33 ש' 3-18).
ההפנייה בשאלה הראשונה להיתר בניה משנת 2013 שגוייה, ולא צורף היתר כזה אלא היתר משנת 2014. המסמך שצורף ע"י החם משנת 2013 הינו תכנית מפורטת ובה אין שמות מבקשים (נספח 8 לתע"ר החם).
- בהמשך שוב נשאל החם על ההיתר ומה היתה מטרת הסרת שם האיש מהיתר הבניה והשיב:
"ש: עכשיו, תגיד לי, אתה שינית את ההיתר בהמשך, נכון? למה?
ת: שיניתי,
ש: למה?
ת: שאני רוצה לשנות, מה זה, שיניתי, מי, מי
ש: אבל מה המטרה?
ת: יש מישהו יכול להכריח אותי מה לעשות בבית שלי?
כב' השופטת: לא לא, הוא שואל אותך, רק מה הייתה מטרת השינוי
ש: מה הייתה המטרה?
כב' השופטת: למה שינית? למה שינית?
ת: שיניתי, בגלל שאני רוצה להשאיר את הבית שלי לבד, לא רוצה אף שמה, רק עם הבנות שלי, שהן חולות ואשתי חולה.
ש: כן, אבל יש לך טאבו, אז מה הטעם בהיתר הבנייה?
ת: מה זה מפריע לך אם יש לי טאבו או אין טאבו?
ש: אבל אתה עשית זה במהלך ההליכים של הגירושין, בשנת 2020.
ת: בשביל הגירושים, לא בשביל הגירושים, זה בית שלי, אני עושה מה שאני רוצה בתוך הבית. אף אחד לא מכריח אותי לרשום על שם זה או שם זה". (פר' 16.12.24 עמ' 36 ש' 35 עד עמ' 37 ש' 11).
- נמצא אם כן כי בהגשת הבקשה להיתר בנייה לבניין בו מצוייה הדירה מושא המחלוקת כתב החם גם את שמות ילדיו, מ' האיש, והבנות נ' ומ', ובשנת 2020 בקשר עם הליכי הגירושין בין בני הזוג פנה לועדה לתכנון ובנייה ... וביקש להסיר את שם בנו האיש ואת שמה של מ'. עם זאת עיתוי השינוי אינו בסמוך לגירושי הצדדים או לפתיחת ההליכים בבית המשפט. מכל מקום ציון שמו של האיש ביחד עם החם, אחיותיו ובעלי זכויות בחלקה, דודיו של החם, אינו מקים לאיש זכות קניינית בנכס או בחלק ממנו. כבר נקבע כי המדובר בדינים שונים, וועדות התכנון והבניה אינן קובעות זכויות קניין. "היתר בניה אינו ראיה לקביעת זכויות הבעלות במקרקעין, הגם שיש בו כדי להעיד על זכויות חזקה ושימוש" (ראו למשל ת"א (שלום חיפה) 79853-12-20 טארק אגבריה נ' עיריית אום אל-פחם, [נבו], 9.7.25).
- מקרה דומה בחלקו נדון לפני כב' השופט נאמן בתמ"ש (קריות) 2182-09-09 ס.ח. נ' מ.ח., [נבו], 30.7.12 (להלן: "תמ"ש 2182-09-09"). שם היה החם בעל הזכויות אך היתר הבנייה נרשם ע"ש הבן בלבד. שם הסביר החם כי רשם כך משיקולי מס. וכך נקבע: "אין די בעובדה שהיתר הבניה של הדירה הוצא על שמו של הבעל ואין די בכך שהתובעת סברה שהדירה היא של הבעל כפי שפירטה בעדותה".
- אני דוחה את ההסתמכות על רישום האיש עם שתי אחיותיו והדודים בנוסף לחם בהיתר הבניה, כמעידה על זכויות מעבר לבר-רשות.
- החם והאיש צירפו חוזי שכירות שלכאורה ערכו ביניהם, ללא חתימת האישה, ביחס למגורים בדירה משנת 2018. לא מצאתי לנכון לייחס לחוזים אלה משקל לכאן או לכאן. האישה לא חתמה על החוזים ולא הוכח ששולמו כספים כדמי שכירות. האיש אישר כי מטרת החוזים היתה להציגם למועצה המקומית עבור תשלום הארנונה (פר' 16.12.24, עמ' 3 ש' 38-39), אף לא הוכח כי כך נעשה.
- על אף חקירתו הממושכת של החם וגרסאותיו ביחס לחוזה השכירות או הסכם הרשות, המסקנה הברורה הינה כי האישה והאיש קיבלו ממנו רשות מגורים בדירה, וזו בוטלה רק עובר להגשת תביעת סילוק היד:
"כב' השופטת: כשאתה באת לאבא שלה,