ה(2)(2)(4) החלק השלישי של ההלוואה - הפעימה השנייה
- כפי שכבר צוין, המלווה הבהירה שהיא מעדיפה לממן את עבודות הבנייה רק עד להשלמת השלד, ושלאחר שלב זה חברי הקבוצה יתקשרו עם גורם מממן אחר (סעיף 3.3.1.8 להסכם השני). עם זאת, ההסכם כולל גם התייחסות למצב שבו לא תתגבש התקשרות כזו, וקובע הוראות בנוגע למימון העבודות בשלב שלאחר סיום השלד, שכאמור כונה בהסכם "פעימה שנייה" (ויוזכר כי טענת הנתבעות, שלפיה חרף האמור בהסכם יש לקבוע כי הפעימה הראשונה הושלמה והפעימה השנייה החלה עוד קודם לסיום השלד, לא התקבלה, כאמור בפיסקה 77 לעיל).
- הוראות אלה מעוגנות בסעיף 3.3.2 להסכם, שנראה כי ניסוחו יכול היה להיות בהיר יותר: סעיף 3.3.2.1 קובע כי הריבית עבור סכומים שישולמו ב"פעימה השנייה"[15] תהיה בשיעור של 7% לשנה, וזאת "החל מסוף החודש בו בוצעה העבודה ועד לגמר הפרוייקט"; סעיף 3.3.2.2 קובע כי המלווה תשלם את הסכומים הנוספים בהתאם לדו"חות חודשיים של הקבלנית שיאושרו על ידי המפקח; וסעיף 3.3.2.3 קובע כי מועד הפירעון יהיה 30 ימים מסיום המיזם (סעיף 3.3.2.4 מקנה לחברי הקבוצה זכות לפירעון מוקדם, ואינו מענייננו).
- המומחה ציין כי הנתבעות הוסיפו את סכומי הריבית על הסכומים הנזכרים כבר במועדי דו"חות הביצוע, ועוד לפני העברת הסכומים בפועל. בכך אכן פעלו הנתבעות שלא כדין, שכן ברי כי אין להוסיף ריבית בטרם העמדת סכומי ההלוואה. את סעיף 3.3.2.1, המורה כי הריבית תחושב "החל מסוף החודש בו בוצעה העבודה", יש לפרש כמתייחס למצב שבו הסכום הועמד בפועל באותו שלב, בהתאם לדו"חות הביצוע וכאמור בסעיף 3.3.2.2 שלאחריו. הסעיף נועד להדגיש את ההבחנה בין סכומי הפעימה הראשונה, הנושאים ריבית של 7% רק ממועד סיום השלד, לבין סכומי הפעימה השנייה, הנושאים ריבית כזו כבר מעת תשלומם.
- בסיכומיהן לא העלו הנתבעות טענות בעלות משקל נגד מסקנת המומחה, למעט העובדה שהוועד אישר את סכום החוב הכולל (סיכומי הנתבעות בעמוד 30 לתמליל הדיון מיום 10.9.25 שורות 29-19). כפי שכבר צוין, איני סבור שאישור זה יכול לבוא במקום הוראות ההסכמים והפירוש המתבקש שלהם.
- לא נפל אפוא פגם בחישובי המומחה בנוגע לסכומים שהעמידו הנתבעות במסגרת הפעימה השנייה.
ה(2)(2)(5) סיכום ההתייחסות לסכומי החוב מכוח ההסכם השני
- ממכלול הדיון דלעיל עולה כי אין עילה להתערב בחישובי המומחה בנוגע לסכומי החוב מכוח ההסכם השני, למעט לעניין אותם 18,000 ₪ שיש לראות בהם כחלק מהחלק הראשון של ההלוואה מכוח ההסכם השני, ולחשב את הריביות עבורם בהתאם, כאמור בפיסקה 68 לעיל.
ה(2)(3) השלכת אי קיום הוראות ההסכם השלישי בעניין עיכבון
- סעיף 9.1 להסכם השלישי קובע כי לחברי הקבוצה קמה זכות עיכבון בשיעור 5% מכל "חשבון חלקי שיוגש ויאושר על ידי המפקח עבור הקבלן", כאשר סכומים אלה ישמשו "ערבות ביצוע" עד להשלמת המיזם (יצוין כי סעיף 9.2 קובע הוראות בנוגע לעיכבון בשיעור 2% ביחס לתקופה שלאחר מכן, אך התובעים לא העלו טענות מכוחו).
- אין מחלוקת כי בפועל הסכומים הנזכרים שולמו לקבלנית ולא הועברו לחברי הקבוצה. התובעים טוענים כי הסכומים אינם אמורים לשאת ריבית, שכן למעשה הנתבעות נהנו מהם ללא זכות שבדין (עמוד 9 לתמליל הדיון מיום 18.10.25 שורות 36-31). הנתבעות לא העלו טענות בעניין זה במסגרת סיכומיהן. עם זאת, בפני המומחה טענו הנתבעות כי זכות העיכבון תלויה באישור החשבונות על ידי מפקח, ומשלא מונה כזה היא אינה עומדת לחברי הקבוצה. בתצהיר נציג המלוות נטען גם כי ועד הקבוצה לא מחה על תשלום הסכומים לקבלנית, ואין זה מעניינן של המלוות לעמוד על זכויות חברי הקבוצה ביחסים עם הקבלנית (סעיפים 77-74 לתצהיר בעז ברזלי מטעם המלוות).
- נראה כי לא בכדי הנתבעות לא חזרו על טענותיהן אלה בסיכומיהן.
אשר לטענה הראשונה, הרי שההסכם אינו מתנה את זכות העיכבון בקיומו של מפקח. האמירה בסעיף 9.1 כי הזכות קיימת לגבי חשבון "שיוגש ויאושר על ידי המפקח..." נועדה להבהיר, לטובת הקבלנית, שהעיכבון יחושב מתוך הסכום שאמור להשתלם, ולא מסכום אחר גבוה יותר (כגון חשבון שהוגש ולא אושר). ממילא, בהעדר מפקח העיכבון אמור לחול לגבי כל סכום ששולם בפועל, בהתאם לחשבונות. מסקנה זו עולה לא רק מלשון ההסכם, אלא גם ממטרת העיכבון שנועד לשמש בטוחה לביצוע העבודות. בטוחה כזו נדרשת גם, ואולי במיוחד, בהעדר מפקח (וראו גם את דברי המומחה בפיסקה 108 לחוות דעתו).