[10] נוכח מסקנתי, איני נדרש לשאלה מהו שיעור החוב האישי של כל תובע. בעניין זה אציין, למען הזהירות, כי שני הצדדים סברו שאם ייקבע שחבות חברי הקבוצה היא לחוד, חלקו של כל תובע בסכום החוב הכולל הוא בהתאם לחלקו היחסי בחוב על פי הכרטסת (עמודים 6-5 לפרוטוקול מיום 3.7.24). אמנם, במסגרת הסיכומים העלו הנתבעות טענות בדבר תוספות שיש להוסיף לחובו של תובע 2, בהתבסס על המכתבים שהוגשו כמוצג נ/1 (פיסקה 24 לעיל), אך מבלי להתייחס לטענות אלה לגופן, נראה כי הן חורגות מן המוסכמה שגובשה בשלב קודם.
[11] בכתב הגנתן טענו המלוות כי חוק אשראי הוגן אינו חל על ההלוואה, שכן החוק אינו חל על לווה שהוא תאגיד, ובמקרה שכאן ההלוואה ניתנה לשותפות לא רשומה של חברי הקבוצה עם אחרים (שם סעיפים 44-33). המלוות לא חזרו על הטענה בסיכומים, כאמור, ובצדק, ולו משום שכפי שצוין ההסכם הראשון הוא בין החברה המלווה לבין חברי הקבוצה יחד ולחוד.
[12] יוער כי במסגרת סיכומיהן הנתבעות לא העלו טענות בנוגע לזכותן לפיצוי המוסכם בסך 100,000 ₪, ופיצוי זה אף לא נכלל בחישוב החוב הכולל בכרטסת. מכל מקום, למען הסר ספק יובהר כי סכום הפיצוי הוא חלק מ"ריבית הפיגורים", כהגדרתו של מונח זה בחוק אשראי הוגן, ועל כן גם הוא כפוף למגבלה על שיעורה הקבועה בחוק. ממילא אין להוסיפו לחישוב.
[13] יוער כי דווקא המומחה העלה בפיסקה 89 לחוות דעתו את האפשרות לראות בחלקים השונים של ההלוואה מכוח ההסכם השני הלוואות שונות, באופן שיביא לכך שמגבלות הריבית שבחוק אשראי הוגן תחולנה על שני החלקים הראשונים.
[14] העובדה שבנספח 4 לתצהיר זה חושבה הריבית הנוספת כבר מחודש דצמבר 2016 אינה מהווה התייחסות מפורשת וברורה לעניין, כנדרש. נראה כי השלב הראשון שבו הועלתה הטענה במפורש היה בסעיף 6 להערות הנתבעות לטיוטת חוות דעת המומחה (צורפו כנספח לחוות הדעת), אך גם אז היא לא עוגנה במסמכים מתאימים.
[15] אמנם בסעיף לא נאמר במפורש על אילו סכומים חלה הריבית המופיעה בו, אך בשים לב לכך שהסעיף כולו עוסק בפעימה השנייה, ולכך שהריבית לגבי הפעימה הראשונה הוסדרה עוד בסעיף 3.3.1, הפירוש המסתבר הוא כי הריבית מתייחסת לסכומי הפעימה השנייה.
[16] יצוין כי במהלך אותה תקופה תובע 2 שלח בקבוצה הודעות שונות, כך שנראה כי מה שהתרחש בה לא נעלם מעיניו (ראו למשל הודעות מיום 11.4.19 ומיום 16.4.19).
[17] הצדדים היו חלוקים בשאלה האם ההודעה מיום 2.5.19 נשלחה רק לאחר חתימת כתב ויתור הטענות, או שהיא נשלחה לפני החתימה וכתב הוויתור נחתם רק בחלוף מספר ימים (ראו התייחסות הנתבעות מיום 28.9.25 ותשובת התובעים מיום 16.10.25). הראיות בעניין זה מגלות פנים לכאן ולכאן, ואפשר שגם ניתן לדקדק בשינוי הכתיב בהודעת מר דיאני מיום 2.5.19 שצוטטה לעיל, בין "מכתב... יצא היום" אל מול "ייצא הוועד". עם זאת, נוכח מסקנתי שלפיה בכל מקרה יש לראות בתובעים כמי שאישרו את כתב הוויתור בדיעבד, איני נדרש לקבוע ממצאים לגביו.