עדותו של פרופ' ברק התמקדה, בחלקה הגלוי, בהצגת מספר מישורי פעולה בהם פישר העלה לאורך השנים תרומה יוצאת דופן לחברה, תוך שהשתמש הן בכישוריו העיתונאיים הן ביכולותיו המשפטיות: (א) הנעת והובלת מאבק ציבורי לשיפור תנאי המחייה של ניצולי שואה ששהו עד אז במחלקות פסיכיאטריות סגורות והועברו לבתי אבות ראויים; (ב) ייעוץ וייצוג משפטי פרו-בונו וללא פרסום עבור ועד משפחות המטופלים במרכז לבריאות הנפש 'אברבנאל' (בו פרופ' ברק עבד כמנהל) ועבור מטופלים שידם לא השיגה לממן לעצמם עורך דין; (ג) העמדת תרומות כספיות למימון אירועים לרווחת המטופלים המאושפזים במחלקות הסגורות.
פרופ' ברק הוסיף ועמד על ההשלכות של השנים הארוכות בהן המשפט נוהל, בכל הנוגע למצב הרפואי הנפשי והגופני של פישר. מדובר, לדעתו, בפגיעה עמוקה, שהתעצמה על רקע הנסיבות המשפחתיות בהן פישר גדל. כמו כן מנה פרופ' ברק את הנזקים שנגרמו למשפחתו של פישר: השנים שחלפו מאז המעצרים ועד היום "הביאו לקרעים וכמעט לפירוק של המשפחה"; ילדיו של פישר נושאים עמם צלקות משנים אלו בהן נאלצו להתמודד עם אמירות מכוערות על אביהם, הצגתו כארכי-פושע, והדהוד "מזעזע" של הדברים בתקשורת. אשתו של פישר שילמה מחיר כבד בקריירה ובשאיפות המקצועיות שהיו לה, ונאלצה לקבל משימות ועבודות שכל תכליתן הישרדות כלכלית גרידא. פרופ' ברק סיכם כי המשפחה נענשה באופן כבד ביותר, וקרא לבית המשפט לפתוח דרך לשיקומו של פישר, בהדגישו כי הטלת עונש של מאסר בפועל תפגע בסיכוייו ל"צמיחה אחרי טראומה כל כך קשה".
- שרית רוטשילד - בת זוגו של פרופ' ברק, עיתונאית וחברה של פישר. היא סיפרה על היכרותה עם פישר מימיהם כעיתונאים, ועמדה על כישוריו הבולטים בתחום זה.
גב' רוטשילד הרחיבה לעניין הפגיעה הבלתי הפיכה שנגרמה לשמו ולמעמדו של פישר כתוצאה מההליך המשפטי הנוכחי. היא הביעה פסימיות לגבי יכולתו לחזור ולעסוק בעיתונאות, והציגה דוגמאות הממחישות כיצד אנשים וגורמים עסקיים מתרחקים מפישר ואינם חפצים בכל קשר איתו.
גם גב' רוטשילד התייחסה להתדרדרות מצבו הנפשי של פישר בעקבות הדיונים בבית המשפט. היא תיארה "בדידות איומה" מבחינה חברתית אליה נקלע פישר שלא בטובתו, וכן את המחיר הכבד ביותר אותו שילמה אשתו, מיכל, שנשארה לצידו למרות שחייו נהרסו והוא נעשה בלתי כשיר בהיבט הכלכלי ובהיבטים נוספים. גב' רוטשילד שמחה על מעבר המשפחה ליוון, והתעצבה כשחזרו, משום שלדעתה פישר אינו "יכול להסתובב בחברה היום בישראל בלי שום קשר אם הוא אשם או לא אשם".
- לאחר השמעת עדיו של פישר בעניין העונש, הציג עו"ד אלי פרי, בא-כוחו של פישר, את טיעוניו לעונש. טיעוני ההגנה לעונש נפרשו על פני שתי ישיבות ממושכות, ועסקו בהיבטים השונים של הפרשה וההליך המשפטי, תוך התייחסות לטיעוני המאשימה.
טענה מרכזית של ההגנה עוסקת בפער הדרמטי שבין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן. נטען כי לא נמצא בדפי הפסיקה תקדים לקורותיו של ההליך הנוכחי, שבו אל מול העבירות הספורות בהן פישר הודה והורשע, ניצב מחיר כבד מנשוא, בלתי הפיך ובלתי מידתי אותו הוא ובני משפחתו שילמו במשך למעלה מעשר שנים, לא בשל העבירות אותן ביצע, אלא בשל הפרשות והעבירות הרבות בהן הואשם ואשר התבררו כמופרכות, וכי מחיר זה עולה עשרות מונים על כל עונש שניתן היה לגזור עליו בגין העבירות שאשמתו בהן נקבעה בסופה של הדרך. לפיכך ביקשה ההגנה מבית המשפט להימנע מלהטיל על פישר ענישה ממשית כלשהי, ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד בלבד (מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה), אשר תאפשר לו לשקם את חייו המרוסקים ולאחות את השברים הרבים שנגרמו כתוצאה ישירה מההליך המשפטי.
- עו"ד פרי עמד על דמותו של פישר ומצבו עובר לתחילת הפרשה. פישר היה עיתונאי ולאחר מכן עורך דין מוכר ומצליח שהעסיק למעלה מ-40 עובדים. הוא נהנה ממוניטין מקצועי וממעמד חברתי וציבורי, תרם לחברה ותפקד כאיש משפחה ואיש רעים להתרועע. כל אלו העצימו את גודל הנפילה ואת היקף הנזק שהמיט עליו ההליך הפלילי.
הנזק חדר לכל תחומי החיים של פישר ושל סביבתו הקרובה, והותיר חורבן של ממש. שמו הטוב והמוניטין שלו הוכתמו בכתם בל יימחה; הוא הוצג בתקשורת כאדם מסוכן, מרושע, מושחת וחסר גבולות; במצחו נצרב אות קין שיוסיף ללוותו לשארית חייו. כתוצאה מכך סבל נידוי חברתי, בוז, וחרמות, עד כדי כך שאנשים ירקו עליו ברחוב כפי שהעידה אשתו. זה למעלה מעשר שנים שנשללת ממנו האפשרות לעסוק במקצוע עריכת הדין בו התמחה, הצטיין ובנה את עתידו המקצועי. פגיעה זו התבטא לא רק בנזק כלכלי ישיר, אלא גם בפגיעה בליבת חופש העיסוק של פישר. לכך נוספו נזקים כלכליים כבדים בשל התפיסה הזמנית שהוטלה על רכושו למשך שנים ארוכות, ואשר לימים התבררה כבלתי מוצדקת לחלוטין. משפחתו נותרה ללא אמצעי מחיה מינימליים, ואפילו הכסף האחרון שהיה לאשתו בארנק נלקח ממנה על ידי אנשי המחלקה לחקירות שוטרים. מהלכים אלה הביאו את פישר למצב של קריסה כלכלית מוחלטת.