ההגנה הפנתה לפסיקה הקובעת כי על העונש לתת ביטוי של ממש לפערים בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן, וכן לפסקי דין בהם הוחלט על הקלות משמעותיות בעונש בשל פערים בין תחילת ההליך הפלילי לסופו, על אף שאותם פערים היו פחותים בהרבה בהשוואה למקרה הנוכחי. ההגנה דחתה את טענת המאשימה כי ההפחתה הניכרת של האישומים והעבירות במסגרת הסדר הטיעון מהווה פיצוי עיקרי לכשלים ולמחדלים שהתגלו במהלך המשפט. לשיטת ההגנה, זיכויו של פישר ממרבית האישומים נבע מקריסתם בהיבט הראייתי, נוכח העדר ראיות מספיקות להוכחתם ופעמים אף הימצאות ראיות פוזיטיביות לכך שהעבירות לא בוצעו, ולא כאקט של חסד שכביכול עשתה עמו התביעה כדי לפצותו על התנהלות הרשויות כלפיו. וכפי שאישרה ב"כ המאשימה בעת הצגת הסדר הטיעון ביום 28.8.2025 - הנימוק הראשון והמרכזי להגעת המאשימה להסדר הטיעון היו "קשיים ראייתיים משמעותיים ומהותיים", עליהם נוספו - כשיקולים מסדר שני בלבד - "מחדלים, קשיים ופגמים שהתגלו במהלך ניהול המשפט" (עמ' 25587).
- ציר מרכזי נוסף בטיעוני ההגנה נסוב על טענות במישור ההגנה מן הצדק והתנהגות רשויות אכיפת החוק. עו"ד פרי סקר סדרה ארוכה של מעשים אסורים, כשלים ומחדלים שנפלו, על פי הנטען, בהתנהלות גורמי החקירה ובהמשך בהתנהלות התביעה בשנים הראשונות של ניהול ההליך, ואשר יש בהם כדי להצביע על דפוס פעולה שיטתי ופסול שפגע אנושות בזכויותיו של פישר ובתחושות הצדק וההגינות. ההגנה סבורה כי טענות אלו, כל אחת בנפרד ובוודאי כולן יחד, היו אמורות להוביל לביטול כתב האישום במלואו. משלא ניתן לבטל את כתב האישום בשלב זה, יש בהן למצער כדי לחייב הימנעות מוחלטת מענישה ממשית.
'משפט שדה' והדלפות מכוונות - לטענת ההגנה, המחלקה לחקירות שוטרים הדליפה שלא כדין לתקשורת חומרי חקירה רגישים, ובכלל זה את סרטון החיפוש שנערך ביום 11.5.2015 בחדר השינה של פישר ואשתו, ואת סרטון החקירה של מלכה מיום 19.5.2015. הדלפות אלו בוצעו באותה שעה ממש שהמחלקה לחקירות שוטרים סירבה להעביר להגנה את החקירה האמורה של מלכה מיום 19.5.2015, בתואנה שאף שכתב האישום כבר הוגש, נדרש לחסות באופן זמני את החקירה על מנת שלא לפגוע בהשלמת החקירה שנערכה לאחר הגשת כתב האישום. הדבר לא מנע מהמחלקה לחקירות שוטרים להדליף את אותם חומרים לתקשורת, במטרה ללבות את מבול הפרסומים על אודות הפרשה ששטף באותם ימים את המדינה. הפרסומים דיברו על פרשת השחיתות הגדולה ביותר במדינת ישראל, והציגו את פישר עצמו כאדם מניפולטיבי ותאב בצע, "שורש הרקב במערכת אכיפת החוק", "מנהל מאפיה", "מי שהחריב את מקצוע עריכת הדין", מבריח לקוחות לחו"ל, ממציא חקירות ללקוחות, שוכר רכבים על מנת לעקוב אחריהם, סוחר במידע, מלבין הון, משלם שוחד במיליונים, ועוד כיוצא באלו הכפשות ונאצות. תיאורים אלו - שכולם ללא יוצא מן הכלל נמצאו בסופו של ההליך חסרי בסיס - יצרו לפישר תדמית ציבורית של דמון ומוקצה מחמת מיאוס שהשחית כל חלקה טובה, והעצימו עד מאוד את הפגיעה האנושה בשמו הטוב. 'משפט השדה' שנערך לו בתקשורת, ואשר התעצם כתוצאה מההדלפות, היווה עונש בפני עצמו עוד בטרם נקבעה אשמתו, והוביל לנידוי חברתי ולפגיעה קשה בו ובמשפחתו. נטען כי התנהלות כזאת מצד רשויות האכיפה היא בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית, פגעה באופן מהותי בזכותו של פישר להליך הוגן, ויש בה לשמש עילה עצמאית להקלה משמעותית בעונש. בהקשר זה הוזכרה גם ההדלפה לתקשורת של הקלטות השיחות והמפגש בין פישר לחסן, והימנעות המחלקה לחקירות שוטרים מנקיטת הליכים נגד חסן חרף טענתה כי ההדלפה בוצעו על ידו, למרות שעל פי ההסכם עם המחלקה, נאסר על חסן ליצור קשר עם עיתונאים (ת/26, סעיף 6).