עוד ביקשה ההגנה להימנע מלהטיל על פישר קנס כספי, לנוכח המחיר הכלכלי הכבד אותו שילם בעקבות ההליכים שננקטו נגדו; מצבו הכלכלי הקשה לאחר שלא עבד מאז תחילת ההליכים ומרבית רכושו היה חסום בפניו; והעובדה שהוא לא הפיק רווח כספי מהעבירות בהן הורשע.
- דברי הנאשם - בדברים שנשא בתום הטיעונים לעונש, שיתף פישר בהתלבטות שהייתה לו לגבי ההגעה להסדר הטיעון ובשיקולים שהביאו אותו לבסוף להסכים להסדר. הוא הביע תקווה שבמסגרת גזר הדין תתקבל ההחלטה הנכונה, וכי יתאפשר לו להותיר את הפרשה מאחור ולא להיגרר ל"עולם נורא של בתי סוהר".
דיון והכרעה
- כאמור, פישר הורשע בחמש עבירות במסגרת שלושה אישומים: 'פרשת יאיר ביטון' - קבלת נכסים שהושגו בפשע ושיבוש מהלכי משפט; 'פרשת אלון חסן' - ניסיון תיווך בשוחד ושיבוש מהלכי משפט; 'פרשת הפגישה הלילית' - שיבוש מהלכי משפט. להלן אבחן את טענות הצדדים ואת שיקולי הענישה ביחס לעבירות אלו, בהתאם לשלבים שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, ובחלוקה של שלושת האישומים לשני אירועים, בהתאם לעמדת המאשימה המקובלת עליי. תחילה אקבע לכל אירוע את מתחם העונש ההולם לעבירות הכלולות בו, תוך התחשבות בעקרון ההלימה בין חומרת המעשים בנסיבותיהם ומידת אשמו של פישר; הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות; מדיניות הענישה הנהוגה לגביהן; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. לאחר מכן אעבור לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, לרבות נסיבותיו האישיות של פישר וטענותיו להגנה מן הצדק, ואבאר מדוע יש בטענות אלו להביא לחריגה לקולה מהמתחמים בקביעת העונש הכולל המתאים לפישר בגין שני האירועים.
הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות
- תיווך בשוחד - הערכים המרכזיים עליהם נועדו להגן עבירות השוחד הם: טוהר המידות של עובדי הציבור; פעילותו התקינה של המינהל הציבורי; ואמון הציבור במוסדות השלטון ובעובדי הציבור:
"הערך המוגן המובנה בעבירות השוחד נועד להבטיח את עצם פעולתו התקינה של המינהל הציבורי, אשר בלעדיו לא יתכנו חיי חברה תקינים. בד בבד, נועדו עבירות השוחד להגן על מעמדו של המינהל הציבורי בעיני הציבור, ועל האמון שהציבור רוחש לו... עבירות שוחד, המשקפות שחיתות שלטונית, מתאפיינות בחומרה מיוחדת. עניינן בהפרה עמוקה של היסודות הבסיסיים עליהם נשען המינהל הציבורי בפעולתו. יסודות אלה מושתתים על קיום חובה לפעול בכל מצב מתוך ראיית האינטרס הציבורי וטובת האזרחים, ולהימנע משימוש פסול בהענקת טובות הנאה כאמצעי לרכישת כוח שלטוני" (ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, פסקה 87 (10.2.2010)).