(ה) ת"פ (מחוזי ת"א) 44939-12-18 מדינת ישראל נ' שימברג (16.2.201) - הנאשמים שימשו כעובדים ומנהלים בשירות המזון הארצי במשרד הבריאות. נאשם 3, שעבד כמהנדס מזון בשירות המזון, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של לקיחת שוחד, עבירה של תיווך בשוחד, ושלוש עבירות של הפרת אמונים. בית המשפט חילק את האירועים לשלושה מתחמי עונש. אחד המתחמים התייחס לעבירה של תיווך בשוחד ולעבירה אחת של הפרת אמונים. עבירות אלו היו קשורות ליבואן מזון שהעניק לנאשם הטבות (הזמנת חבילות נופש במחיר מוזל בהזדמנויות שונות בסכומים של אלפי שקלים כל חבילה; העסקת בתו של הנאשם במעדנייה שבבעלות אותו יבואן) במקביל לטיפול הנאשם בבקשותיו. בנוסף, מסר אותו יבואן לנאשם שובר לבית מלון בסך כ-2,000 ₪ על מנת שהנאשם יעביר אותו כשוחד לנאשמת אחרת ששימשה בתפקיד מנהלת ייבוא בשירות המזון. מתחם העונש לאירוע זה הועמד על 8 עד 20 חודשי מאסר, ונקבע כי אלמלא ההצדקה לחריגה מסוימת לקולה מהמתחם משיקולי צדק (לנוכח נסיבות אישיות, משפחתיות ורפואיות) העונש היה צריך להימצא ברף התחתון של המתחם. המאשימה הפנתה בטיעוניה לעונש לפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשה זו (ע"פ 2216/21 עשור נ' מדינת ישראל (19.12.2021)). אולם הערעורים שנדונו שם היו של נאשמות שהורשעו בעבירות שוחד מושלמות, בעוד נאשם 3 בפרשה - שעבירת התיווך בה הורשע היא הקרובה ביותר לעבירה בה הורשע פישר - לא ערער על העונש שנגזר עליו.
בהשוואה למקרה שבפנינו, אל מול הסכומים הנמוכים בהם עסק האירוע הרלוונטי בפרשת שימברג, טובות ההנאה ניתנו שם לנאשם 3 במספר הזדמנויות, בעוד פישר ניסה לתווך בשוחד במקרה אחד, ובפועל לא הפיק רווח כספי מפעולותיו. כמו כן, נאשם 3 בפרשת שימברג תיווך בשוחד שעה שהוא עצמו היה עובד ציבור, מה שאין כן פישר שלא היה עובד ציבור. בכל מקרה, גם בענייננו קיימת הצדקה לחריגה לקולה מתחת למתחם משיקולי צדק, כפי שיפורט להלן.
(ו) ת"פ (מחוזי חי') 49454-12-17 מדינת ישראל נ' מנאע (21.5.2019) - נאשם 2 הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של מתן שוחד ותיווך בשוחד. עבירות אלו בוצעו מול שוטר ששירת כחוקר בתחנת המשטרה המקומית. נאשם 2 פנה אל השוטר במספר הזדמנויות על מנת שיקדם עניינים משטרתיים שלו ושל מקורביו, בתמורה לטובות הנאה כספיות ואחרות שניתנו לשוטר. נקבע מתחם עונש הולם של 10 עד 24 חודשי מאסר בפועל, ונגזר עונש בתחתית המתחם של 10 חודשי מאסר בפועל. על נאשם 1, שהורשע באותן עבירות אולם הנסיבות לגביו היו חמורות במעט, נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, לאחר שמתחם העונש ההולם בעניינו הועמד על 12 עד 30 חודשי מאסר בפועל. ערעור לבית המשפט העליון על חומרת העונש נדחה בהסכמה (ע"פ 4572/19).