15.7.2014 - שחרור פישר מהמעצר הראשון
29.4.2015 - מעצר פישר בפעם השנייה (יחד עם ערן מלכה ועדת המדינה)
29.4.2015 - חתימת ההסכם עם עדת המדינה
4.5.2015 - תחילת מסירת ההודעות המפלילות של מלכה
6.5.2015 - מעצר רות דוד
11.5.2015 - שחרור דוד ממעצר
14.5.2015 - הגשת כתב האישום
19.5.2015 - חקירה ראשונה של מלכה לאחר הגשת כתב האישום
4.6.2015 - חתימת הסכם עד מדינה / הסדר טיעון עם מלכה
10.6.2015 - הקראת כתב האישום והרשעת מלכה במסגרת הסדר טיעון
12.7.2015 - העברת פישר למעצר באיזוק אלקטרוני
20.11.2016 - החלטה בטענות המקדמיות
22.12.2016 - תחילת עדות עדת המדינה
13.2.2017 - גילוי הימצאות קבצי ה'דאמפ' (בעדות אלון שפיצר)
20.2.2017 - תחילת עדות מלכה (חקירה ראשית)
009.8.2017 - שחרור פישר למעצר בית
027.8.2017 - החלטת בית המשפט העליון - מתווה העיון בתוצרים הדיגיטליים
4.12.2017 - החלטה נוספת של בית המשפט העליון - עדכון מתווה העיון
29.1.2018 - המשך עדות מלכה (חקירה נגדית)
26.4.2018 - ביטול מעצר הבית של פישר
18.6.2020 - תחילת עדות דובי שרצר
13.12.2021 - עדות מלכה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין
7.9.2022 - תחילת חקירה נגדית משלימה של מלכה
15.9.2022 - החלטת התביעה על השלמת חקירה נוספת
21.11.2022 - הוספת 7 עדי תביעה לאחר השלמת החקירה
12.12.2022 - סיום חקירה נגדית משלימה של מלכה
15.1.2023 - תחילת עדות משה סעדה
14.2.2024 - הכרזת התביעה "אלה עדיי"
28.10.2024 - תחילת עדות פישר
28.8.2025 - הרשעת פישר במסגרת הסדר טיעון
הסכם עד מדינה עם מלכה
- מעמדו של מלכה בכתב האישום המקורי היה מרכזי ביותר. פרק המבוא לכתב האישום המקורי כרך את מלכה ופישר זה בזה, ותיאר אותם כמי שחברו להם יחדיו, מתוך "תאוות בצע חסרת מעצורים" משותפת, לשיטת פעולה מתוחכמת ומניפולטיבית. על פי המתואר שם, במסגרת אותה שיטה, קשרו מלכה ופישר קשר להעברת מידע מודיעיני משטרתי רגיש מחקירות שהתנהלו כנגד מספר יעדים. מלכה העביר את המידע לפישר, אשר עשה שימוש באותו מידע, וכתוצאה מכך נפגעו חקירות של המשטרה ויחידות אכיפה אחרות. בחלק מהמקרים, פישר ומלכה הציגו מצג שווא בפני נחקרים פוטנציאליים בדבר חקירות המתנהלות נגדם, על מנת לקבל סכומי כסף גדולים אשר ישמשו את השניים לסייע לכאורה לאותם נחקרים. מלכה לא רק תואר כשותפו המרכזי של פישר לביצוע העבירות שיוחסו לשניהם בכתב האישום המקורי, אלא שימש גם עד מרכזי שעליו התבסס חלק נכבד מהתשתית הראייתית נגד פישר. עד כדי כך, שחלק מהעובדות שיוחסו לפישר בכתב האישום המתוקן התבססו באופן בלעדי על אמרותיו של מלכה. התביעה אף הבהירה כי בדעתה להסתמך על הוראת סעיף 296 לחוק העונשין המאפשרת להרשיע בעבירת שוחד על יסוד עדות יחידה של שותף לעבירה.
בנסיבות אלו, לא ייפלא כי לעדותו של מלכה נודעה משמעות רבה לצורך הוכחת האישומים נגד פישר, וכי במסגרת הערכת המשקל והאמינות של העדות הייתה חשיבות עצומה לשאלה מתי מלכה הפך להיות עד מדינה ביחס למועדים בהם מסר את אמרותיו המפלילות. יש שוני ברור בין מעורב בעבירות המודה בחלקו ומפליל את שותפיו בשל חרטה ותוך כוונה לסייע לחוקרים להגיע לחקר האמת, ובין מעורב המפליל את חבריו לאחר שהובטחה לו תמורה בעבור עדותו. וכפי שנפרט בהמשך הדברים, המחלקה לחקירות שוטרים יצרה בפני ההגנה ובית המשפט מצג מתמשך, כאילו מלכה מסר את הודעותיו המפלילות מחפץ ליבו וללא תמורה. רק לאחר שנים ארוכות בהן התנהל התיק, תחת מצג זה, התגלה כי למעשה הסיכום העקרוני על היותו של מלכה עד מדינה נערך קודם למסירת אמרותיו, תוך עירוב בין מסירת מידע מודיעיני - בעודו חשוד מרכזי! - ובין מתן הודעות גלויות - וחמור מכל, תוך הסתרת הדבר ויצירת מצגים מטעים.
- ביום 4.6.2015 נחתם "הסכם / הסדר טיעון" בין המחלקה לחקירות שוטרים ובין מלכה (ת/11). להסכם צורף "נספח הבנות דיוניות". ההסכם והנספח יוצרים הפרדה ברורה בין העבירות שנכללו בכתב האישום שהוגש שלושה שבועות קודם לכן נגד מלכה ויתר הנאשמים, ובין מידע המצוי ברשותו של מלכה בנוגע לעבירות נוספות שלדבריו ביצעו פישר, דוד, ניצב במשטרה, ואחרים. בהסכם התחייב מלכה להודות בכתב האישום שהוגש נגדו; להעיד נגד יתר הנאשמים בכתב אישום זה; ולמסור הודעות אמת לגבי העבירות הנוספות. בתמורה התחייבה המחלקה לחקירות שוטרים שלא להעמיד את מלכה לדין בגין חלקו בעבירות הנוספת; להימנע מלנקוט נגדו במסגרת ההליך הנוכחי באמצעי חילוט ואכיפה כלכליים, לרבות אכיפת דיני מס ודרישה לעונש כספי; להימנע מלבקש לפגוע בפנסיה שלו; ולהסכים לשחרורו למעצר בית למשך שבועיים לאחר מתן גזר הדין וטרם תחילת ריצוי עונש המאסר. באשר להסכמה של מלכה להודות ולהיות מורשע בכתב האישום שהוגש נגדו, הוסכם בסעיף 2 לנספח "כי עוד טרם הגעה להסכם זה, בשלב החקירה, הנאשם מסר גרסה שהפלילה אותו ואחרים, כל זאת מבלי לבקש תמורה ומבלי שהובטחה לו תמורה". בסעיף 3 לנספח הובהר כי התמורה המוזכרת לעיל נועדה לסייע לבני משפחתו של מלכה ולא להביא להקלה כלשהי בעונשו, והיא ניתנה לו בתמורה לגרסה המלאה אותה מסר "לאחר הגשת כתב האישום, במסגרת הסכם זה... אודות מעורבותם של גורמים שונים, חלקם בכירים לעבר, בעבירות פליליות". הבהרה זו מצטרפת להצהרה של מלכה בסעיף 6 להסכם "כי המידע אשר מסר למח"ש במסגרת משא ומתן לקראת הסכם זה, הינו מידע אמת, וכי הדברים לגביהם ימסור את הודעותיו, ידועים לו מידיעה אישית". ראו גם סעיף 8 להסכם המתייחס ל"הודעות אותן מסר [מלכה] במסגרת מימושו של הסכם זה"; וסעיף 4 לנספח בדבר "עומק שיתוף הפעולה" של מלכה המתבטא בהודעות שמסר החל מיום 19.5.2015. במילים אחרות: הסכמות והבטחות בין המחלקה לחקירות שוטרים למלכה - היו אך ורק לאחר הגשת כתב האישום, ולא לפניו; וטובות ההנאה הכספיות שניתנו לו בהליך הנוכחי - תמורה הן לגרסאות שמסר לאחר הגשת כתב האישום, בקשר לעבירות שנוספו לכתב האישום נגד נאשמים אחרים ולא נגדו, ואינן תמורה להודאתו שלו ולהפללת יתר הנאשמים על ידו טרם הגשת כתב האישום.
- התהיות וסימני השאלה לגבי אמיתות ההצהרות והמצגים של המחלקה לחקירות שוטרים ושל מלכה במסגרת ההסכם, ניסרו בחלל האוויר והעסיקו רבות את בית המשפט ואת בעלי הדין עוד מתחילת ההליך ולאורך זמן ממושך תוך כדי התקדמותו. שתי התמיהות הראשונות הזדקרו כבר מתוך כתב האישום גופו.
- ראשית, למרות שבמועד הגשת כתב האישום ביום 14.5.2015 נמצאו ברשות המחלקה לחקירות שוטרים חמש הודעות של מלכה (מימים 4.5.2015, 5.5.2015, 6.5.2015, 10.5.2015 ו-13.5.2015) בהן הודה בביצוע שורת עבירות ומסר גרסה שהפלילה אותו ואת יתר הנאשמים; ולמרות שיתר הנאשמים הכחישו בחקירותיהם כמעט את כל החשדות שיוחסו להם (חלק מהנאשמים אף את כל החשדות); בכל זאת העמדתו לדין של מלכה נעשתה באותו כתב אישום יחד עם היתר, וכפועל יוצא - מבלי שמלכה הוכלל מלכתחילה ברשימת עדי התביעה נגד אותם שישה נאשמים. רק ביום 22.7.2015 הודיעה המאשימה כי לאחר שייגזר דינו של מלכה הוא יתווסף כעד תביעה, וביום 22.10.2015 ניתנה החלטה על הוספתו לרשימת עדי התביעה.
מהלך זה נוגד את מושכלת היסוד לפיה מקום בו התביעה רואה צורך חיוני בכך שאחד העבריינים יעיד מטעמה נגד שותפיו לעבירה, עליה להעמידם לדין בכתבי אישום נפרדים, אלא אם כן ברור לה כי העד-הנאשם יתייצב להעיד להגנתו במסגרת כתב האישום המשותף. מקום בו קיים חשש שאותו נאשם יימנע מלהעיד כעד הגנה - ובענייננו, על פני הדברים לא היה ניתן לשלול חשש שכזה לגבי מלכה (אלא אם המחלקה לחקירות שוטרים ידעה דברים אותם לא גילתה, כפי שאכן התברר בהמשך) בהינתן חמש הודאותיו הנרחבות טרם הגשת כתב האישום שלא הותירו בידיו מרחב תמרון ממשי - משמעותה של הגשת כתב אישום משותף היא נטילת סיכון בלתי סביר בעליל מצד התביעה של חסימת האפשרות להגיש את הודאותיו נגד שותפיו, אף לא במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, החל על עד ולא על נאשם שאינו מעיד (ע"פ 501/81 אבו חצירה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 141, 152-149 (1982); בש"פ 4169/95 אדזיאשווילי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (11.7.1995); בש"פ 7625/95 מדינת ישראל נ' עטייה, פ"ד מט(4) 184, 187 (1995); בש"פ 2557/04 מדינת ישראל נ' בן ציון, פ"ד נח(4) 83, 92-91 (2004); י' ואקי, דיני ראיות (כרך ב - 2020) עמ' 697-696).