הסבר זה עומד בסתירה מוחלטת לעובדות; אינני מקבלו; ולאור מעורבותו האישית העמוקה של סעדה בעריכת ההסכם עם מלכה - אני מתקשה לקבל שזו גם עמדתו המקצועית של סעדה או שכך סברה המאשימה בעת הגשת כתב האישום.
כפי שלימדו ישיבות ההוכחות הרבות, הגרסה שמסר מלכה בחקירותיו טרם הגשת כתב האישום, שימשה ראיה מרכזית במסגרת ראיות התביעה - שלא לומר המרכזית ביותר - גם לגבי 11 האישומים שנכללו בכתב האישום המקורי נגד יתר הנאשמים, ולא רק לגבי שלושת האישומים שנוספו לאחר מכן. הגילויים ביחס למלכה, ובכלל זה האופן בו נמסרו אמרותיו, הם שהביאו את הפרקליטות להבנה כי לא ניתן לייחס לעדותו משקל - והפער בין כתב האישום המתוקן למקורי מלמד עד כמה מרכזית הייתה עדותו. אוסיף, בלי לפרט, כי לאחר שנחשפתי למלוא ראיות התביעה ברור כי ללא עדותו של מלכה, אין בסיס ראייתי לחלק ניכר מהעובדות הנטענות באישומים אלה, ולו לכאורה.
מרכזיותה וחשיבותה של עדות מלכה כלפי יתר הנאשמים הגיעו כדי כך, שלאחר גזירת דינו של מלכה השקיעה המחלקה לחקירות שוטרים משאבים ומאמצים חסרי תקדים, על פי הוראת סעדה, בליווי והסעה של מלכה ממקום מאסרו בצפון הארץ במשך עשרות פעמים, על מנת שישתתף בפגישות במשרדי המחלקה (כעשרה ראיונות עֵד, ועוד פגישות לצורך מיון חומרים), ויתייצב בבית המשפט בירושלים לעשרות ישיבות הוכחות ולדיונים של מיון וסינון קבצים ממכשיר הטלפון הנייד שלו. זאת באמצעות עובדים ורכב של המחלקה, ולא כפי שמקובל באמצעות יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר (ראו עדות גיא אשר, קצין המבצעים של מח"ש, בעמ' 21644-21637; וכן פנייתו לסעדה מיום 8.1.2017, ת/449, בה התריע כי "משימה זו תדרוש ממח"ש משאבים גדולים ויותר ולחינם - הרי זו המשימה של נחשון"). המחלקה לחקירות שוטרים אף בחרה להעלות את מלכה לדוכן העדים כעד התביעה השני במספר (ובדיון מיום 12.1.2016 אף התלבטה האם להעידו כעד הראשון מטעמה; ראו עמ' 61 לפרוטוקול).
אכן, כבר במעמד השמעת הסברו האמור של סעדה, מיהרה ב"כ המאשימה לשלול את דבריו, תוך שהבהירה: "אני אומר את זה שזה יהיה ברור - ערן מלכה הוא נדבך מרכזי בראיות בתיק הזה, זו עמדת המאשימה, אין שאלה בכלל" (עמ' 22331; ראו גם דבריה במעמד הצגת הסדר הטיעון ביום 28.8.2025, עמ' 25587 שו' 14-13). ומכיוון שעל כך אין שאלה, ממילא חוזרת אל מקומה השאלה הנוקבת באשר להימנעות המחלקה לחקירות שוטרים מהעמדת מלכה לדין בכתב אישום נפרד.
- שנית, גם אם הגשת כתב האישום המאוחד לא הספיקה בפני עצמה להוכחת קיומם של סיכומים נסתרים בין המחלקה לחקירות שוטרים למלכה לפני הגשת כתב האישום, בא תוכנו של כתב האישום וחשף זאת. כתב האישום המקורי ייחס למלכה ולפישר ארבע עבירות משותפות של לקיחת שוחד במסגרת ארבעה אישומים, וכן עבירות נוספות משותפות (בהן מרמה והלבנת הון), תוך הצגת שניהם כמי שקשרו ביניהם קשר ופעלו כשותפי סוד "אל מול גורמים שונים, והכל מתוך תאוות בצע חסרת מעצורים של השניים, אשר חברו להם יחד" (סעיפים 13-6); ובבקשה למעצרם עד תום ההליכים: "כארבע זרועות של גוף עברייני אחד, אשר ראשו אחד" (סעיף 16). בהתאם לכך הבהירה התובעת בדיון שהתקיים ביום 13.7.2015 בבקשה של מלכה לעיון חוזר בתנאי מעצרו: "התביעה עומדת על כך שפישר ומלכה ביצעו את העבירות המיוחסות להם בצוותא" (עמ' 32). למרות זאת, לכתב האישום המקורי צורפה בקשה לחילוט רכושו של פישר בלבד, ואילו כלפי מלכה לא התבקש כלל חילוט.
במענה לבקשות שהגיש פישר בקשר לכך - תחילה (ביום 21.5.2015) לבית משפט זה, ולאחר מכן (ביום 2.6.2015) לבית משפט השלום בירושלים שהוציא נגדו במעמד צד אחד שבוע לפני הגשת כתב האישום צווים זמניים לאיסור פעולות ברכוש ובחשבונות בנק (צ"א 13785-05-15) - השיבה התביעה, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), כי הוצאת הצווים הזמניים לא הייתה נגועה באכיפה בררנית, היות ש"בין מלכה לבין המשיבה נחתם הסכם לפיו בתמורה למידע שיספק מלכה למשיבה, היא לא תנקוט נגדו בהליכי אכיפה וחילוט כלכליים בנוגע לעניינים שפורטו בכתב האישום. בהבדל זה יש לשמוט את הקרקע מתחת לטענה" (סעיף 47 לתגובה מיום 10.6.2015). השימוש שעשתה כאן התביעה בהסכם עד המדינה מיום 4.6.2015 על מנת להצדיק מהלך בו נקטה ביום 7.5.2015, קרוב לחודש ימים קודם למועד בו לכאורה הפך מלכה לעד מדינה, ובטרם הגשת כתב האישום, מלמד כי כאשר גוף אחר בפרקליטות שאינו המחלקה לחקירות שוטרים טען בפני בית המשפט, העובדות האמיתיות באשר למועד בו הושגו ההסכמות עם מלכה נפרשו כהוייתן מהיום הראשון.