...
במצב דברים זה, הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, כמו גם עמדתה הנוכחית של המדינה, משקפים השלמה שאינה במקומה עם מחדל בוטה וחמור. עסקינן בהליך פלילי בתיק פשע חמור; חירותו של אדם ניצבת על הכף; עשור מחייו; אין די בהפקת לקחים להבא. העובדה כי דבר לא נעשה ב'זדון', כהגדרת בית המשפט המחוזי, אינה מהווה מענה מספק. על כן, כפי שארחיב, בכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק אף להוביל לביטול האישום נגד המערער".
השופט גרוסקופף, שנותר בדעת מיעוט, לא חלק על חומרת המחדל שבאי העברת החומר ועל ההגנה מן הצדק שקמה למערער בשל כך. עם זאת, דעתו הייתה שנפקות הפגם בניהול ההליך צריכה להתבטא בהתערבות משמעותית ביותר בעונש שנגזר על המערער, אך לא בביטול הרשעתו, באופן שעונשו יקוצר במחצית, מטעמי הגנה מן הצדק, ויעמוד על 5 שנות מאסר במקום 10 שנים.
- במקרה הנוכחי, לאור הסדר הטיעון, לא עומדת על הפרק האפשרות של ביטול כתב האישום נגד פישר, ואף לא סעד מתון יותר שטענת הגנה מן הצדק עשויה להצמיח, כגון פסילת עדותו של מלכה, אשר לגביה נפלו הפגמים המרובים והחמורים ביותר מאותם שהתגלו במשפט זה (השוו ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(1) 626, 654-653 (2011); רע"פ 5334/23 אברגל נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (14.7.2024); סעיף 56א לפקודת הראיות פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). אולם פרט לכך, יתר ההבדלים בין המקרה שבפנינו לבין פרשת אלמלח מצביעים דווקא על חומרתם היתרה של הפגמים שנפלו בענייננו בהשוואה לפגם שארע בפרשת אלמלח בקשר לאי העברת חומר חקירה, ושרק בעטיו סברו שופטי הרוב כי ראוי לזכות את המערער מחמת הספק, לא כל שכן להקל עד מאוד בעונשו (תוצאה לה הסכים גם שופט המיעוט).
בפרשת אלמלח, התשובה לבדיקת המעבדה "לא גולתה למערער ובא-כוחו, כמו גם לפרקליטות, בשל מחדל משטרתי" (השופט שטיין בפסקה 15), בעוד אל המשטרה הגיעה התשובה זמן ניכר קודם לכן (שם, פסקה 3). עדיין, דובר בבדיקה שנערכה במעבדה באיטליה ושממצאיה הועברו למשטרה כעבור זמן, ולא בפעולת חקירה שבוצעה מלכתחילה על ידי המשטרה. המדינה אף הסבירה כי ההעברה באיחור של החומר מהמשטרה לתביעה, ארעה "כתוצאה ממחדל בקשר בין הרשויות השונות שאליהן הגיעו התוצאות" ו"לא מתוך מטרה להסתיר את תוצאות הבדיקה, אלא מדובר 'בתקלה' שטופלה בחידוד הנהלים למניעת הישנות מקרים דומים" (השופט אלרון בפסקה 42). לעומת זאת, המידע שהמחלקה לחקירות שוטרים הסתירה אצלנו מההגנה ומבית המשפט, מתייחס לפעולות שבוצעו על ידי המחלקה לחקירה שוטרים בעצמה, ולמסמכים שנמצאו ברשותה החל מהיום הראשון (לדוגמא בלבד: הבטחה שניתנה למכלוף עובר ליום 20.7.2014 וזיכתה אותו במעמד של עד מדינה למצער דה פקטו; הסכם בכתב שכרת סעדה עם מלכה עובר ליום 4.5.2015 ונטל מהודעותיו את כוחן הראייתי; שיחה שקיימו החוקרים עם עדת המדינה מחוץ לחדר החקירות בעקבותיה שינתה את גרסתה בעניין העברת כספים מפישר למלכה; צווי תקיפה כלכלית שהוציאה המחלקה לחקירות שוטרים נגד מלכה ביום 7.5.2015 מבלי לממשן במתכוון; מידע מודיעיני נעלם שמסר מלכה ביום 10.5.2015; מגעים שהתקיימו עם ששון חי לפני ששינה את גרסתו ומסר גרסה מפלילה בעקבותיה נעשה עד מדינה; טובת הנאה שהבטיח סעדה למלכה בעל-פה לפני החתימה על הסכם עד המדינה ביום 4.6.2015 וכחלק מהתמורה שניתנה מכוח ההסכם אך לא גולתה; ועוד ועוד).