בהתאם להלכה זו, ובהינתן התקופה הארוכה, בת למעלה משנתיים, בה פישר שהה במעצר באיזוק אלקטרוני ללא 'חלונות התאווררות', כאשר בחודשים הראשונים האיזוק האלקטרוני התבצע בבית חמותו ולא בביתו שלו, יש מקום לחריגה לקולה ממתחם העונש ההולם גם מהטעם הזה (וכן בשל תשעת חודשי מעצר הבית). מעבר לכך: מקום בו ההתחשבות בכל שיקולי הקולה מובילה לתקופת מאסר בפועל המתקרבת לתקופה של תשעה חודשים אותם ניתן להורות על ריצוי בעבודות שירות, קיימת אפשרות לשקול את צירוף ימי המעצר מאחורי סורג ובריח ליתר שיקולי הקולה, ואין הכרח 'לייחד' את ימי המעצר דווקא לניכוי מתקופת מאסר בפועל (ע"פ 7879-08-24 פלוני נ' מדינת ישראל (20.10.2025); ע"פ 1777/20 קבהא נ' מדינת ישראל (24.5.2021); ע"פ 1981/20 עבדאללה נ' מדינת ישראל (23.7.2020); ת"פ (מחוזי ת"א) 42162-12-21 מדינת ישראל נ' בן גלים (18.1.2024); ת"פ (מחוזי חי') 21862-05-22 מדינת ישראל נ' טרביה, פסקה 42 (7.9.2023)). יושם אל לב, כי החשבון המלא לעניין זה אינו 72 ימי המעצר משנת 2015 בלבד, שכן יש להוסיף עליהם את 13 ימי המעצר בהם שהה פישר בשנת 2014, במסגרת אותו תיק חקירה בו נעצר שוב באפריל 2015, היינו בסך הכל 85 ימי מעצר מאחורי סורג ובריח (שתנאיהם קשים מתנאי מאסר).
פער בין כתב האישום המקורי לכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון
- שיקול נוסף מתחום הצדק הדורש המביא להקלה בעונשו של פישר מתחת לרף התחתון של מתחם העונש ההולם, הוא הפער הקיצוני בין כתב האישום המקורי (בו פישר הועמד לדין על 51 עבירות ב-14 אישומים) לבין כתב האישום בו הוא הורשע במסגרת הסדר הטיעון (חמש עבירות בשלושה אישומים). כפי שפורט מעלה, לא מדובר רק בפער כמותי נכבד, שכן בהיבט של חומרת העבירות הפער גדול עוד יותר.
ההצדקה להקלה משמעותית בעונש בשל הפער האמור, מתחקה אחר מהות הדברים והנזק בו פישר נשא בשל הצורך שנכפה עליו להתמודד עם כתב אישום עתיר ממדים וּכְבַד עבירות. עצם ההתמודדות עם האישומים הרבים והחמורים, גבתה מפישר מחירים כבדים בתחומים שונים: הוא הושם במעצר (מאחורי סורג ובריח ובהמשך באיזוק אלקטרוני) במשך למעלה משנתיים, ולאחר מכן קרוב לתשעה חודשים נוספים במעצר בית; הוא נדרש לנהל משפט במשך למעלה מעשור, כשבכל אותה תקופה רישיון עריכת הדין של מושעה ואין באפשרותו לעבוד למחייתו; מרבית רכושו נתפס בצווי תפיסה זמניים בשל האשמתו בעבירות כלכליות שלבסוף בוטלו כולן; והוא היה נתון תחת המורא והחשש מולם ניצב כל נאשם המתגונן בפני אישומים רבים וחמורים. כל הפגיעות הללו היו נחסכות מפישר אילו כתב האישום היה מוגבל מלכתחילה לסדרי הגודל (גם אם לא הממדים המדויקים) של כתב האישום בו פישר הודה לבסוף במסגרת הסדר הטיעון. ממילא, הפער כשלעצמו, ובמיוחד ההשלכות שנוצרו בעקבותיו, מהווים שיקול צדק חזק לראות בפישר כמי שכבר נשא חלק ממשי מהעונש המתאים לו, לאורך התקופה הממושכת בה ניהל משפט כנגד כתב אישום שהתברר בדיעבד כשגוי ברובו הגדול (השוו ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, פסקאות ל"ו, מ"ט (17.7.2014); תפ"ח (מחוזי ת"א) 39303-07-14 מדינת ישראל נ' נחמן (27.12.2015); תפ"ח (מחוזי ת"א) 55674-03-23 מדינת ישראל נ' אבו לטיף, פסקאות 58, 64 (10.6.2024) ופסקה 31 (30.5.2024); ת"פ (מחוזי ת"א) 31235-05-16 מדינת ישראל נ' חדד, פסקה 34 (30.11.2020); ראו גם גזר הדין מיום 8.4.2019 של נאשם 6 בהליך דנן, פסקה 8; למקרה של זיכוי מעבירה משנית כסעד של הגנה מן הצדק בעקבות זיכוי מהעבירות העיקריות, ראו ת"פ (שלום ת"א) 46667-02-13 מדינת ישראל נ' שבאנה, פסקאות 50-47 (17.7.2016); ת"פ (שלום ת"א) 36170-06-21 מדינת ישראל נ' עלי, פסקאות 42-39 (17.11.2022)).
- בהקשר זה יש לדחות את טענת המאשימה, אשר במסגרת הטיעונים לעונש תלתה את מרכז הכובד של הפער בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן, באותם שיקולי צדק אשר בעטיים טוען פישר כי יש להקל במידה משמעותית בעונש שייגזר עליו בגין העבירות בהן הורשע. כזכור, המאשימה טענה כי שיקולי ההגנה מן הצדק קיבלו את הביטוי העיקרי בשלב ההגעה עם פישר להסדר טיעון, בו נמחקו מכתב האישום המתוקן מרבית העבירות והאישומים שנכללו בכתב האישום המקורי, ולפיכך אין לתת לשיקולי הצדק ביטוי כפול (שהוא בבחינת גביית מחיר כפול מהמאשימה והציבור) בדרך של הפחתה משמעותית נוספת מהעונש המתאים לפישר כעת. שלוש תשובות לטענה זו:
ראשית, בדיון מיום 28.8.2025 בו ב"כ המאשימה פרשה את הטעמים שעמדו מאחורי ההחלטה להגיע עם פישר להסדר הטיעון, השיקול הראשון במנין ובחשיבות אותו הציגה היה הקשיים הראייתיים המשמעותיים והמהותיים שהתבררו לגבי האישומים שהושמטו בכתב האישום המתוקן (תוך התייחסות מפורטת לקשיים מרכזיים - בעדויות עדי המדינה המרכזיים מלכה ועדת המדינה, בעדות עד המדינה ששון חי, בראיות הנוגעות ל'פרשת לובינסקי', ועוד). לעומת זאת, שיקולי ההגנה מן הצדק הנגזרים מהפגמים והמחדלים שנפלו בניהול החקירה וההליך, הוצבו על ידי ב"כ המאשימה רק בדרגת חשיבות שנייה (עמ' 25588-25587).