גם היום, כמו לפני ארבעים שנה, אין קולעים מדבריו של השופט אלון:
"מבקשים אנו להביע דאגה חמורה על ניהול חקירה נגד חשוד בידי גוף שלא מוסמך לכך ושלא הוסמך לכך, בידי אנשים שאינם בקיאים בדין ושאין להם ידיעה נכונה ומספקת מה הן זכויות היסוד האזרחיות, שכל אדם, לרבות חשוד בעבירה, זכאי שלא ייפגעו ולא יידרסו. המחוקק מסר ניהול חקירות כגון אלה בידי המשטרה וגורמים מוסמכים אחרים, המאומנים בכך והאחראים לכך.
אך יהא אשר יהא באשר לרשות ולסמכות ניהול החקירה על ידי הטלוויזיה, ברור כי השידור הסב למערער, לאשתו, לילדיו ולכל משפחתו בושה וכלימה במידה כזו, שיש בה משום סבל שהוא כמעט קשה מנשוא. המערער אומר על כך בערעורו - 'מיום שידור הפרשה שלי.... אני ואשתי ושני ילדי הקטנים נירדפים ונפגענו מבחינה נפשית במעשה הזה. בכל מקום אצבע מאשימה מכוונת ומופנית אלינו'. סבל כגון זה הוא עונש חמור מאוד וקשה מאוד - 'עונש שאינו כתוב בשום חוק' (כדברי השופט ויתקון לעניין עינוי דין - ע"פ 125/74, בעמ' 66), לעבריין, לאשתו והקשה מכולם - לילדיהם. ומי שלא ראה בסבלם של ילדים, שחבריהם מציקים להם ופורשים מהם בגל חטא אביהם שפורסם בצורה כזו ברבים, לא ראה סבל מימיו.
...
כל אלה צריך שיובאו בחשבון במידת העונש המושת על העבריין. ואילו לא יה סבל זה מובא בחשבון, בצורה ממשית, על ידי השופט המלומד, כאשר גזר את דינו של המערער, לא היינו מהססים להתערב בעונש" (ע"פ 88/86 צוקרמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 209, 211 (1986)).
דברים אלה כמו נכתבו על המקרה הנוכחי; וחלים הם עליו כמות שהם.
גזירת העונש המתאים
- לאור הצטברות מכלול השיקולים אותן סקרתי מעלה, מסקנתי היא שבנסיבות המקרה, למרות חומרת מעשיו של פישר, במיוחד ב'פרשת אלון חסן', יש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהימנע מהטלת מאסר ממש. השיקולים המרכזיים שהביאו אותי למסקנה זו הם הפגיעה המצטברת בהגנתו של פישר שנגרמה בשל התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים כפי שפורטה; עינוי הדין שנגרם בשל התארכות המשפט, הנעוצה בהתנהלות המחלקה לחקירות שוטרים; ותקופת המעצר והמעצר בפיקוח אלקטרוני בה היה פישר נתון, בשל כתב האישום המקורי שהוגש נגדו, ובסופו של יום התברר כי ברובו היה חסר בסיס - וזאת בצד יתר הנסיבות אותן סקרתי בהרחבה. בצד זאת אדגיש, כי אלמלא שיקולים אלו, אין ספק כי היה מקום להשית על פישר מאסר ממש בשל העבירות בהן הורשע.
בהמשך לכך, ראיתי לגזור על פישר עונש כולל לשני האירועים, המבטא את הזיקה ביניהם הבאה לידי ביטוי, בין היתר, במעורבות של מלכה בשלושת האישומים ופגיעתם בערכים החברתיים המוגנים של טוהר המידות ואמון הציבור במוסדות השלטון.