שלישית, הצד הנפגע מהפרת ההסכם, הלא הוא חאג', הוא שמבקש לאכוף בקירוב על ידי קבלת זכויות במושע, שהם זכויות משונמכות יחסית ממה שהוסכם בהסכם. לכן במקרה כזה הנכונות להיעתר לביצוע בקירוב היא גבוהה יותר.
רביעית, הנתבעת 1, לא הביעה התנגדות לביצוע בקירוב במסגרת כתב ההגנה, אלא טענה שאינה יודעת אודות העסקה והיא מכבדת את קביעות בית המשפט בהליך הקודם. כל שאמרה הוא, כי היא מכירה בכך שקיימות זכויות שרשומות של שם ג'רייס ושהיא לא יודעת מה "פשר ומהות" אותם חלקים. להשלמת התמונה הנתבעת 1 הגישה בשנת 2014 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, בהליך שהגישה כנגד ג'רייס, במסגרתה ביקשה צו איסור דיספוזיציה של זכויות אלה. לבקשה זו, צורף תצהיר מפורט מטעם נתבעת 1 אודות זכויות אלה. יתרה מכך, ג'רייס לא התנגד בהליך הקודם לקיום עסקת המכר, ויש להניח כי לא היה מתנגד לקיומה על ידי מתן זכויות במושאע. מכל מקום ליתר הנתבעים אין מעמד או זכות להתנגד לקיום העסקה בקירוב (זאת להבדיל מזכותם לטעון כי לא נותרו בידי ג'רייס מספיק זכויות מאחר ואלו שייכים למוניר)
מכל הסיבות שציינתי לעיל, ניתן לאכוף את ההסכם בקירוב על ידי רישום זכויות על שם חאג' במושע, וזאת על חשבון זכויותיו הרשומות של ג'ריס.
סיכום ותוצאה
- לסיכום הגעתי למסקנה שפסקי הדין בהליך הקודם אינם מקימים השתק עילה, החוסמים את חאג' מהגשת תביעה לאכיפת ההסכם בקירוב. בנוסף טענות מוניר להתחשבנות פנימית בינו לבין ג'רייס אינה גוברת על זכויותיו של חאג' בהתאם להסכם. עוד מצאתי כי ההסכם בין האחים למועצה לא יכול לחסום את חאג' מאכיפת ההסכם ולמנוע רישום זכויות לטובתו. זכויות אלו יירשמו כאשר הדרכים המופרשות יוותרו על כנן, ובתביעה לפירוק שיתוף תוכרע השאלה מי אמור לשאת בתשלומי איזון, אם בכלל, בשל ההפרשה לדרכים. עוד מצאתי כי אכיפת הסכם המכר בקירוב אפשרית, שכן לא מדובר באכיפה השונה בצורה מהותית מההסכם המקורי, וכי מדובר בשלב מקדים לתביעה לפירוק שיתוף. תוצאות תביעה עתידית לפירוק שיתוף והקצאת חלקות ספציפיות לבעלים השונים, יקרבו מאוד את הצדדים-חאג' וג'רייס-להסכם המקורי ביניהם. עוד אני קובע כי בית משפט של פירוק הוא שיפסוק האם תכנית מש/8 היא תכנית חלוקה מחייבת או שמא תכנית מש/10 והאם יש לפסוק תשלומי איזון בעקבות ההפרשה לדרכים, והכרעה כזו אינה נחוצה בשלב זה על מנת לפסוק בתביעה.
- לאור זאת, אני מקבל את התביעה ומורה כי יירשם על שמו של חאג' זכויות במקרקעין בהיקף של 609 מ"ר מתוך זכויותיו של ג'רייס. עוד אני מתנה, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 4 לחוק החוזים תרופות, שחאג' לא יכול לעשות שימוש כלשהו באופן ייחודי ובלעדי בשטח שיועבר לו במסגרת פסק דין זה, לרבות קידום תכנון כלשהו, ללא שתוגש על ידו תביעה לפירוק שיתוף ובית משפט יפסוק בה. חאג' רשאי להגיש פסיקתא בהמשך לצורכי רישום.
באשר להוצאות יש לחייב את הנתבעים 1-10 בהוצאות חאג' אך לפטור את המועצה מהוצאות אלו. כפי שקבעתי לעיל אני מקבל כי היה הסכם בין המועצה לאחים, למרות שהוא לא נחתם על ידי הגורמים המוסמכים במועצה. מאידך המועצה נמנעה מלרשום הסכם זה, אם כי העדר הרישום אינו מהווה חסם בפני התביעה של חאג'. לכן מטעמים אלו איננו מוצא לחייב בהוצאות את המועצה.