מן הכלל אל הפרט
- בהקשר זה מעלים הנתבעים שתי טענות, מדוע אין לאכוף בקירוב את ההסכם בין חאג' לג'רייס: טענה ראשונה היא שמתן זכויות במושאע לא הייתה כוונתם של הצדדים; טענה שניה היא שג'רייס מכר לחאג' זכויות בחלקה חקלאית בעוד שכעת אם חאג' יקבל זכויות במושע הוא יקבל זכויות שהם קרקע לבניה, ומדובר בסטייה מהותית מההסכם המקורי בין הצדדים. דהיינו ככל שתבוצע אכיפה בקירוב של עסקת המכר, התובע ירוויח זכויות בקרקע למגורים, עליהן לא שילם. חאג' משיב בסיכומיו כי אמנם עסקת המכר נעשתה בקרקע חקלאית בלבד, אך לשיטתו כל בעלי הזכויות בחלקה היום הם במושע. משכך אין שום מניעה שגם זכויותיו יהיו כאלה. כמו כן, אין לנתבעים זכות עמידה בעניין טענה זו שכן רק נתבעת 1, יורשתו של ג'רייס יכולה לטעון זאת, כצד לעסקה.
- לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור, כי טענות הנתבעים לא מהוות מכשול בפני התביעה ובפני קיום בקירוב על ידי רישום לטובת חאג' בחלקים בלתי מסוימים. ראשית, בהתאם לפסיקת בית משפט העליון ביצוע שמקנה לרוכש מקרקעין זכויות במושע במקום בחלק ספציפי יכול להוות קיום בקירוב (ראו: עניין אהרונסון).
שנית, מתן זכויות במושאע הוא אך שלב לפני השלב של פירוק השיתוף במקרקעין. בשלב של פירוק השיתוף במקרקעין מן הסתם לכל צד יוקצה חלק ספציפי תוך פסיקת תשלומי איזון במידת הצורך שישמרו על זכויות והאינטרסים של כלל בעלי המקרקעין. לכן מימוש ההסכם בצורה כזו, בו יירשמו זכויות במושאע אינו מהווה ביצוע שונה בצורה מהותית של ההסכם. החשש כי חאג' יקבל חלקה שהיא לבניה מקום שהוא רכש חלקה חקלאית אינו במקומו. במסגרת הפירוק שיתוף, אם יוותרו שטחים המוגדרים כשטחים חקלאיים בית משפט של פירוק אמור להקצות לחאג' זכויות מתוך חלק זה, על מנת לאזן בין הצדדים. כמובן שאם עד לאותו שלב כל המקרקעין יהיו כבר בייעוד לבניה הדבר לא יהווה ביצוע שונה מההסכם המקורי. בעת שרכש חאג' מג'רייס חלקה 17/21, היה זה בגדר הצפיות כי חלקה 17/21 עשויה לשנות ייעוד מחקלאי למגורים בעתיד. אינני רואה צורך בשלב זה להכריע איזה מבין תכנית החלוקה שהיו במוקד ההתדיינות הקודמת והנוכחית היא הנכונה, בשים לב לטענות מוניר כי תכנית מש/10 היא מזוייפת, אם כי נראה לכאורה שתוכנית מש/8 היא התוכנית המוסכמת על בסיסה רכשו כל צדדי ג' לרבות חאג' את זכויותיהם. אולם עניין זה יוכרע במסגרת התביעה לפירוק שיתוף ואינו דרוש הכרעה בשלב זה.