תע (ת"א) 18696-07-20 פלונית נ' אלמוני

האם היה הנתבע 1 'הידוע בציבור' של המנוחה ולכן זכאי לרשת אותה על פי הדין? זוהי השאלה שבבסיס פסק דין זה.

[השמות בפסק הדין הם שמות בדויים]

א' - העובדות הצריכות לעניין:

1. המנוחה, אשר מעולם לא נישאה ולא נולדו לה ילדים, נפטרה בחודש ינואר 2019 מבלי שהותירה אחריה צוואה. להורי המנוחה נולדו עוד ארבעה ילדים מלבדה, ואלו הם: הנתבעת 2 (להלן גם: פלונית), בעלה של התובעת (להלן גם: פלונית), הנתבע 3 (להלן גם: פלוני) ואימם של הנתבעים 4-6 (להלן גם: פלונית).
2. בחודש מאי 2020 פנה יעקב לרשם הירושה בבקשה למתן צו ירושה אחר עיזבון אחותו המנוחה (ת"ע 18696-07-20). בבקשתו, הצהיר יעקב כי יורשי המנוחה הם אחי המנוחה שנותרו בחיים ואחייניה, צאצאי פלונית, שנפטרה טרם פטירת המנוחה, הם הנתבעים 4-6 (להלן: אחייני המנוחה).  עוד הצהיר יעקב כי "למוריש לא היה במותו בן זוג".  הנתבע 1 (להלן: האיש) הגיש התנגדות לבקשה לצו ירושה בת"ע 18088-07-20, בהצהירו כי הוא היה בין זוגה של המנוחה, אשר התגורר עמה למעלה מ 20 שנה ועד לפטירתה.  כפועל יוצא מהצהרתו זו, עתר האיש "לקבוע את חלקיהם של היורשים בירושת המנוחה על פי דין, בהתחשב עם מעמדו של המתנגד כידוע בציבור ובהתחשב בכך שהוא התגורר עם המנוחה בדירה" (ס' 5 להתנגדות).
3. ביום 25.2.21 יעקב נפטר לב"ע והודעה על כך הוגשה לבית המשפט שאז ניתנה שהות לצדדים להגיש עמדתם בקשר עם המשך ההליך. ביום 21.4.21 התקיים דיון ראשון בתובענות ובמסגרתו הוברר כי טרם ניתן צו לקיום צוואתו של יעקב.  כן הוצהר באותו דיון על ידי בא כוחה של פלונית, כי אין למרשתו טענות בקשר עם ההתנגדות וכי "אין לה עמדה בתוצאות.  יהיו אשר יהיו התוצאות" (עמ' 3, ש' 28-31 לפרוט'; כך במקור).  ביום 19.10.21 הודיע ב"כ האיש על המצאת הבקשה וההתנגדות לאחייני המנוחה (הנתבעים 4 ו-6) אשר הודיעו כי אין להם עניין בהליך.  באשר לאחיין הנוסף, הנתבע 5, נטען כי כתבי הטענות וכן ההזמנה לדיון הומצאו לו באמצעות שליח ביום 19.10.21 שתצהירו הוגש לתיק.
4. בפתח הדיון מיום 1.11.21 ובהסכמת הצדדים, ניתנה החלטה על חילופי בעלי דין, כך שאת מקומו של יעקב כתובע, החליפה פלונית, אשתו ויורשתו היחידה, על פי צוואתו שניתן צו לקיומה ביום 19.5.21 (ר' עמ' 4, ש' 1-15 לפרוט'). יוצא, אפוא, כי ההליך שבפני מתנהל בין התובעת לבין האיש, כאשר יתר הצדדים, בין שהודיעו על חוסר עניין בתוצאתו ובין שבחרו שלא ליטול בו חלק.
5. וכעת נחזור בזמן לשנת 1998, או אז במסגרת הליך משפטי בין המנוחה לבין אחיה (ככל הנראה בעניין דירתה של אימם), הוגש לתיק בית משפט זה תצהיר מאת: פלוני, פלונית ופלוני - שלהזכיר, היה זה שביקש את צו הירושה והצהיר את אשר הובא לעיל - ובו הצהירו השלושה כי: "בניגוד לטענתה של [המנוחה], הננו דוחים את הטענה לפיה גרה [המנוחה] בדירה נשוא התביעה... משנת 1993 גרה [המנוחה] בדירה שבבעלותה ברח'...  ברמת גן...  אני [יעקב], אף מצהיר כי לפני כ-3 שנים פנתה אלי [המנוחה] כדי שאסייע לה להחליף מנעולים בדירתה ברח'...  בר"ג עקב ניסיונות פריצה.  היא גרה בדירה זו יחד עם הידוע בציבור שלה [האיש]..." (ר' סעיפים 2-3 לתצהירם מיום 22.11.1998 בתמ"ש 67980/98; נספח ג' לתיק מוצגים מאת האיש; הדגשות לא במקור).  כיוון שכך, בהחלטתי מיום 1.6.21 הוריתי על היפוך נטל הבאת הראיה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול).
6. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916מטעם התובעת הוגש תצהיר מאת שלום, בנו של יעקב. תצהירו של העד מחזיק 5 סעיפים ובהם נרשם: "תצהירי זה נעשה על פי החלטת בית המשפט...  אני בנו של המנוח יעקב ז"ל...  אני מודיע בזאת על התנגדותי להתנגדותו של הטוען [האיש] לצו הירושה שהוגש עבור המנוחה ומנמק בכך שאינני מכיר בהיותו של [האיש] כידוע בציבור של המנוחה ואינו זכאי לקבל חלק בעיזבון מכח ס' 55 לחוק הירושה.  אבי המנוח, נתן במסגרת התיק, תגובה ותצהיר בו מתכחש גם הוא להיותו של [האיש] כידוע בציבור של המנוחה.  רצ"ב כנספח.  זהו שמי זותי חתימתי ותוכן תצהירי אמת".

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

7. האיש הגיש תצהיר מטעמו, תצהיר נוסף מאת אחי המנוחה, פלוני, וכן שני תצהירים נוספים מאת בניו של פלוני.
8. בדיון מיום 1.11.21 הודיע ב"כ האיש כי אין בכוונתו לחקור את העד היחידי מטעם התביעה בהטעימו כי מדובר בעדות שמיעה ללא דבר מה מידיעתו האישית של העד. כיוון שכך, בדיון נשמעו האיש ועדיו בלבד ולקראת תומו, ניתן צו לסיכומים בכתב.  משאלו הוגשו, ניתן פסק דין זה.

ב' - עיקר טענות הצדדים:

9. כאמור, התובעת לא הצהירה דבר וחצי דבר מפיה שלה ולמעשה, בכל התיק קיימים שלושה תצהירים מאת התביעה, ואלו הם: הראשון - תצהירו של יעקב ז"ל בתמיכה לבקשתו למתן צו ירושה; השני - תצהירו של יעקב ז"ל במסגרת תגובה להתנגדותו של האיש מיום 7.9.20 (להלן: התגובה); השלישי - תצהירו של שלום, בנו של יעקב ז"ל.
10. עם כל הכבוד, אני מתקשה לראות ערך כלשהו או משקל מה לתצהירו של שלום, שכן כפי שצוטט לעיל, העד נמנע מלהעיד דבר ורבע דבר מפיו שלו, אלא הפנה לתצהיר אחר של אביו, יעקב. ניתן לסכם את תצהירו של העד במשפט שהובא מפיו: "...אינני מכיר בהיותו של [האיש] כידוע בציבור של המנוחה" (ר' לעיל), בכל הכבוד, זוהי איננה עדות באשר לעניין שעל הפרק, אלא לכל היותר, מעין הצהרה על הלך רוחו של העד.  היה מצופה מהעד שיבאר ולו במעט ולו ממה שידוע לו על חייה של המנוחה, על נסיבות מגוריה עם האיש או על כל דבר אחר שיש בו ללמד על העניין הנדון וזאת לא נעשה.
11. יוצא, אפוא, כי נותרנו עם שני כתבי טענות ראשים, הנתמכים גם בהצהרותיו של יעקב, אשר תמציתם תובא להלן:

• בשעת מותה של המנוחה לא היה לה בן זוג;
• המנוחה הייתה אשה דתייה, שעל אף ידיעותיה המשפטיות, בחרה שלא לערוך צוואה "שכן ביקשה להוריש את רכושה על פי דיני הירושה" (ר' סעיף 2 לתגובה);
• כשהייתה המנוחה נשאלת האם האיש הוא בן זוגה, "...הייתה עונה בנחרצות ובאינטואיטיביות "מה פתאום" כאשר אחת הסיבות הייתה שהיא לעולם לא תחייה בחטא..." (ר' סעיף 10 לתגובה);
• "ויודגש, באף שלב לא העלה המבקש [יעקב - י' ש'] על דעתו כי המתנגד הוא בן זוגה של המנוחה ובוודאי שלא הידוע בציבור. ההיפך, היה ידוע לכולם כי למנוחה אין בן זוג וכי המתנגד הוא מכר ותו לא" (ר' סעיף 18 לתגובה; הדגשות לא במקור);
• הועתק מנבובין המנוחה לבין האיש לא היה כל שיתוף, לא היה להם חשבון משותף, לא נהגו לצאת במשותף ולא ניהלו משק בית משותף (ר' סעיפים 25 ו- 42 לתגובה).
• כיוון שכך, לא מתקיימים התנאים הדרושים בסעיף 55 לחוק הירושה ואין לאיש כל זכות לרשת את המנוחה.

12. להלן עיקר טענות האיש:

• הגשת הבקשה לצו ירושה מאת יעקב תוך הצהרה כי למנוחה לא היה בחייה בן זוג, מהווה ניסיון שלא בתום לב לגזול את זכויותיו של האיש, לא כל שכן, "כאשר [יעקב] ידע היטב שהנני הידוע בציבור של המנוחה. לא ברור לי כיצד הוא העז לטעון אחרת, תוך הטעייה של רשם הירושה הנכבד" (ר' סעיף 2 לתצהירו);
• האיש התגורר עם המנוחה משנת 1997 ועד לפטירתה כבני זוג לכל דבר ועניין. לדבריו: "חיינו ביחד חיי משפחה, חיי אהבה ושיתוף.  חלקנו ביחד מיטה זוגית וחדר משותף ודאגנו מאז זה לזו...  משפחתה של המנוחה ידעה היטב שאני בן הזוג שלה...  טיילנו יחד ברחבי הארץ, הלכנו יחד לאירועים שונים..." (ר' סעיף 9 לתצהירו);
• פלוני, אחי המנוחה, נהג לבקר את בני הזוג על בסיס יומי והוא (פלוני) וילדיו היו בני המשפחה היחידים שעמם היו בני הזוג בקשר (ר' סעיף 15 לתצהירו);
• "לאחר פטירתה של המנוחה, נמצאה בביתה טיוטת צוואה שהודפסה במכונת כתיבה שהייתה ברשותה. טיוטת הצוואה אינה חתומה.  עם זאת, היא ציוותה לי שלושה רבעים מרכושה.  בנוסף, היא מציינת...  כי מגיעה לי קצבה...  "בתוקף היותו בן זוגי"...  המנוחה כתבה דברים מאד קשים על האחים שלה, פלונית, פלונית ופלוני" (ר' סעיף 22 לתצהירו);
• מאחר ונתמלאו כל התנאים בדין, הרי שהאיש יורש את עיזבונה של המנוחה.

ג' - דיון: