כך גם בעניינו.
- על כן, כפי שציינתי לעיל, מצאתי כי הנסיבות כאן הן נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה שלא על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. למעשה, במקרה כאן די בגובה הסכום שמימן את ההון העצמי לרכישת הדירה, על־מנת להקים זעקת הגינות המחייבת חלוקה לא שווה אך שוויונית והוגנת.
חלוקה זו תואמת את תכלית הוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973 - לאפשר לבית המשפט לסטות מההסדר בסעיף 5 על מנת לקיים את העקרונות שביסודו של ההסדר, שוויון ואוטונומיה מקום בו איזון מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה לא יביא להשגת תכליות החוק. בדברי ההסבר לסעיף 8 בהצעת החוק נכתב:
"הוראות סעיפים 7 עד 9 להצעת החוק [סעיפים 5-7 לפי נוסח החוק דהיום] מותאמות לכוונה המשוערת של רוב בני זוג ולמקרים הנורמאליים של חיי נישואין הרמוניים וממושכים, אך המציאות אינה פשוטה וסטנדרטית כל כך. ויתכנו מקרים שבהם ההסדר הכללי יביא לידי תוצאות בלתי צודקות ושנסיבותיהם המיוחדות מחייבות סטיה מן הנורמה. הסעיף המוצע בא להקנות לבית המשפט את הסמכות להתחשב בנסיבות מיוחדות כאלה...הסמכות הזאת מנוסחת בצורה רחבה למדי, כדי לאפשר עשיית צדק בין הצדדים בכל מקרה ומקרה."
ראו בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני, [נבו] מיום 07/01/2014.
- הגמישות שמוענקת לבית המשפט בהוראה שבסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, מאפשרת איזון משאבים הוגן גם אם אינו שווה. ראו גם עמ׳׳ש 51056-09-20 פלוני נ' פלונית, [נבו] מיום 23/03/2021 עמודים 10-12 לפסה"ד וכפי שכינה זאת במקרה אחר, "ערכת כלים משוכללת בעזרתה יכול ביהמ"ש להביא לאיזון ראוי וצודק גם במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות, מקרים אשר אינם מתאימים למידותיו של אותו בגד שנתפר במידה אחידה מכח עיקרו של הדין...". ראו תמ"ש (פ"ת) 38559-05-11 ת. ס נ' ד. ס, [נבו] מיום 01/12/2013.
- בבע"מ 3771/21 פלוני נ' פלונית, [נבו] מיום 24/06/2021 בית המשפט העליון דחה ערעור על פסה"ד של בית המשפט המחוזי אשר אישר חלוקה שלא על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, בין היתר בשל אִפיונֵי אישיות שיאפשרו, אם לאו, שיקום מהיר יותר לבן הזוג. אמירה זו צופה פני עתיד; מאידך בבע"מ 1955/17 פלונית נ' פלוני, [נבו] מיום 18/04/2017, הושארה בצריך עיון, השאלה אם יש מקום לקבוע בשל מעשי עבר (במקרה שם שיהוי ותשלומי משכנתא) שניתן לעשות שימוש בחלוקה שלא על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, גם כאשר הנכס רשום על שם שני הצדדים וכי הרישום לאו דווקא מהווה הסכם במובן סעיף 5(3) לחוק יחסי ממון, בין בני זוג, התשל"ג-1973. וכך כתב שם כבוד השופט רובינשטיין (כתוארו אז):
"...מוצא אני להשאיר בצריך עיון את מה שעשוי להישמע לכאורה מקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי מעיקרא ככלל - אמנם תוך הותרת פתח לחריגים - אין מקום להחלת מנגנוני האיזון השונים הקבועים בחוק יחסי ממון מקום שענייננו בנכס הרשום על שם שני הצדדים ומצוי בבעלותם המשותפת. לדידי, מעיקרא יש להשקיף אל יחסי הרגוש בין בני הזוג באספקלריה של חוק יחסי ממון, קרי, מכלול היחסים בין בני הזוג ולא "שותפות" גרידא. חרף מעמדה הרם של הזכות הקניינית והכללים הבסיסיים החלים בפירוק שיתוף קנייני, ישנם טעמים כבדי משקל לגישה מרוככת יותר כאשר ענייננו בפירוק נכס - בודאי הדירה - הנמצא בבעלות משותפת של שני הצדדים, כחלק מפירוקו של התא המשפחתי...אוסיף בהמשך לכך, כי אם לכאורה מצא בית המשפט, בנסיבות חריגות, כי איזון של מחצה על מחצה אינו צודק בנסיבות, ולבני הזוג אין רכוש פרט לדירת המגורים הרשומה על שמם בחלקים שוים, ניתן לתהות אם יש מקום לשלול מראש את האפשרות לפיה ייעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק וייקבע, כחריג, כי פירוק השיתוף ומכירת הנכס ייעשו שלא באופן שויוני. כשלעצמי מסופקני אם ניתן לטעון, כי משעסקינן בנכסים הרשומים על שם שני בני הזוג, מדובר ב"נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם", כלשון סעיף 5(3) לחוק, ושעל כן אינם באים בגדר הנכסים בני האיזון..."
- גישה זו מקובלת עלי; לא ניתן להלום כי סך 1,137,500 ₪ כספי ירושתה של הנתבעת שגם נשאה עם התובע בתשלומי משכנתא תצא מהנישואין עם סך כ-900,000 ₪ בלבד - סכום שנמוך מסכום כספי ירושתה, והתובע, חרף כי למעט תשלומי המשכנתא לא "השקיע" סכומים חיצונים כלל (למעט כספים מיגיעה אישית) ייצא עם סכום זהה.
העובדה כי בידי הנתבעת יוותר סכום נמוך משמעותית מסכום כספי ירושתה, אינה צודקת ועולה מכך זעקת ההגינות. הצדק והיושר מחייבים חלוקה שאינה על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.
- לאמור יש להוסיף כי כמפורט לעיל, כוונת מתן מתנה או ויתור על דרך רישום זכויות בחלקים שווים, היא כוונה שניתנת לסתירה. אמנם הנטל כבד, אך בנסיבות כאן מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל זה;
אפנה בהקשר זה לתחשיב שערך התובע, תחשיב מימון הרכישה, נספח 9 בתיק מוצגים נ/1; שם התובע שִערך את התחשיב, צובע את הכספים בהגדירו אותם "כספי ירושת" הנתבעת. טענת התובעת כי הכספים הוטמעו בחשבון המשותף אין בה לסייע לתובע הואיל שבמועד הרלוונטי חשבונות הבנק של הצדדים היו ביתרת חובה ועל כך אין מדובר בהטעמה וגם מאחר ואין מתקיימת הטמעה מקבילה. עם זאת, לעובדה כי כספי ירושה שימשו לכיסוי יתרות חובה והחזר הלוואות, יינתן משקל בעת קביעת שיעור החלוקה, שכן כספים ששימשו להחזר יתרות חובה והלוואות, אין דינם כדין כספים ששימשו למימון רכישת הדירה.
- ומכאן, מה שיעור החלוקה? מתן מענה לשאלה זו מחייב בחינת הסכומים שהתקבלו והמהות השימוש שנעשה בהם, וגם שווי הדירה וההשבחה הפסיבית של שווי זכויות הדירה - כמובן שיש להפריד בין השבחה פסיבית לבין השבחה אקטיבית (עליית ערך הנכס), עוד יש להפריד את הסכומים שהוצאו לצרכי החיים המשותפים, ראו בהקשר זה נספח 9 בתיק מוצגים נ/1; שם התובע ערך תחשיב ופירוט של השימוש בכספים; החזר הלוואה לאם התובע, החזר הלוואה לבנק, כיסוי יתרת חובה בבנק, יעוץ משכנתאות, שכ"ט עו"ד, תיווך, מס רכישה, בדיקות מהנדס, הון עצמי לרכישת הדירה, תשלום הוצאות הרכישה ועוד.
עוד יש להביא בחשבון סך 100,000 ₪ מכספים על חשבון ירושת הנתבעת למימון הליך פונדקאות, ראו מוצג 1 בתיק מוצגים נ/1, את העובדה כי על פי חוות דעת מומחה בית משפט, ממוצע הפרש שנתי של פערי השתכרות הוא סך 247,357 ₪ לפני מס והפרשות סוציאליות, לטובת התובע, את העובדה כי הנתבעת זכאית לפנסיה תקציבית ואילו התובע עצמאי ואת שאר נסיבות העניין.
- ואלו הנתונים:
התקבל סך 1,149,181 ₪ כספי ירושה;