12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)9. הדגימות שנלקחו על ידי שמאי התובעת נשלחו לבדיקת מעבדה, במכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה - המעבדה הכימית (נספח 6 לתצהיר התובעת). מתוצאות הבדיקה ניתן ללמוד כי נמצא שהשמן צלול אך מכיל בתוכו חלקיקים. אין קביעה לגבי זיהוי החלקיקים.
ההליכים
- ביום 7/6/2021 הגישה התובעת את תוספת התביעה המקורית בתיק ובצדה בקשה למעצרה של האנייה. בתוספת התביעה עתרה התובעת לחייב את האנייה לפצותה במלוא שווי המטען, סך של 4,899,261 $ (סעיף 6.2 לכתב התביעה המקורי). בכתב התביעה נטען כי מטען השמן כולו מזוהם ואינו ראוי לשימוש.
- בו ביום ניתן צו למעצרה של האנייה. הואיל והאנייה ובעליה טענו כי התובעת אינה פורקת את המטען וגורמת לעיכוב ההפלגה ולהפסדים, נקבע דיון לפני כב' השופט י' כהן.
- כדי לקדם את פריקת המטען הזמינה בעלת האנייה מערכת סינון מהולנד, על מנת לאפשר את הפרדת החלקיקים מהשמן. לאור דברים אלו וכדי לאפשר את הפריקה, הורה בית המשפט על הותרת צו המעצר על כנו ונקבע דיון נוסף (החלטה מיום 15/6/2021).
- ביום 15/7/2021 החלה פריקת המטען באמצעות מערכת הסינון, וביום 25/7/2021 הסתיימה הפריקה (ראו דו"ח זיידנברג סעיפים 13, 16 -18, ודו"ח השמאי טל, סעיפים 9 -12). השמאים מטעם הצדדים נכחו בעת פריקת המטען באמצעות מערכת הסינון ואישרו כי המטען שנפרק נותר צלול (שם).
בעקבות פריקת המטען הגיעו הצדדים להסכמה על שחרור האנייה ממעצרה, ועל הפקדת כתב התחייבות (LOU) של מועדון השיפוי (הקלאב).
- עוד נספר כי עם סיום הפריקה, חולקו המסננים (52 יחידות) ל-4 מארזים כשבכל אחד מהם 13 מסננים. מארז אחד הושאר על האנייה, שני נמסר למבטחי האנייה, שלישי לשמאים מטעם מבטחת האנייה והאחרון נמסר לתובעת. 7 מסננים נשלחו בהסכמה למעבדה Dixie services laboratory מיוסטון שבארצות הברית (להלן: מעבדת דיקסי). החומר שנמצא במסננים נבדק וביום 10/9/2021 נכתב דו"ח המעבדה (נספח 1.9 לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, התברר בבדיקה כי החלקיקים המזהמים כוללים חומר כתום/אדום, התואם תערובת של מלח (נתרן כלורי) וחלודה (סעיף 17.3 לחוות דעת של מ' טל, נספח 2 למוצגי התובעת) וכן חלקיקי שעווה (ראו גם הודעת דוא"ל מיום 2/9/2021 שנשלחה על ידי השמאי מקס גרוסיי, עמ' 84 לנספחי תצהיר של כ' זטלאווי).
הועתק מנבו15. עוד נספר כי ביום 24/6/2021, כלומר בטרם הסתיימה פריקת המטען, הגישה בעלת האנייה בקשה להקמת "קרן הגבלה". הבקשה נסמכה על הוראת סעיף 13 לחוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט), התשכ"ה - 1965. בהתאם לחוק ולאמנת בריסל משנת 1957 שאומצה בו, ביקשה בעלת האנייה להגביל את אחריותה לסך של 552,691 $ (סעיף 10(ו) לבקשה מס' 4).
- בטרם נדונה הבקשה להקמת קרן הגבלה, ולאחר סיום פריקת המטען, הגישה התובעת בקשה לתיקון תוספת התביעה (בקשה מס' 13 מיום 29/9/2021). בבקשה נטען כי לאור ממצאי דו"ח המעבדה ופריקת המטען, יש צורך בתיקון ובהתאמת התביעה למצב החדש. לאחר מספר ארכות הוגשה ביום 17/1/2022 תוספת התביעה המתוקנת, היא תוספת התביעה העומדת להכרעה כעת.
- בתוספת התביעה המתוקנת נטען כי זיהום השמנים נגרם לאחר הטעינה וכתוצאה מאחריותם של האנייה ובעליה. עוד נטען כי בעקבות זיהום השמנים, נאלצה התובעת למכרם במחיר נמוך משווים.
- התובעת סמכה תביעתה על חוות דעתו של השמאי מ' טל. לטענת התובעת היא נאלצה למכור את מטען השמן המזוהם, שנפרק ביום 2/6/2021 בטרם התגלו החלקיקים, תמורת סך של 0.085 ₪ לליטר. מאחר שבפריקה ראשונית זו נפרקו 120,000 ליטר, הרי שהתמורה עמדה על סך של 10,200 ₪ בלבד. את יתרת השמנים שנפרקו לאחר סינון (יכונו להלן: מטען השמן המסונן), מכרה תמורת סך של 2,435 ₪ לליטר, ובסך הכל מכרה את השמנים תמורת סך של 14,882,607 ₪. התובעת טענה כי רכשה את השמנים בתמורה לסך של 16,164,625 ₪, ונשאה בהוצאות בסך של 909,540 ₪, ובסך הכל שילמה עבור השמנים סך של 17,074,165 ₪. על כן נגרם לה הפסד של 2,191,558 ₪. לאור כל האמור תוקן כתב התביעה והועמד על סכום ההפסד בלבד.
- כבר כאן ראוי לספר כי לאחר הגשת תוספת התביעה קיבלה התובעת ממבטחת המטען סך של 115,000 $ (הודעה מיום 2/9/2024), ובהתאם לשער הדולר במועד ההודעה עומד סכום התביעה שנותר על סך של 1,771,838 ₪.
- בשים לב לתיקון תוספת התביעה והעמדת התביעה על סכום ההפסד הנטען בלבד, הסכימו הצדדים למחיקת הבקשה להקמת קרן הגבלה. כתב ההתחייבות של מועדון השיפוי (LOU) צומצם והועמד על סכום התביעה המתוקן בתוספת הוצאות, אם ייפסקו.
עוד נספר כי ניסיונות להגיע להבנה, לרבות בדרך של גישור או איחוד התביעה עם התביעה שהוגשה כנגד מבטחת המטען בבית משפט השלום, לא צלחו.
- בהעדר הסכמות ניתנה לצדדים אפשרות להגיש תצהירי עדות ראשית לרבות חוות דעת. לאחר הגשת התצהירים וחוות הדעת הגיעו הצדדים להסכמה כי המחלוקות יוכרעו ללא צורך בחקירת העדים. בהתאם הגישו הצדדים את סיכומי הטענות וכעת הגיעה עת ההכרעה.
השאלות שבמחלוקת
- הואיל ועסקינן בתביעת חפצא בבית משפט לימאות, לא חויבו הנתבעות בהגשת כתב הגנה והן הסתפקו בהגשת תזכורת רישום הופעה. לפיכך את העובדות המוסכמות והמחלוקות ניתן ללמוד מתצהירי העדות ומסיכומי הטענות.
- מטיעוני הצדדים ניתן להסיק כי אין חולק כי כאשר הגיע מטען השמנים לנמל אשדוד ובעת התחלת הפריקה נמצאו בשמנים חלקיקים בלתי מזוהים. אין גם כל חולק כי בתום פריקת השמנים באמצעות מערכת הסינון נמצאו חלקיקים שנשלחו לבדיקת מעבדה בארצות הברית, וכי חלקיקים אלו כללו תערובת של מלח וחלודה וחומרים נוספים שלגבי זהותם אין הסכמה.
- הצדדים חלוקים ביניהם מהו מקור החלקיקים שנמצאו במטען. לטענת התובעת, השמנים הוטענו על האנייה כשהם נקיים וצלולים, ועל כן מתחייבת המסקנה כי מקורם של החלקיקים המזוהמים הוא באנייה. התובעת סבורה, על פי חוות הדעת שהוגשו, כי מקור החלקיקים הוא במטען קודם שהובל באנייה, או במחסני האנייה עצמם. לעומתה סבורות הנתבעות כי מקור החלקיקים שנמצאו הוא באחסנה בחוף בטרם ההטענה או בצנרת לטעינת המטען.
- הצדדים חלוקים גם בשאלת נטל ההוכחה. בעוד התובעת סבורה כי משנמצאו חלקיקים במטען בעת הפריקה, ובשים לב לכך שלא נרשמו הסתייגויות כלשהן בשטרי המטען, מוטל על הנתבעות הנטל להוכיח את מקור החלקיקים, ומאחר שנטל זה לא הורם, מוטלת עליהן האחריות לפצותה. הנתבעות טוענות מנגד כי הנטל להוכיח כי מקור החלקיקים הוא באנייה ובטיפול במטען במהלך ההפלגה מוטל על שכמי התובעת. הנתבעות טוענות כי על פי הדין וההלכה על התובעת להוכיח כי המטען נמסר לאנייה כשהוא תקין וללא כל נזק. לטענתן, התובעת נכשלה בכך ועל כן דין תביעתה להידחות.
- הנתבעות טוענות גם כי אפילו ייקבע כי מקור החלקיקים הוא במחסני האנייה, הרי שעל פי דין הן פטורות מלפצות את התובעת. נטען כי על פי כללי האג (האמנה הבינלאומית לאיחוד תקנות מסוימות בעניין שטרי מטען שנעשתה בבריסל ביום 25 באוגוסט 1924), וכללי האג-ויסבי (הפרוטוקול שנעשה בבריסל ביום 23 בפברואר 1968 לתיקון האמנה מ-1924) אשר אומצו בפקודת הובלת טובין בים, פטור המוביל הימי מאחריותו לנזק למטען, אם עשה את כל הדרוש על מנת להתאים את כלי השיט לנסיעה ולהובלת המטען. הנתבעות טוענות כי התמלאו התנאים לפטור מאחריות, שכן הן פעלו כנדרש להתאמת האנייה ולהכנת המחסנים להובלת מטען השמנים.
- הצדדים חלוקים גם בשאלה האם נגרם לתובעת נזק בר תביעה. בעוד התובעת טוענת כי נאלצה למכור את השמנים במחיר מופחת, טוענות הנתבעות כי לא הוכח שמחיר השמן שנמכר הושפע מהטענות בדבר הזיהום. הנתבעות מדגישות כי לאחר הסינון, היו השמנים תקינים וצלולים, ועל כן אין כל קשר בין החלקיקים שנמצאו בפריקה לבין התמורה שקיבלה התובעת במכירת השמנים. הצדדים חלוקים גם בסוגיות משנה נוספות אליהן אדרש במסגרת ההכרעה.
דיון והכרעה
- כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולחייב את הנתבעות לפצות את התובעת בסך של 315,000 ש"ח בלבד.
שוכנעתי כי מקור החלקיקים שנמצאו במטען הוא באנייה, ומצאתי כי הנתבעות אינן פטורות מאחריות לנזק שנגרם. עם זאת לא שוכנעתי כי התמורה ששולמה לתובעת עבור מטען השמן המסונן הושפעה מכך שנמצאו חלקיקים בשמן לפני הפריקה. עם זאת, שוכנעתי כי התמורה עבור מטען השמן המזוהם שנפרק טרם הסינון הושפעה מהזיהום, ועל כן זכאית התובעת לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לה עבור מטען זה.
- התובעת הגישה לבית משפט זה תביעת "חפצא" כנגד האנייה לפיצוי בגין נזק שנגרם למטען. התביעה הוגשה בהתאם לסמכות המסורה לבית המשפט לימאות בסעיף 6 לחוק האדמירליות משנת 1861, ובהתאם להוראת סעיף 41(7) לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך - 1960, המכיר בשעבוד ימי בגין נזק שנגרם למטען שהובל באנייה.
נזכיר כי על פי ההלכה "נזק למטען" כולל גם נזקים עקיפים, ובהם הפסדים עקב עיכוב, עלויות מטען חלופי, ירידה במחיר וכדומה (ראו ע"א 296/71 האניה "מיטרה אסימינה" ובעליה נ' חברת "הלפור" בע"מ, פ"ד כה(2) 632 (1971)).
- השאלה הראשונה שבה יש להכריע היא האם ה"נזק למטען", דהיינו הימצאות החלקיקים המזהמים בשמנים, התרחש במהלך ההובלה הימית, ובאחריותו של המוביל הימי.
- על תנאי ההובלה הימית, לרבות חלוקת האחריות למטען בין הגורמים השונים הקשורים בהובלתו, חלות הוראות ההסכמים שבין הצדדים, לרבות ההוראות בשטרי המטען, וכן הוראות הדין שבראשן כללי האג ויסבי שאומצו לדין הישראלי בפקודת הובלת טובין בים.
- נבהיר, בשנת 1924 נחתמה בבריסל האמנה הבינלאומית לאיחוד תקנות הנוגעות לשטרי מטען, שנועדה להביא להאחדת הדין בכל הנוגע למערכות היחסים המשפטיים שבין מובילים ימיים לבין הנזקקים לשירותיהם. אמנה זו מוכרת כ"ככלי האג". בשנת 1968 נערך בבריסל פרוטוקול לתיקון האמנה (פרוטוקול ויסבי), שבעקבותיו עוגנו הכללים המוכרים ככללי האג ויסבי (ראו ע"א 8205/16 Contrastock OY נ' האנייה Thor Horizon, פסקה 8 (25/1/2018); רע"א 7195/18 Feyha Maritime Ltd נ' מילובר מכון מרכזי לתערובות בע"מ, פסקה 7 (12/5/2019)). האמנה המקורית אומצה בפקודת הובלת סחורות בים משנת 1926. בשנת 1992 אומצו כללי האג ויסבי בפקודה (התוספת) ושמה שונה לפקודת הובלת טובין בים.
- כפי שניתן לראות מהוראות פקודת הובלת טובין בים, תכליתן לחול על הובלת טובין על פי שטרי מטען. כך בסעיף 2 לפקודה נאמר כי "בכפוף להוראות אחרות בפקודה, יחולו התקנות על כל שטר מטען לגבי הובלת טובין בים בכל כלי שיט [...]". התקנות (כללי האג ויסבי) עוסקות בעיקרן במערכת היחסים שבין המוביל הימי לבין הצדדים לשטר המטען. המונח "חוזה הובלה" מוגדר בכללים וקובע כי "[...] אינו חל אלא על חוזי הובלה הנדונים בשטר מטען או בכל תעודת קנין כיוצא בזה עד כמה שתעודה כזאת נוגעת להובלת טובין בים, לרבות שטר מטען או כל תעודה כיוצא בזה [...]".
(ראו גם רע"א 55481-09-24 maerks נ' קבוצת גולד בונד בע"מ (5/5/2025); רע"א 7195/18 הנ"ל; ע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' Banque Nationale de Paris, New york, פ"ד נז(5) 193 (2003)).
- כללי האג ויסבי מגדירים את חובותיו של המוביל הימי בהובלת המטען והתאמת כלי השיט למסע (סעיף VIהמפורט בתוספת לפקודת הובלת הטובין). הכללים גם קובעים את היקף האחריות ואת גבולות האחריות ומגדירים את המצבים בהם יהיה המוביל הימי פטור מאחריות לנזק שנגרם למטען. סעיף IV(1) לכללים עוסק באחריות המוביל לנזק שנגרם כתוצאה מכך שכלי השיט לא היה ראוי להובלת המטען בים, ומורה כי המוביל יהיה פטור מאחריות, אם פעל כנדרש להתקנת כלי השיט והתאמתו להובלת המטען. סעיף IV(2) לכללים מונה רשימה של סיכוני שאם יתרחשו ויגרמו לנזק למטען, יהיה המוביל הימי פטור מאחריות כלפי בעל המטען.
- לטענת התובעת מטען השמנים הוטען על האנייה כשהוא נקי וללא החלקיקים המזהמים שנמצאו בו בעת הפריקה. התובעת סומכת טענותיה על בדיקות המעבדה שבוצעו טרם הטעינה על ידי קיילב ברט, ועל העובדה כי בשטרי המטען שנמסרו לספק לא נרשמה כל הסתייגות של האנייה. התובעת סבורה כי מסירת "שטר מטען נקי", כלומר ללא הסתייגות של המוביל הימי בנוגע למצבו של המטען, חוסמת את דרכן של הנתבעות מלכפור בכך שהמטען היה תקין בעת הטעינה. הנתבעות גם מפנות לכיתוב על גבי שטרי המטען עצמם שם נרשם כי המטען נמסר כשהוא במצב טוב ותקין "in apparent good order and condition".
- הנתבעות מנגד טוענות כי על התובעת הנטל להוכיח כי המטען לא ניזוק לפני הטענתו. הנתבעות טוענות כי בשטר המטען צוין כי לכאורה המטען תקין לפי מראהו, וכי בשטר המטען הובהר כי איכות ומצב המטען אינם ידועים. עוד מפנות הנתבעות למכתבו של רב החובל מיום 24/4/2021 הכולל הסתייגות מאחריות, שכן באותו מועד טרם התקבלו תעודות איכות. במסמך המופנה למעבדת קיילב ברט נאמר כך:
I hold you responsible for any consequences arising from the events describe below […]