המסקנה מן האמור היא כי הנתבעות אינן יכולות ליהנות מפטור מאחריות.
הנזק
- התובעת טוענת כי בשל זיהום השמנים נאלצה למכור את המטען במחיר נמוך ממחיר השוק, ואף במחיר הנמוך ממחיר הרכישה. לטענת התובעת מחיר ממוצע של ליטר שמן, לפני האירוע, היה כ-2.9 ₪ (נספח 12 לתצהיר התובעת). בשל הימצאות החלקיקים בשמן נאלצה למכור את מטען השמן המזוהם שנפרק לפני הסינון, 120,000 ליטר, במחיר של 0.085 ₪ לליטר. את מטען השמן המסונן מכרה תמורת סך של 2,435 ₪ לליטר, ובסך הכל 14,882,608 ₪. מאחר שאת השמנים רכשה במחיר של 16,164,625 ₪, ובצירוף הוצאות ייבוא בסך של 909,540 ₪, הרי שסך עלות מטען השמנים הייתה 17,074,165 ₪.
בהתאם טוענת התובעת כי עקב זיהום השמן נגרם לה הפסד בסך של 2,191,357 ₪ (עלות רכישה 17,074,165 ₪ פחות תמורת מכירה בסך של 14,882,608 ₪).
- המצהיר, כ' זטלאווי, הצהיר כי למרות שהשמן סונן, הרי שלקוחותיה של התובעת, שביקשו לרכוש שמן באיכות פרמיום, חששו שמא נותרו שרידי חלקיקים בשמן, ועל כן נאלצה התובעת למכור את השמן במחיר נמוך (סעיפים 27, 28 לתצהיר העד).
- הנתבעות מצדן טוענות כי לא הוכחו הנזקים הנטענים. נטען כי התובעת לא הוכיחה את שווי המכירה של השמנים ולא הוכיחה כי מחיר המכירה הושפע בדרך כלשהי מהימצאות החלקיקים בשמן. הנתבעות מדגישות כי לאחר סינון השמן לא הייתה כל מניעה למכרו במחיר השוק הרגיל. מכל מקום, כך נטען, לא הוכח כי השמנים נועדו להימכר כשמני "פרמיום" לתעשיית התרופות או תעשייה דומה.
- כפי שאפרט, התובעת לא השכילה להוכיח את כל הנזקים שנגרמו לה. כידוע, על תובע העותר לחיוב נתבע לפצותו מוטל הנטל להוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשי העוולה של המזיק, את היקפו ואת שיעור הפיצויים לו הוא זכאי (ראו והשוו ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981); ע"א 2080/09 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל (23/6/2013); ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מב(2) 793 (1988); ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387 (2001)).
- התובעת טוענת כי בשל הזיהום שהתגלה בשמן, נאלצה למכרו במחיר מופחת, אלא שלא הביאה ראיות מספיקות לעניין מכירת מטען השמן המסונן. התובעת הפנתה לחשבוניות המעידות של מחירי מכירה של שמני בסיס באיכות פרמיום בעסקאות שבוצעו על ידה בתקופות מקבילות (נספח 1.12 לתצהיר כ' זטלאוי). המחיר המוצע, כך נטען, היה 2.9 ₪ לליטר, אם כי ניתן לראות שמדובר במחיר ממוצע לאחר מתן הנחות. עוד ניתן לראות כי בחשבוניות לגבי עסקאות ההשוואה, כלומר מכירת שמן אחר, אין כל ציון של איכות "פרמיום" כנטען, וכן על גבי חלק מהחשבוניות יש הערות נוספות למעט האמירה כי מדובר בשמן בסיס. חלק מהשמנים בעסקאות ההשוואה יובאו במכולות ולא במיכלי אנייה כמו השמנים מושא התביעה.
- בחשבוניות למכירת השמן המסונן, אין כל ציון כי מדובר בשמן באיכות ירודה, או כי מדובר בשמן פגום (נספח 1.11 לתצהיר זטלאוי). על חלק מהחשבוניות מצוין שמן בסיס ועל חלקן "שמן בסיס ירושלים". אין לפניי כל הסבר מהו ההבדל.
- לא הובאה כל ראיה כי מחיר השמן שנמכר הושפע מגילוי החלקיקים. לא הוצג מכתב כלשהו של מי מהלקוחות, לא הוצגו הסכמים עם הלקוחות המעידים כי המחיר הושפע, לא הוצגו הצעות מחיר וכדומה. ודוקו, על התובעת להוכיח גם כי קיים קשר סיבתי בין מחיר המכירה לבין הימצאות החלקיקים בשמן.
צריך לזכור כי על פי חוות הדעת השמן שנמכר לאחר הסינון היה צלול ונקי מחלקיקים. לכאורה לא הייתה כל סיבה שלא יימכר במחיר המתאים לסוג כזה של שמן. לטענה כי לקוחות חששו שנותרו שרידי חלקיקים, אין שמץ ראיה, ולא צורף תצהיר של לקוח או אפילו מכתב כלשהו שמעיד כך.
- שינויים במחירי השמן יכולים לנבוע מסיבות שונות שאינן קשורות לעובדה כי מדובר בשמן שזוהם בעבר בחלקיקים ושעבר סינון. מחירי השמן הם פרי של משא ומתן, הם מושפעים ממחיר השמנים אצל מתחרים, ממועדי האספקה וכו'. התובעת נמנעה מהצגת ראיות על כל אלו.
- בחוות דעתו של השמאי מ' טל, עליו סומכת התובעת, אין להועיל, שכן השמאי מסתפק בעריכת חישוב של ההפסדים, על פי טענות התובעת. השמאי אינו עורך השוואה למחירי השוק, אינו מתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הזיהום למחיר, ולא ניתן להסיק ממנה כי המחיר הושפע מהזיהום.
- עוד נציין כי הטענה שהתובעת ביקשה לרכוש שמן באיכות פרמיום בלבד, גם היא אינה נתמכת בראיות. אין בחשבונית הספק מקנדה כל הערה לגבי איכות פרמיום של השמן אלא רק צוין כי מדובר בשמן בסיס, משני סוגים (P250 ו-SCP40). לא ניתן ללמוד מכך שהשמן שנמכר לאחר סינון היה באיכות שונה.
- המסקנה היא כי לא הוכח שמטען השמן המסונן נמכר במחיר נמוך משוויו בשל הזיהום שהתגלה בעת הפריקה. שונה הדבר בכל הנוגע למטען השמן המזוהם שנפרק למיכלית החוף טרם הסינון. שמן זה נמכר במחיר נמוך במיוחד, 0.085 ₪ לליטר, ועל גבי החשבונית צוין מפורשות כי מדובר בשמן פגום (נספח 1.8 לתצהירו של כ' זטלאוי).
- על כן, דומה כי יש לקבל רק את טענות התובעת להפסד במכירת מטען השמן המזוהם. התובעת מכרה את השמן המזוהם, 120,000 ליטר, במחיר כולל של 10,200 ₪ במקום במחיר של 325,200 ₪ (2.71x 120,000), כלומר נגרם לה הפסד של 315,000 ₪ (יצוין כי למרות שהתובעת טענה כי מחיר השמן היה אמור להיות 2.9 ₪ לליטר היא ערכה חישוביה לפי מחיר של 2.71 ₪, המשקף את מחיר הרכישה, סעיף 44 לסיכומים).
הערה
- כפי שפורט לעיל, מתברר כי התובעת קיבלה תגמולי ביטוח בסך של 115,000 $ ממבטחת המטען (הודעה מיום 2/9/2024). על פי האמור בהודעה תגמולי הביטוח שולמו כחלק מהסדר פשרה. מההודעה לא ניתן ללמוד על איזה חלק מהמטען שולמו תגמולי ביטוח, האם ואלו זכויות תביעה לפיצויי הוסבו למבטחת. על כן, איני מוצא מקום להפחית את סכום תגמולי הביטוח מהפיצוי שבו מחויבת הנתבעת בשל הנזק למטען המזוהם.
סוף דבר
- לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 315,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המקורית (7/6/2021) ועד לתשלום המלא בפועל.
הואיל והתביעה התקבלה רק בחלקה, אין צו להוצאות.