החלטתו של בית המשפט המחוזי
- בית משפט קמא (השופט י' צבן) בחן בעיון כל אחת מטענותיו של המערער נגד הסגרתו. ראשונות נדונו הטענות בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי, אי-דיותן של הראיות ואי-הגינות ההליך בשל כך שהמערער לא נחקר ולא ניתנה לו הזדמנות להציג את גרסתו, והוא אף לא הורשה לעיין בכל חומר החקירה שביסוד הבקשה להסגירו. טענות אלו נדחו מן הטעם שאפילו הוצגה גרסה השוללת לחלוטין את גרסת התביעה, ואפילו צורף למסכת הראיות חומר חקירה נוסף, לא היה בכך כדי לבטל מערכן של הראיות העומדות לכאורה לחובת המערער. ממילא, נפסק, אין בית המשפט שעל-ההסגרה בוחן את אמיתות האישום כי אם אך את קיומן של ראיות לכאורה, וכאלו כאמור נמצאו די.
אז נפנה בית המשפט המחוזי לבחינת הטענה המרכזית והיא כי הסגרת המערער לארצות הברית אינה חוקתית. גם טענה זו נדחתה. בראשית הדברים קבע בית משפט קמא כי אף על פי שהמערער ביצע את העבירות המיוחסות לו בישראל, הרי יעדן היה בארצות הברית. משכך, נפסק, קיימת לישראל ולארצות הברית סמכות מקבילה להעמדתו לדין. בבוחנו את מכלול השיקולים המשמשים בשאלת ההכרעה בין סמכויות מקבילות קבע בית המשפט המחוזי כי אין לנסח בדבר כללים נוקשים, וכי על שיקול הדעת להיות מופעל על פי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. הודגש כי בעבירות הכוללות ממד בין-לאומי בולט, ובכלל זה עבירות סמים, אין לזהות את מרכז הכובד של העבירה עם המיקום הפיזי שבו התבצעה, באשר מיקום זה עשוי להיות מקרי וחסר חשיבות. תחת כך יש ליתן משקל למקום שבו מומש מעשה העבירה. הוטעם עוד כי בעבירות מסוג זה יש ליתן לעקרון הטריטוריאליות משקל נמוך ולהעדיף על פניו את האינטרסים בדבר הדדיות ההסגרה בין מדינות ובדבר הצורך בשיתוף פעולה בין-לאומי למיגור הפשיעה המאורגנת. לסופה של בחינה נמצא כי הסגרת המערער אינה מקימה חשש לפגיעה בתקנת הציבור ובזכותו להליך הוגן, והיא אינה פוגעת ביכולתו להתגונן מפני האישומים נגדו.
על יסוד כל אלה החליט כאמור בית המשפט המחוזי לקבל את העתירה ולהכריז על המערער כבר הסגרה. כנגד החלטה זו מכוון הערעור שלפנינו. המערער ביקש לגולל את עניינו גם בעתירה שהגיש לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 5832/05), אך לאור הערתנו - כי גדר העניינים המתעוררים בשני ההליכים דומה - הסכים למחיקת העתירה, וכך הורינו לעשות.
הטענות בערעור
- המערער עותר כי נשנה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הוא מבקשנו לראות בעתירתו של היועץ המשפטי לממשלה להסגירו מקרה ייחודי ותקדימי, באשר לשיטתו, בנסיבות שבהן המוסגר הוא אזרח ישראל ותושבה, והמעשה המיוחס לו בוצע כולו בישראל, חוטאת ההסגרה למדינת חוץ לאיזונים המתחייבים מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולעקרונות יסוד שבדיני עונשין.
טענה ראשונה בפי המערער היא כי הואיל וזירת המחלוקת מצטמצמת אך לשאלת מעורבותו בעסקאות הסמים הנטענות, להבדיל מעצם קיומן של העסקאות, הרי מרכז הראיות הוא בישראל ולא בארצות הברית. המערער הודיע על נכונותו, ככל שמשפטו ייערך בישראל, לוותר על העדתם בחקירה נגדית של גורמי החוק מארצות הברית, ואין