לאחר שהתברר דבר מעצרם של רואש ושל אשכנזי, נפגש דדוש עם המערער והודיעו כי עליהם לגייס כסף בשביל ייצוגם המשפטי של השניים. המערער - כך נטען - טלפן לכהן ואמר לו כי הוא חושד שהקונים ונציגיהם היו סוכנים סמויים (סעיף 15n לתצהיר התובע; סעיף 13 לתצהיר כהן). בפגישה אחרת במלון "הילטון" בתל-אביב, שבה לקחו חלק המערער, דדוש ואלן, אישר דדוש באוזני המערער כי הקונה התגלה כסוכן סמוי. המערער כעס מאוד, ובשיחת טלפון לכהן, ששהה באותה עת בספרד, מסר לו כי הוא (המערער) "איבד הרבה כסף" וכי "מישהו יהיה אחראי לכך" (סעיף 23 לתצהיר דדוש).
העמדתם לדין של חברי הרשת
- חשיפת הרשת התאפשרה הודות לחקירה מאומצת וממושכת, סמויה וגלויה, של רשויות החוק האמריקניות. על יסוד הראיות שהצטברו במהלכה הועמדו מרבית המעורבים בפרשה לדין בבתי משפט אמריקניים. רואש ואשכנזי נשפטו והורשעו בדינם. מכתבי הוסגר לארצות הברית ממקום שהותו בבולגריה, נשפט והורשע בחודש ספטמבר 2004. כהן הוסגר לארצות הברית מספרד, והורשע במסגרת הסדר טיעון; ויווס, אזרח קולומביה, הועמד אף הוא לדין בארצות הברית (סעיף 15e לתצהיר התובע).
לעומת זאת האחים ברוך ואלן דדוש הועמדו לדין בישראל. הם הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך בעוד ערעורם תלוי ועומד בבית המשפט העליון, הוצע להם לשמש עדי מדינה בארצות הברית. משהסכימו לדבר, שוחררו השניים ממאסרם והוסגרו לארצות הברית. בהתירה את שחרורם קבעה השופטת ביניש:
"...אין ספק שההסכם נערך לתכלית שיש בה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.
...
אם יעמדו המשיבים בכל התנאים שקיבלו על עצמם, יש סיכוי כי יקויים מהלך חשוב, במסגרת המאבק הבינלאומי בפשיעה הכבדה ובסחר בסמים, מאבק שמדינת ישראל שותפה לו" (בש"פ 10149/04 מדינת ישראל נ' פלוני [1], 10.11.2004).
בשולי הדברים אוסיף כי צבי פוגל הועמד לדין בישראל והורשע אף הוא, אך זאת שלא במסגרת הפרשה שלפנינו, אלא בגין מעורבותו בפרשיית סמים אחרת (ראו ע"פ 7463/03 פוגל נ' מדינת ישראל [2], 19.2.2004).
ובאשר למערער
- המערער נעצר בישראל בתאריך 8.11.2004. ב-17.12.2004 החליט חבר מושבעים (Grand Jury) במחוז הדרומי של מדינת פלורידה על הגשת כתב אישום נגדו בעוון קשירת קשר להפצת סם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 841(a)(1), 841(b)(1)(c)
ו-846 שבחלק ה-21 לחוק הפדרלי האמריקני, וקשירת קשר ליבוא סם מסוכן לארצות הברית, עבירה לפי סעיפים 952(a), 960(b)(3) ו-963 לחוק. העונש המקסימלי הקבוע בצדן של עבירות אלו בדין האמריקני הוא עשרים שנות מאסר. תקרת עונש זו הופכת ל"רצפת עונש" ככל שהשימוש בסם נושא הקשר גרם למוות או לחבלה גופנית חמורה. אז מצווה בית המשפט האמריקני לגזור לפחות עונש של עשרים שנות מאסר.
בעקבות הגשת כתב האישום הוצא בארצות הברית, בתאריך 20.12.2004, צו למעצרו של המערער. ביום 28.12.2004 פנה משרד המשפטים האמריקני לפרקליטות המדינה בישראל בבקשה להסגרתו של המערער לידי רשויות החוק בארצות הברית. בעקבות הבקשה, וכמצוותו של חוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן - חוק ההסגרה או החוק), פנה היועץ המשפטי לממשלה ביום 5.1.2005, בהוראתה של ממלאת מקום שר המשפטים השרה צ' לבני, לבית המשפט המחוזי בירושלים בעתירה להכריז על המערער שהוא בר הסגרה. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה והכריז את שנתבקש.