עונשו אם יוטל עליו מאסר. בדברי ההסבר להצעת החוק תוארו הקשיים שהוזכרו לעיל, קרי הקושי המשפטי והמעשי שבהבאת עדים, לרבות שאלות מימון, וגם השינויים בעולם, התנועה המרובה חוצת הגבולות והפשיעה הבין-לאומית. הגשת ההצעה הואצה במידה לא מעטה בשל פרשת שינביין [44] אף אם לא חלה עליה עצמה, ולגביו עצמו קבע בית משפט זה ברוב דעות כי אין להסגירו בשל אזרחותו הישראלית חרף השאלות בדבר זיקתו לישראל. בקשה לדיון נוסף נדחתה (ד"נ 1210/99 מדינת ישראל נ' שינביין [64], 18.3.1999, המשנה לנשיא ש' לוין). יצוין כי על פי הצעת החוק, היה המועד הקובע לעניין הסטטוס של החשוד כאזרח ותושב ישראלי מועד עשיית העבירה.
(3) התיקון לחוק (חוק ההסגרה (תיקון מס' 6) מתשנ"ט-1999) נתקבל בשינוי מהצעת החוק באשר למועד הקובע לתחולתם של תנאי האזרחות והתושבות, והוא נקבע לעת הגשתה של הבקשה להסגרה. הוא הוצג כהישג למדינה "שלא תהפוך להיות מדינת מקלט, לא לפשע מאורגן ולא לפשע שאינו מאורגן" (ח"כ חנן פורת, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ישיבת ג' באייר תשנ"ט (19.4.1999)). והנה שבו ונתעוררו קשיים, שכן נתאפשר למי שאינו אזרח ותושב להימלט לישראל לאחר ביצוע העבירה, ואז להתאזרח ולטעון לתושבות. לפיכך הוגשה הצעת חוק ההסגרה (תיקון
מס' 8), תשס"א-2000 שביקשה להסב את המועד הקובע לעת עשיית העבירה במקום עת הגשתה של הבקשה. הוסבר כי בנוסח הקודם מתאפשר לאדם שאינו אזרח ישראל "...לברוח לישראל לאחר ביצוע העבירה, לקבל את האזרחות הישראלית ואף לטעון לתושבות בישראל, אם חלף זמן, ואפילו קצר, מיום בואו לישראל ועד להגשת הבקשה להסגרתו" (דברי ההסבר להצעת חוק ההסגרה (תיקון מס' 8), בעמ' 154), ואכן בחוק ההסגרה (תיקון מס' 7), תשס"א-2001 שבו נערכו תיקונים משמעותיים נוספים בחוק, נקבע כי המועד הקובע הוא מועד עשיית העבירה.
(4) התוצאה, מכל מקום, היא כי כיום ניתן להסגיר מי שהוא אזרח ותושב ישראל בעת ביצוע העבירה לשם שפיטתו במדינה המבקשת, ואם נדון למאסר והוא מוחזר ארצה לריצוי עונשו. הארכתי בתיאור דברים אלה, שכן בתיקוני החוק מתשנ"ט ותשס"א וקביעת ריצויו של העונש בישראל נתקהה מאוד חלק ניכר מן הטעמים שביסוד הקושי הערכי שעמד בפני המחוקק בתיקון תשל"ח ואחריו. החזרתו של המוסגר, אם יורשע, לריצוי העונש בישראל גורמת לכך שבסופו של דבר ישהה בתקופת מאסרו בסביבתו הלאומית והלשונית ובקרבה לבני משפחתו.