ועדות אלה הן יציר החלטות שניתנו על ידי הממשלה לאורך השנים, והן משמשות כיום באופן תדיר למינויים לתפקידים בכירים שונים בשירות המדינה.
- במוקד ענייננו ניצב הליך המינוי של נציב שירות המדינה, משרה שעל פי הוראות החוק פטורה מחובת מכרז ומינויה מסור לסמכותה של הממשלה. השאלה המרכזית המונחת לפתחנו היא האם רשאית הממשלה למנות את נציב שירות המדינה באמצעות ועדת מינויים, או שמא היא חייבת להיעזר במנגנון מינוי תחרותי דוגמת ועדת איתור.
- על מנת להשיב לשאלה זו יש לעמוד תחילה על ההתפתחויות שחלו באופן מינוי הנציב לאורך השנים, הואיל ואלה עומדות בלב טיעוני הצדדים. לאחר מכן נפנה להשתלשלות העניינים בכל הנוגע להחלטת הממשלה העומדת במוקד ענייננו, ובהמשך נעמוד על עיקרי פסק הדין מושא הדיון הנוסף ועל טיעוני הצדדים לגביו.
מינוי נציב שירות המדינה
משרת נציב שירות המדינה היא כאמור אחת מאותן משרות שלגביהן קובע חוק המינויים פטור סטטוטורי ממכרז. וכך מורה לעניין זה סעיף 6 לחוק:
הממשלה תמנה נציב שירות המדינה (להלן - נציב השירות); על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19 והודעה על המינוי תפורסם ברשומות.
לאורך השנים ועד למועד הגשת העתירות מושא פסק הדין, הפעילה ממשלת ישראל את סמכותה לפי סעיף 6 לחוק המינויים כ-20 פעמים. רובן למינוי קבע ומיעוטן למינוי זמני.
- במהלך העשורים הראשונים שלאחר חקיקת חוק המינויים, נעשו מינויי הנציב באמצעות בחירה ישירה של ממשלת ישראל. בשנת 1993 לראשונה החליטה הממשלה להיעזר בוועדה מיוחדת שהוקמה על ידה, במטרה לחוות דעתה על אודות כשירותו והתאמתו של המועמד שנבחן באותה עת לתפקיד הנציב, פרופ' יצחק גל-נור (החלטה 1596 של הממשלה ה-25 "מינוי ועדה מיוחדת בתוקף הסמכות על-פי סעיף 6 לחוק שירות המדינה (מינויים) - נציב שירות המדינה" (18.7.1993)). ועדה דומה הוקמה גם במסגרת הליך מינוי הנציב שלאחר מכן, בשנת 1996, לצורך בחינת התאמתו של עו"ד שמואל הולנדר לתפקיד (החלטה 14 של הממשלה ה-27 "מינוי ועדה מיוחדת למתן חוות-דעת על מינויו של עו"ד שמואל הולנדר למשרת נציב שירות המדינה" (20.6.1996)).
- בשנת 1999 החליטה הממשלה להסדיר את אופן המינוי של משרות פטורות ממכרז אשר מינויין מסור לה או טעון את אישורה, ובכללן משרת הנציב (החלטה 345 של הממשלה ה-28 "משרות שהמינוי להן נעשה על-ידי הממשלה או באישורה - פטור ממכרז לפי סעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959" (14.9.1999) (להלן: החלטה 345)). מפאת חשיבותה של החלטה זו נעמוד להלן על עיקרי רכיביה.
ראשית, הממשלה החליטה לעשות שימוש בסמכותה בסעיף 21 לחוק ולפטור ממכרז מספר משרות בכירות בשירות המדינה (זאת בנוסף על משרות שהופטרו על ידה ממכרז בעבר מכוח סמכותה האמורה). משרות אלה נחלקו בהחלטה לשתי קטגוריות: האחת, "המשרות הבכירות ביותר בשירות המדינה, שהנושאים בהן מופקדים על ביצוע מדיניות הממשלה וישומה, והמחייבות בשל כך מידה גבוהה של אמון ותיאום בין נושאי המשרות כאמור לחברי הממשלה" (משרות אלה יכונו להלן: משרות ביצוע מדיניות); והשנייה, משרות בכירות שבהן ביצוע מדיניות השר והממשלה אינו המאפיין הדומיננטי של התפקיד, והן אחד משני סוגים - "משרות המאופיינות בהיבט מקצועי או מדעי מובהק" או "משרות בעלות אופי רגולטורי, שהנושא בהן מופקד על שמירת האינטרס הציבורי בתחום מוגדר, ובשל כך נדרשת ממנו מידה רבה של עצמאות ואי-תלות מקצועית" (משרות אלה יכונו להלן: משרות מקצועיות ורגולטוריות).