עמדה זו מקובלת עליי, שכן היא עולה בקנה אחד עם הנימוקים והטעמים שפירטתי לעיל, ואשר בגינם, מאז ומעולם, הייתה הפרשנות של סמכות התיקון שלפי סעיף 85 לחוק, פרשנות רחבה ומקילה יותר - לשני הצדדים, לנישום ולמנהל מיסוי מקרקעין, כאחד.
- על כן, גם כאשר מדובר בטעות משפטית, הנובעת משיקול דעת מוטעה, קבעה הלכת יעקובוביץ כי ניתן לתקן שומה לפי סעיף 85 לחוק.
ראו לעניין זה גם: ו"ע 9094-08 אייל עזר נ' מנהל מס מקרקעין (כך במקור - א.ו.) (11.2.2010), שם נקבע:
"לכאורה אין כאן טעות בשומה אלא טעות בשיקול דעתו של העורר. לאור ההרחבה העולה מפסק דין יעקובוביץ’ ניתן להכליל טעות זו במסגרת סעיף 85(3) לחוק הנ"ל. "טעות כלשהי" כוללת טעות משפטית", טעות כלכלית, טעות בכדאיות וגם טעות בשיקול הדעת."
- באשר לטענת המשיב כי על העוררת להוכיח את הטעות שאירעה ואת הסיבה לטעות - כפי שציינתי לעיל, סבורני כי כל גורם המבקש לתקן שומה, בין אם הוא המשיב ובין אם מדובר בנישום, נדרש לציין ולבאר מהי הטעות שאירעה אצלו, אשר בגינה מבקש הוא לעשות שימוש בסעיף 85(א)(3) לחוק, וכן יש לציין כיצד אירעה הטעות. זאת, על מנת שלא יעשה שימוש לרעה באפשרות התיקון לפי סעיף זה, על ידי מי מהצדדים, למשל - כאמצעי להתגבר על מגבלות זמן הקבועות בחוק להגשת השגה או להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה, כמו גם מגבלת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק.
בנוסף, עמדתי היא כי תנאי זה של פירוט הטעות והסיבה להיווצרותה יסייע בגיבוש נורמות התנהגות וסטנדרטים נכונים וטובים יותר של התנהלות שומתית - הן מצד מנהל מיסוי מקרקעין והן מצד הנישום. באופן זה, יידרש מנהל מיסוי מקרקעין להתנהלות מסודרת, קפדנית ואחראית יותר באישור שומות או בהוצאת שומות, ואף הנישום יידרש להקפדה בדיווחיו, להיוועצות בגורמים מקצועיים ולאיתור מלוא המסמכים הנדרשים והמצאתם במועד, והכל מתוך הבנה כי לצורך תיקון השומה בשל טעות, על ידי מי מהצדדים, לא יהא די באמירה בעלמא בדבר "טעות".
- העוררת סבורה כי אין מקום לקבוע במקרה של טעות משפטית כי יש צורך להוכיח מהי הטעות ומה גרם לטעות. לעמדתה (ראו 40-45 לסיכומי התשובה), טעות משפטית היא מצב בו קיים שוני בין המצב המשפטי הנכון לבין המצב המשפטי על פי הדיווח, ועל כן, כדי להכריע בשאלה אם אמנם נפלה טעות משפטית בדיווחיה של העוררת - יש להכריע בעררים לגופם, ואם תתקבל עמדתה המשפטית של העוררת, אזי ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה כיצד אירעה הטעות המשפטית בדיווח.
- כפי שציינתי לעיל, אינני סבורה כי יש לקבוע קביעה שכזו, בוודאי לא באופן גורף כפי טענת העוררת.
כאמור לעיל, עמדתי היא כי על מבקש התיקון (אם מדובר בנישום) או מבצע התיקון (אם מדובר במשיב) להציג את הטעות שנפלה אצלו ולהסביר כיצד ומדוע אירעה, וזאת על מנת למנוע שימוש לרעה באפשרות התיקון בעילה של סעיף 85(א)(3) לחוק ועל מנת לטייב את ההתנהלות השומתית.
- עם זאת, בניגוד לעמדה המוצגת על ידי המשיב בסיכומיו, אינני סבורה כי העוררת צריכה להוכיח כי נפלה אצלה טעות משפטית "שלא יכולה הייתה לדעת עליה" קודם להגשת ההצהרה והשומה העצמית, או כי יש להטיל על העוררת נטל שכנוע כבד וחריג, בשל כך שמשמעות התיקון המבוקש היא ביטול מס הרכישה ששולם על ידה. על פניו, מדובר בתנאי בלתי סביר שיש בו כדי לשלול לחלוטין את האפשרות של הנישום לטעון לקיומה של טעות משפטית, כפי שכבר ציינתי לעיל.
- ייתכן, ואיני קובעת מסמרות בעניין זה, שבהקשר של בקשה לתיקון טעות עובדתית, להבדיל ממשפטית, עשוי להיות מקום לבחינת השאלה אם אמנם מבקש התיקון (נישום) או מבצע התיקון (מנהל מיסוי מקרקעין) לא ידע (היבט סובייקטיבי) ולא יכול היה לדעת (היבט אובייקטיבי) על עובדה מסוימת, טרם שהגיש את שומתו העצמית (נישום) או טרם שהוציא את השומה לפי מיטב השפיטה (מנהל מיסוי מקרקעין).
- עם זאת, יש לבחון לגופו כל מקרה שכזה, של תיקון טעות עובדתית, לאור הנסיבות הספציפיות לו, ותוך איזון אל מול העיקרון המרכזי והמנחה של קביעת שומת מס אמת, כאשר ועדת הערר תידרש לשאלה אם יש לשלול את אפשרות התיקון רק בשל התרשלות של נישום או מנהל מיסוי מקרקעין באיתור ובירור העובדות טרם הדיווח או הוצאת השומה. לטעמי, יידרש קיומו של מצב דברים קיצוני וחריג, כדי לסייג את העיקרון המרכזי של קביעת שומת מס אמת.
- לעומת זאת, במקרה של תיקון טעות משפטית אין מקום לבחינה שכזו, של השאלה אם הנישום או מנהל מיסוי מקרקעין ידע או יכול היה לדעת על הטעות המשפטית טרם הדיווח או הוצאת השומה.
שהרי ברי, כי אילו הצד מבקש או מבצע התיקון היה יודע על המצב המשפטי הנכון, לגישתו, טרם השומה - לא יכול להיות ספק שהיה מדווח או מוציא שומה בהתאם.