ועדת הערר דחתה את טענות דגון בעניין תיקון השומה וקבעה כי הסמכות לתקן טעות מתייחסת לטעות מכל סוג שהוא, ולפיכך היה המשיב רשאי לשנות את החלטתו משהתברר לדעתו, שטעה מבחינה משפטית בהבנת המשמעות של השבת המקרקעין למחכיר בתום תקופת החכירה. אציין, כי בטיעון לגופו של עניין, לא קיבלה ועדת הערר את עמדת המשיב שם, ועל כך הוגש ערעור מטעם מנהל מיסוי מקרקעין חיפה לבית המשפט העליון - ערעור שהתקבל.
00כך אן כך, בכל הקשור לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, הקביעה של ועדת הערר, לפיה המשיב רשאי לשנות מהחלטתו ולתקן שומה בנימוק של טעות משפטית, בשל כך שהייתה "הבנה לא נכונה של העיסקה" - נותרה על כנה.
- 0 אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי העוררת עמדה בכל התנאים המקדמיים להגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85(א)(3) לחוק מיסוי מקרקעין: בקשת התיקון הוגשה במסגרת תקופת ארבע השנים ממועד הגשת השומה העצמית; הוכחה במידה מספקת הטענה כי העוררת טעתה, לגישתה, בהבנת המשמעות המיסויית והפרשנות של מכלול החוזים והמסמכים עליהם חתמה לאחר זכייתה במכרזי "מחיר למשתכן" ולכן דיווחה על רכישת "זכות במקרקעין" במשמעות החוק.
בנוסף, מקובלת עלי טענת העוררת לפיה רק לאחר כשנה וחצי קיבלה ייעוץ חיצוני ממומחי מס שבעקבותיו הבינה את המשמעות המיסויית הנכונה של מכלול החוזים עליהם חתמה. בנוסף, איני סבורה כי הדיווח הראשוני על העסקה כעסקה לרכישת "זכות במקרקעין", כמו גם הבקשה לתיקון השומה שהוגשה לאחר קבלת ייעוץ המס, היו נגועים בחוסר תום לב או נעשו תוך ניסיון לנצל לרעה הליך משפטי.
כאמור, אני אף דוחה את טענות המשיב בדבר יצירת אבחנה ופרשנות שונה לבקשה לתיקון שומה בעילה של טעות משפטית על ידי נישום, שמשמעותה היא שינוי סיווג העסקה לכזו שאינה נכנסת לגדרי חוק מיסוי מקרקעין, ואינני מקבלת את ההשוואה שביקש המשיב לעשות בעניין תיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק אל מול הוראת סעיף 147 לפקודת מס הכנסה.
לא מצאתי בכל יתר טיעוני המשיב בנושא הטיעון המקדמי בעניין קיומה של עילה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק כדי לשנות מקביעותיי אלו.
ג. טענת ההשתק:
- במסגרת טענות הסף שהעלה המשיב כלפי העוררת, נטענה על ידו בפסקאות 24-28 לכתב התשובה המתוקן ובפסקאות 62-63 לסיכומיו, טענה לקיומו של השתק שיפוטי, אשר לגישתו מחייב את סילוק העררים על הסף. המשיב סבור כי חל השתק שיפוטי על טענת העוררת כי היא לא רכשה "זכות במקרקעין", מכיוון שלאחר שזכתה במכרזי "מחיר למשתכן" מושא העררים, היא דיווחה לרשויות המס ובכללן למשיב בעשרות או מאות הצהרות על מכירת דירות לזכאי משרד השיכון, ודיווחים אלו מוסו בהתאם על ידי מיסוי מקרקעין כמכירת "זכות במקרקעין". בנוסף, לעוררת הונפקו על ידי פקיד השומה אישורים לפי סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין לגבי מכירת הדירות לזכאים.
המשיב טוען, כי העוררת לא ביקשה את ביטול הדיווחים על מכירת הדירות לזכאים ואף לא ביקשה את ביטול האישורים לפי סעיף 50 לחוק.