על כן, המשמעות של הכרה בקיומה של טענת טעות משפטית כעילה לבקשה לתיקון השומה, היא כי לא ניתן לטעון כלפי העוררת להשתק, שהרי השתק מבוסס על מצגים או דיווחים עובדתיים סותרים, מתוך מודעות למשמעויות המשפטיות הנגזרות מהם, ולא זה מצב הדברים בענייננו. במקרה הנדון, העוררת דיווחה בשומות העצמיות שלה על רכישת "זכות במקרקעין", ועל כך אין מחלוקת.
טענת העוררת לפיה זכייתה במכרזי "מחיר למשתכן" אינה עולה כדי רכישת זכות במקרקעין במשמעות החוק, לאור הפרשנות המשפטית-המיסויית הנכונה של מכלול החוזים והמסמכים עליהם חתמה, הועלתה בבקשה לתיקון השומה, והיא מבוססת על טעות בהבנת התוצאה המשפטית והמיסויית הנגזרת מהמצב העובדתי, ולא על תיקון עובדתי.
- טענת השתק עשויה, למשל, להישמע במצב שבו נישום יצר מצג עובדתי מסוים בדיווחיו למע"מ, ומצג עובדתי הפוך למס הכנסה - לדוגמה, כי הוא בעל עסק, במישור מע"מ ואינו בעליו של אותו עסק לצרכי מס הכנסה. אלא שבמקרה הנדון, אין המדובר על מצגים עובדתיים סותרים. כל ההתנהלות עליה מבקש המשיב לבסס את טענת ההשתק אינה עולה כדי טיעון עובדתי סותר.
- שנית, טענות המשיב, הנוגעות לאישור לפי סעיף 50 לחוק, או הטיעון בעניין חובת דיווח על מכירה הונית - אף הן לא מבססות טענת השתק כלפי העוררת. יש להדגיש, כי העררים דנן עוסקים בשאלה האם העוררת רכשה "זכות במקרקעין" במשמעות החוק כשזכתה במכרזי "מחיר למשתכן" מושא העררים. ללא קשר לשאלת מיסוי שלב רכישת הזכויות, שהוא מושא הדיון בעררים אלו, במישור של מכירת זכויות על ידי העוררת - שאינו נושא העררים - ספק בעיניי אם צריך למסות את העוררת במישור של רווחי הון, ונראה כי המיסוי החל על הכנסות העוררת ממכירת הדירות לזכאים הוא ממילא במישור הפירותי ולא ההוני. אך כל זאת, בבחינת למעלה מן הצורך.
על כן, ומבלי לגרוע מן העובדה כי ועדת הערר למיסוי מקרקעין אינה מוסמכת לעסוק בשאלות של מיסוי העוררת במישור מס הכנסה, וממילא מישור המיסוי במס הכנסה אינו מהווה חלק מהדיון בעררים אלו, הרי שהשאלה אם קיימת ההשפעה או ההשלכה של פסק הדין בעררים דנן על דיווחיה או חבות המס של העוררת במישור מס הכנסה - תיבחן על ידי הגורם המוסמך ברשות המיסים, במידת הצורך, ככל שתתקבל טענת העוררת לגופו של עניין וככל שיימצא כי נגרע מס כלשהו מקופת המדינה בשל כך.
ד. האם העוררת רכשה "זכות במקרקעין" במשמעות החוק?
- לצורך הכרעה בשאלה המרכזית והמהותית בעררים דנן, אם העוררת רכשה "זכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין, עת זכתה במכרזי "מחיר למשתכן" מושא העררים, ועת חתמה על חוזה החכירה, נספח התנאים המיוחדים וחוזה הבנייה, יש לבחון, בראש ובראשונה, האם מבחינה מהותית קיבלה העוררת מהמדינה זכות "חכירה" כמשמעותה על פי הדין, וככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, האם מדובר ב"חכירה" לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים.
יצוין, כי מצאתי לנכון לדון תחילה בשאלה האם העוררת קיבלה מהמדינה זכות "חכירה" במשמעות החוק, הגם שטענה זו נטענה על ידי העוררת כטענה חלופית, וזאת מאחר שלטעמי, ככל שנקבע כי מבחינה מהותית לא קיבלה העוררת מהמדינה זכות "חכירה" כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין - הרי שכל יתר הטענות ממילא מתייתרות.