תמצית טענות התובעים
- תחילה מציינים התובעים, כי היה להם חלק עיקרי ובלתי נפרד באירוע תיקון השעון בעיר יפו, אירוע שבעקבותיו צולמה התמונה מושא התביעה.
- הכתבה והתמונה בבסיס ההליך פורסמו ביום 31.12.2021 בעיתון שישי, תוך הבלטה חסרת תקדים בעניין תיקון השעון, על גבי חצי עמוד של הגיליון המוגדל. "המוצר" שעל הגיליון הינו קניינם של התובעים ודחיקתם מן הקרדיט נעשתה במכוון או בדרך של עצימת עיניים. לטענת התובעים, הנתבעת אמורה להיחשב כדוגמה ומופת לאחרים באשר להקפדה על זכויות היוצרים, כך שבמקרה זה יש לפסוק לחובתה את הפיצוי הגבוה ביותר בגין ההפרה.
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916נוסף לפרסום בגיליון המודפס נעשו פרסומים בפלטפורמות נוספות - דף הפייסבוק של העיתון, אתר Ynet, אתר "מינא נתונים" ודף הפייסבוק של היחצ"ן רן רהב. התובעים טוענים, כי הפרסומים הנוספים מופצים ונצפים בהיקף נרחב במימדים ארציים. בסיכומיהם מוסיפים הנתבעים כי הפרסומים נעשו במיקומים שונים ובפלטפורמות שונות, ואין המדובר במסכת אחת אלא במספר הפרות שונות.
- 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)עוד מוסיפים התובעים, כי הפרסומים לא הוסרו מיידית, הפרסום הפיזי בעיתון לא הוכחש ואף לא פורסם תיקון במהדורה המודפסת. הנושא בעל חשיבות חדשותית רבה והוא סנסציוני ואטרקטיבי במהותו.
- לטענת התובעים, התובעת 1 והתובע 2 הם המומחים הארציים לענייני שעונים, וככאלה ההפרה כלפיהם היא משמעותית בענף הספציפי לעיסוקם. זכות הקניין שיש לתובעים על הצילום והזכות המוסרית המקשרת בין הצילום לבין תחום המקצועיות של התובעים, חשובים מאד מבחינתם מאחר שהתובעת היא החברה המובילה בארץ בתחומה.
- באשר לצילום עצמו, נטען כי מדובר בצילום שהוא פרי עמלו של התובע 2 שלא יכול היה להיעשות על ידי הנתבעת, לאור הקלקול ברחפן ולאור העובדה כי לצלם הנתבעת לא הייתה היכולת לעלות לגובה כה רב ולצלם את הצילומים באיכות ובדיוק כפי שצולמו. גם אילו היה ניתן להפעיל את הרחפן, הרי שאיכות הצילום והשליטה ביכולות הצילום לא הייתה דומה ליכולת התובע 2 כמי שעלה לגובה וצילם מקרוב ובמדויק. לולא התובע 2 לא היה כלל צילום.
- לשיטת התובעים, הייחוד של הצילום בגובה הוא זה שמאפשר צילום מיטבי, כך שיכולות המצלם הן שהביאו ליצירה הייחודית.
- במענה לטענות הנתבעת גורסים התובעים כי זכותם המוסרית והקניינית על הצילום מוכחת וברורה. אין רלוונטיות לשאלת הבעלות על המצלמה או הציוד.
- לעמדת התובעים, יש לקבוע פיצוי בשיעור גבוה ביותר הן לאור מיקומו של הפרסום בעיתון יום שישי והיקף הפרסום שחלקו לא הוסר עד היום, הן מאחר שמדובר בשעון המפורסם במדינה הממוקם באיזור בעל ערך היסטורי ומיוחד, והן בשים לב לזהות הנתבעת כגוף המוביל במדינה וכמי שחייב להקפיד על זכויות היוצרים וההגנה עליהם.
תמצית טענות הנתבעת
- לשיטת הנתבעת, המחלוקת האמיתית בתיק זה אינה קשורה כלל לדיני זכויות היוצרים, אלא היא בין התובעת לבין השענית סוזאנה, מאחר שהאחרונה גרפה את מלוא התהילה על תיקון השעון ביפו. הנתבעת עומדת על כך שמדובר בתביעה שמהותה לשון הרע, והיא "מתחפשת" לתביעת זכות יוצרים.
- הנתבעת מעלה כי לא קיימת כלל יריבות עם התובעת 1. כידוע, זכות היוצרים שייכת לעובד, אלא אם התצלום נעשה לצורך עבודתו ובמהלכה. בענייננו הצילום בוצע על ידי התובע 2 במהלך עבודתו, אך לא הועלתה בכתב התביעה כל טענה שהצילום בוצע לצורך עבודתו. מטיעוני התובעים עולה שהצילום דווקא פגע במעסיק, בכך שפיאר והאדיר את המתחרה העסקית שלו.
- הועתק מנבוהנתבעת עומדת על כך שלתובעת 1 אין כל זכות בתצלום, וזאת בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות. באשר לתובע 2, הנתבעת טוענת כי אין לו כל אינטרס בקיומו של ההליך וההוכחה לכך היא שהוא כלל לא צורף כבעל דין בהליך המקורי שנפתח בבית המשפט בחיפה.
- הנתבעת מעלה עוד, כי לתובעים אין זכות יוצרים בתצלום. ביצירה מסוג תצלום זכות היוצרים אינה נובעת מהקלקה על המצלמה, אלא ממגוון פעולות מקדימות אשר בוצעו על ידי צלם העיתון מר גולן. בהמשך לכך, על מנת שיצירה תהיה מוגנת עליה לעמוד במבחן היצירתיות. אין די בפעולת ההקלקה בלבד, בייחוד כאשר התובע 2 אינו צלם כלל. התובע 2 אינו חולק על כך שמר גולן היה אחראי על בחירת הנושא, בחירת הסצנה, בחירת טכניקת הצילום, ביום הקומפוזיציה, בחירת הזווית, הכנת המצלמה, כיוון הצמצם וכדומה.
- מי שעשה את שלל הפעולות המקנות יצירתיות לתצלום הוא צלם הנתבעת, כאשר התובע 2 שימש הלכה למעשה כידו הארוכה של הצלם והוא פעל על פי הוראותיו וביצע את ההקלקה על כפתור המצלמה. כל הפעולות שמצריכות יצירתיות בוצעו על ידי מר גולן, שהוא צלם מקצועי בעל עשרות שנות ניסיון.
- לטענת הנתבעת, צילום הפנים של השענית סוזנה מהווה דיוקן, כך שבהתאם לסעיף 35(ב) לחוק, הרי שבעל הזכות ביצירה מסוג דיוקן הוא המזמין - הנתבעת. התובעים לא הציגו כל סימוכין להסכמה אחרת ועל כן חלה ברירת המחדל לפיה זכות היוצרים שייכת לנתבעת המזמינה.
- עוד נטען, כי התובעים העניקו לנתבעת רישיון שימוש והם אף מודים בכך בתצהיריהם. גם אילו הייתה לתובע 2 זכות יוצרים, הנתבעת קיבלה ממנו הרשאה מכללא לעשות שימוש בצילומים. הצילומים שצילם התובע 2 נעשו כסיוע טכני למר גולן בידיעה ובמטרה שיפורסמו על ידי הנתבעת, משכך, הנתבעת קיבלה הרשאה לפרסמם.
- לעמדת הנתבעת, נטל הראיה הדרוש לצורך הוכחת זהות הגורם האחראי על היצירתיות חל על התובעים, ונטל זה לא הורם. ראוי לקבוע כי עצם ההסכמה של עובר אורח לסייע לצלם במצלמה של צלם הנתבעת מגלמת הרשאה מכללא, וכי מדובר במקרה של התנדבות לסייע לצלם הנתבעת.
- טענות התובעים בעניין הפרת הזכות לקרדיט היא טענה שאינה במישור זכות היוצרים הקניינית, אלא במישור הזכות המוסרית. הנתבעת מדגישה כי מיד עם קבלת פניית התובעים היא פעלה על מנת להוסיף קרדיט וההפרה הנטענת באה על תיקונה המהיר והיעיל. עוד מציינת הנתבעת, כי זכות מוסרית היא אישית ליוצר עצמו ואינה ניתנת להעברה, כך שלנתבעת 1 כמעסיק אין ולא יכולה להיות זכות מוסרית.
- הנתבעת עומדת על כך שמדובר במסכת אחת של הפרות, שכן הפרסומים נעשו במקביל, באותו עניין ובאותה כתבה.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, שמעתי את עדויותיהם במסגרת הדיון שנערך בפניי ושקלתי את נסיבות העניין ואת מכלול התמונה שנפרשה בפני בית המשפט, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.
- במסגרת פסק הדין אדון בסוגיית הצילום כיצירה מוגנת על פי חוק, אבחן את טענות הצדדים באשר לבעלות בצילום, ולבסוף אציג ואסביר את הטעמים שעמדו בבסיס הכרעתי לפיה הנתבעת לא הפרה זכות יוצרים ואין לחייבה בפיצויים בגין ההפרה הנטענת.
- תחילה, ועל מנת לחדד ולבאר את המחלוקת מושא ההליך, יש לזכור ולהדגיש שתביעה זו הוגשה כתביעה שעילתה הפרת זכות יוצרים. כפועל יוצא מכך, על בית המשפט לבחון האם קיימת לתובעים זכות יוצרים ביצירה והאם הנתבעת הפרה זכות זו. טענות או נימוקים שמקורם בפרסום שגוי או מוטה בעיתון בדבר הגורם שתיקן את השעון מושא התביעה, הן טענות במישור דיני לשון הרע (או דינים אחרים) ולא במישור זכות היוצרים.
- אציין ואזכיר כבר כעת, כי לאחר שדיון פישור בין הצדדים לא צלח, התובעת הגישה הודעה לבית המשפט ובה ציינה כי היא מוותרת על חקירת העדים ומבקשת להתבסס על חומר הראיות המצוי בתיק לשם הכרעה בהליך. בנסיבות אלה, הרי שלא התקיים הליך הוכחות בתיק, והדבר פועל לחובתם של התובעים, אשר כידוע הנטל מוטל על כתפיהם.
- כידוע, בתביעת זכות יוצרים מתמקדים בשימוש בלתי מורשה ביצירה ובאי-מתן הקרדיט ליוצר או הצלם, בעוד שתביעת לשון הרע מתמקדת בתוכן הכתבה שאינו מדויק ובפוטנציאל הנזק לשמו הטוב ולתדמיתו המקצועית של הנפגע כתוצאה מהפרסום.
- במקרה שלפניי, נראה כי מה שמצוי בבסיס טענות התובעים ומה שטמון למעשה בהגשת התביעה, אינו בהכרח היעדר הקרדיט לתובעים על הצילום שצולם על ידי התובע 2, אלא היעדר הקרדיט בגין תיקון השעון, והאופן בו ניתן לפרש את התמונה כאילו הגברת סוזאנה היא שביצעה את התיקון, על אף שהדברים לא היו כך בפועל.
- משנאמרו הדברים הללו, ניתן לעבור ולבחון האם מדובר בצילום שמקיים את דרישות החוק כך שיש לראות בו יצירה מוגנת.
- הצילום מהווה יצירה מוגנת על פי חוק
דרישת המקוריות- ההשקעה והיצירתיות בצילום
- צילום הופך ליצירה כאשר הוא מקיים שתי דרישות מצטברות: דרישת הקיבוע (תיעוד פיזי או דיגיטלי) ודרישת המקוריות, הכוללת רף מינימלי של השקעה ויצירתיות המבטאת את "טביעת עינו" של הצלם. על פי חוק זכות יוצרים, צילום מוגדר כ"יצירה אמנותית". הגדרה זו רחבה וכוללת צילומים מכל הסוגים: צילום אמנותי מתוכנן, צילום תיעודי, חדשותי, מסחרי ואף צילום משפחתי אקראי.
- 00בצילום של אובייקט דומם (כמו שעון), המקוריות יכולה להתבטא בבחירת זווית הצילום, התאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע והקומפוזיציה. גם צילום של מוצר מסחרי או אובייקט נפוץ יכול להיחשב ליצירה מוגנת אם הושקעו בו מאמץ וכישרון המצביעים על ייחודו, פועלו או אופיו של הצלם.
- 0המקוריות היא למעשה הדרישה המהותית ביותר והיא נבחנת בשני מישורים:
מבחן ההשקעה לפיו נדרש כי היוצר השקיע עמל, זמן או כישרון מינימלי ביצירה.