תמש (נצ') 11834-06-20 ר.ג נ' ח. א

1. התביעה היא לביטול הסכם מתנה מיום 30.5.2013 בגדרו הועברו זכויותיו של האב המנוח בדירה ב --------- בגוש -------, חלקה: -------, תת חלקה: -------- (להלן: "הדירה" או "הבית") לידי הנתבעים בחלקים שווים ביום 29.7.13.
2. הצדדים להליך, התובעים והנתבעת הינם אחים (להלן :"האחים"), ילדיו של המנוח ג.ב.ע ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נפטר ביום 2.5.2019.
3. הנתבע הוא בעלה של הנתבעת וחתנו של המנוח.
4.  לטענת התובעים, הסכם המתנה נערך שעה שהמנוח היה תחת השפעה בלתי הוגנת ובמצב רפואי קשה עקב חולי במחלת נפש במשך שנים על גבי שנים, עד כדי חוסר כשירות להבין את טיב העסקה ולהביע רצון חופשי, והם זכאים לחלקם בירושת המנוח מכוח היותם יורשים על פי דין.
5. המנוח עולה היה חולה בסכיזופרניה.  הוא אושפז בבתי חולים לחולי נפש מספר פעמים החל משנת 1958 עד לאשפוז האחרון בכפייה בשנת 1985.  אז גילה אלימות כלפי עצמו וכלפי משפחתו.  המל"ל הכיר במנוח החל משנת 1979 כחולה בסכיזופרניה פרקואידית כרונית ונקבעה לו נכות כללית של 100%.  מאז 1985 אין תיעוד רפואי על התקפים פסיכוטיים.
6. אשת המנוח (אימם של האחים) אף היא לקתה במחלת נפש, בשל כך, התיר בית הדין הרבני הגדול בירושלים בשנת 1980 למנוח לשאת אישה שנייה.  המנוח התגרש מאשתו השנייה בשנת 1985.
7. בשנת 1990 נישא המנוח לאשתו השלישית, נולדה להם בשנת 1994 ילדה אשר סבלה מנכות סיעודית קשה, לה דאג המנוח ובה טיפל יחד עם מטפלת זרה עד שנת 2014 ועוד שנה לבד עד שנפטרה בשנת 2015 (להלן: "ב.  א.").  גם האישה השלישית הייתה חולה ונפטרה בשנת 2004.
8. אימם של האחים ששהתה בשל מצבה במוסד סיעודי והוגדרה כחסויה, נרשמה על ידי התובעים כתובעת נוספת, תוך שהועלתה טענה מטעמם כי בהתאם להלכת השיתוף יש לראות במחצית מהזכויות בדירה נשוא התביעה כשייכות לה ולפיכך היא זכאית לסעד.
9. בהמשך, ולאחר שמונה לאם אפוטרופוס לדין, טען האפוטרופוס כי הלה אינה יורשת על פי סעיף 146 לחוק הירושה.
10. בהחלטתי מיום 27.8.21 הפניתי לפסיקה על פיה מקום שעל פי חוק יחסי ממון או חזקת השיתוף, נפסקו חיי הזוגיות, הרי שמאותו מועד והלאה, ולצורך סעיף 146 לחוק הירושה, אין בן הזוג, גם אם עודנו נשוי למוריש, יכול לתבוע זכויות מכוח ירושה בעיזבונו של בן זוגו, בגין תקופת צבירה שלאחר מועד הקרע.

קבעתי כי הליכי רכישת הדירה החלו בעת שהמנוח היה נשוי לאשתו השלישית והתגורר עמה בדירה שנרכשה על ידו בשנת 2004 ונרשמה על שמו.  רכישה זו נעשתה כ-24 שנים לאחר שניתן למנוח היתר להינשא לאישה שנייה.  בנסיבות אלה פסקתי כי אין תחולה להלכת השיתוף ואין לראות באימם כבעלת זכויות בדירה, לאור זאת, הוריתי על מחיקתה כבעלת דין מכתב התביעה.

1. ביום 8.1.2017 ערך המנוח צוואה בעדים בה ציווה את זכויותיו בדירה בחלקים שווים לנתבעים.  צוואה זו לא קוימה.  וגם לא הוצא צו ירושה אחר המנוח.
2. לבקשת התובעים הוריתי ביום 26.8.21 על מינוי מומחה פסיכוגריאטר פרופ' -------, וזאת לצורך מתן חו"ד בדבר כשירותו של המנוח בעת עריכת הסכם המתנה, בשים לב לעבר הרפואי של סכיזופרניה, נטילת תרופות קבועות וריבוי מחלות.
3.  חוות הדעת הרפואית נערכה ביום 18.1.22 ובה נקבע כי : "המנוח במועד ה- 30.5.13 לא סבל מהפרעה קוגניטיבית חריפה עקב בעיותיו הגופניות ותרופות שנטל (לא היה במצב בלבולי חריף דליריום) ולא מהפרעה נוירו קוגניטיבית מתמשכת (כדמנציה) או ממצב פסיכוטי כלשהו (מחשבות שווא, הזיות) כחלק ממחלת הסכיזופרניה בה לקה..." ומסכם כי מחלות המנוח לא פגעו ביכולתו להבחין בטיבו של הסכם המתנה.
4. חרף קביעת המומחה, התובעים לא בקשו לחקור אותו ולא הפנו אליו שאלות הבהרה.  בעקבות כך, בקשתי לקבל את עמדתם האם הם עומדים על תביעתם, והתובעים הודיעו כי הם עומדים על המשך בירור ההליך.
5. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916אציין כי ברקע להליך מדובר במשפחה שטופלה במשך שנים רבות בידי מחלקת הרווחה, שמנסיבות רבות, ובין היתר בעקבות התעללויות מיניות ואלימות פיסית של המנוח, הוצאו ילדי המשפחה מבית הוריהם וגדלו במוסדות ובמשפחות אומנה.  צלקות ומשקעי העבר עלו בעדות הצדדים ומהווים הסבר למערכת היחסים המורכבת בינם לבין המנוח ולהעדר קשר של ממש ביניהם לאורך השנים.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)