ב - טענות הצדדים
טענות התובעים
- לטענת התובעים, לאחר שמיעת העדויות נחשפה דרך התנהלות הנתבעים. נטען כי באמצעות שליטה במנוח, יצירת מצג שווא של דאגה למנוח ולב.א (בעוד שבפועל הוא היה מצוי במצב של הזנחה, לבוש בבגדים מרופטים וללא טיפול אישי הולם), ניצול מחפיר של מצבם האישי והבריאותי, זיהוי הסיטואציה בה נתגלו מחלוקות בין המנוח לתובע 2 כדי לנצלו תוך הסתרת כוונותיהם האמיתיות מעיני שאר האחים - הנתבעים קדמו תוכנית שמטרתה להשתלט על המנוח ולהביא לנישול התובעים מרכושו.
- לטענתם לשם השגת מטרתם זו, גייסו הנתבעים את עורכי הדין בכדי להכשיר את מעשיהם. כאשר תחילה דאגו לייצר באמצעות עוה"ד שייצג את תובע 2 הסכם שעיקרו תשלום חוב המנוח כלפיו בהוצל"פ ובמקביל מסמך נוסף שכותרתו הסכם מתנה שעיקרו העברת הדירה לידי הנתבעים, מהלך אשר הוסתר מעיני התובע 2 ושאר האחים.
- גם מסמך הצוואה משנת 2017 נועד להבטיח לנתבעים את קבלת הדירה, במידה ומכל סיבה הסכם המתנה לא יתקבל משפטית, והכל תחת השפעה בלתי הוגנת תוך ניצול נסיבות חייו העצובות של המנוח. עוה"ד שערכה את הצוואה התקשתה להסביר מדוע לא טרחה לבדוק אצל המנוח את החשש מביטול הסכם המתנה. לטענתם אזכור הסכם המתנה בצוואת המנוח מלמד כי הם הבינו שמעשיהם יתגלו בסופו של יום ויביאו לביטול ההסכם, ולכן דאגו לערוך צוואה אשר תותיר אותם בעלים של נכסי המנוח.
- לטענתם בהסתמך על "מבחני התלות" של המצווה בנהנים מצוואתו, יש לפסול את הסכם המתנה. לדעתם סעיף 4.4 שנכלל בהסכם המתנה, בו מוותר המנוח על הזכות להגן על עצמו לרשום הערת אזהרה על הדירה כל עוד הוא בחיים, מעלה חשד כי מדובר בדרישה שיזמו מקבלי המתנה עצמם.
- התובעים מפנים לעדותה של מנהלת הרווחה ששקפה את העובדות האמיתיות ביחסי הנתבעת עם המנוח ואחיה, וציירה תמונה קשה של ניתוק מוחלט של הנתבעת מאביה ומאחותם הנכה ב.א שנים רבות, ללא פניה אפילו אחת שניתן להצביע עליה מצידה של הנתבעת לאגף הרווחה לברר על העזרה שמקבלים המנוח וב.א מעדותה עולה כי יכול ותחילת התעניינותה של הנתבעת במנוח נובע מהסכסוך הרכושי שנתגלה בינו לבין בנו תובע 2.
- עוד מפנים לתמלול של השיחה של המנוח עם בתו התובעת 3 בה נשמע המנוח מספר כי הנתבעת לא הזמינה אותו לעולם לביתם בחגים ובשבתות.
- הועתק מנבולדבריהם, לנתבעים לא היה אכפת מהמנוח וב.א עד מאי 2013, ולאחר מכן פעלו לדאוג למנוח כחלק מ"אסטרטגיה". הנתבעת ידעה לנצל את הניתוק הקיים בין האחים, לנצל מחלוקת קשה של המנוח עם בנו תובע 2, ולמנף אותה כך שהנתבעים פטרו לכאורה את חובו הכספי של המנוח לבנו כדי להשתלט על נכסיו והפחידו את המנוח כי תובע 2 עתיד להשתלט על ביתו ולזרוק אותו לרחוב, ניצלו את מצוקתו האישית ודאגתו לב.א והבטיחו להיות מי שידאגו לה תוך מידור מוחלט של כל האחים. גם התקנת המצלמות בדירת המנוח נועדה ליתן בידי הנתבעים שליטה מלאה על המנוח ובאי ביתו. ולשם סגירת המעגל ויצירת תלות מלאה של המנוח בנתבעים "גויס" הנתבע למשימת הסעות המנוח לבדיקות רפואיות בכדי לחזק את אחיזתם בו ולנתקו מילדיו, שכן הסיעו ודאגו לו וליצור לכאורה למראית עין תמונה של דאגה למנוח כאשר בפועל הוא חי בהזנחה. כך לגרסת התובעים יצרו הנתבעים אצל המנוח תלות מוחלטת בהם אשר עולה לכדי קיומה של השפעה בלתי הוגנת ולאורה יש לבטל לא רק את הסכם המתנה אלא מנימוקים דומים גם את הצוואה.
- התובעים מוסיפים כי הנתבעת לא פעלה בשקיפות, וכי המסמכים נערכו ונחתמו ללא ידיעתם וללא שיתופם, בניסיון לעקוף את הסכמות שאר האחים ולהבטיח לנתבעים בעלות בלעדית בדירה אשר הייתה במשך שנים רבות רכושו של אביהם. הם מציינים, כי לא יעלה על הדעת שהמנוח ביקש להדיר ארבעה מילדיו ולרשום את זכויותיו בנכס יקר ערך על שם בת אחת וחתנו בלבד, באופן מלא.
- לגישתם, בחוות דעת המומחה לא ניתן כל ביטוי לעובדה כי המנוח אמור לעבור כריתת כליה הימנית ביום עריכת ההסכם והמומחה רק שלל בטרמינולוגיה רפואית מצב בלבולי חריף ודילריום נכון לאותו מועד. עם זאת צוין כי החל מסוף שנת 2016 מתוארת ירידה קוגניטיבית המתאימה להגדרה של הפרעה נוירו קוגניטיבית כגון דמנציה. ועל כן, הצוואה שנחתמה ביום 8.1.17 מתוך מטרה לבטל כל צוואה קודמת ומתוך חשש כי תימצא סיבה אשר תבטל את הסכם המתנה, נחתמה תוך תפקוד נפשי ופיזי ירוד של המנוח ומצב של תלות גמורה בנהנים מהצוואה שהם הנתבעים.
טענות הנתבעים
- הנתבעים טוענים כי התובעים לא עמדו בנטל הבאת ראיות ובנטל לסתור חזקות עובדתיות ומשפטיות. התובעים לא הוכיחו כי רצונו החופשי של המנוח בהעברת הדירה במתנה לנתבעים נשלל ממנו. אף צוואות המנוח אשררו את רצונו להעניק את הדירה לנתבעים.
לטענתם, מדובר בעסקת מתנה שהושלמה ונסתיימה ברישום והנתבעים שינו את מצבם בהסתמך על מתנה זו.
- לדבריהם, מכלל כתבי בי הדין של התובעים עולה תמונה מורכבת של היחסים בינם למנוח, ולכן החליט המנוח שלא להוריש להם מאומה, והם ידעו זאת ובחרו לתקוף את הסכם המתנה שלא בחייו.
- עוד הוסיפו, כי עצם הגשת התביעה בשיהוי רב, לאחר כשבע שנים מאז הסכם המתנה, ולאחר פטירת המנוח, תוך שינוי חזית משמעותית ביחס לכתבי הטענות, באופן שניסו לטעון לראשונה בסיכומיהם כי המחלוקת נסובה גם על כשרות הצואה משנת 2017, למרות שתביעתם הינה לביטול הסכם המתנה, גרמו להם נזק ראייתי שיש ליתן לו משקל.
- לטענתם גרסת התובעים בדבר "הפתעתם" בשבעה של המנוח על גילוי קיומו של הסכם המתנה מכוחו העביר לנתבעים את הדירה, נסתרה בעדותם. לטענתם מהראיות עולה כי בנו התובע 2 ידע בוודאות על העסקה, היה מעורב בה כדי לקבל את חובו מהאב, ויתר התובעות ידעו על הצורך לכיסוי חובו של המנוח כלפיו בזמן אמת וידעו על עסקת העברת הדירה במתנה לכל הפחות כבר בסמוך לאחר עריכתה.
- לגרסתם מהראיות עולה כי בין התובעים למנוח היו יחסים עכורים, כאשר הבן תובע 2 ניהל הליכים משפטיים נגד המנוח וניסה להוציאו מביתו, ושאר האחיות התעסקו כל אחת בעניינה ולא סייעו למנוח.
- הנתבעים הוסיפו, כי בזמן המשבר בין המנוח לבנו תובע 2, ניסתה הנתבעת לסייע לו ואף פנתה לאחיותיה בהצעה לחלוקה שוויונית של החוב שנדרש לשלם, וכולן תתחייבנה לטפל במנוח ובביתו ב.א, כאשר שניהם ימשיכו להתגורר בבית עד לאריכות ימיהם ואז הבית יירשם ע"ש כל האחיות בחלקים שווים. ברם האחיות סירבו להצעה הזו ולא היו מוכנות ליטול על עצמם התחייבויות אלה.
- הנתבעים טענו, כי מעדותו של עוה"ד שערך את הסכם המתנה, הופיעו בביתו המנוח ובנו תובע 2, וביקשו ממנו כי יערוך הסכם בין הנתבעת לבין תובע 2, בו היא מכסה את החוב של המנוח כלפיו והערת אזהרה לטובתו על דירת המנוח תבוטל. ובנוסף תיחתם עסקה בה מועברת דירתו של המנוח במתנה לנתבעת. וכך לאחר העברת ההמחאות על ידי הנתבעת ולאחר שהערת האזהרה בוטלה, נרשמה בטאבו עסקת המתנה.
- לגרסתם, טענתו של תובע 2 כאילו לא הבין את משמעות ההסכמים ולא ידע בכלל על מה הוא חותם, והוא והמנוח כלל לא ביקרו בביתו של עורך הדין, אין להם על מה לסמוך באשר זו נסתרה בעדותו של עורך הדין שאף אישר כי המנוח ותובע 2 הם אלו שיזמו את ההסכמים.
- הנתבעים מדגישים כי עוה"ד כלל לא הכיר אותם קודם לכן, וכי ברור כי לאור יחסיו העכורים עם המנוח, היה לתובע 2 אינטרס מובהק לקבל את הכספים שהמנוח חב לו. לפיכך, טענתו כיום כי לא ידע בעבור מה שולמו לו הסכומים, או כי לא שולם לו מלוא החוב
כאשר הוא זה שחתום על ההסכם והיה מיוצג, אינה אלא היתממות לשמה.
- לטענתם, הופעל מסע לחצים מצד חלק מהתובעים לביטול עסקת המתנה, כפי שעולה מתמלול הקלטות של תובעת 3 כי היא ניסתה להשפיע על המנוח בעודו בחיים כדי לבטל את המתנה. אך מהתשובות המוקלטות של המנוח עולה כי בשום שלב, יכולת הבחירה שלו לא נשללה והוא ידע אילו אפשרויות משפטיות עומדות בפניו אילו היה רוצה לבטל את הסכם המתנה.
- בשנת 2017 המנוח ערך צוואה בה אשרר את המתנה, למען הסר ספק, והוריש את כל רכושו לנתבעים.
- לגישתם, טענת התובעים, כי בשל מצבו הרפואי, המנוח לא היה כשיר לחתום על עסקת המתנה, וכי הנתבעים הם אלו אשר כפו עליו לחתום על העסקה נסתרה על ידי המומחה הרפואי שמונה לבקשתם, וקבע כי המנוח היה כשיר בשעת עריכת המתנה. התובעים לא הפנו למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אותו. ואף לא בקשו להגיש חוו"ד אחרת מטעמם.
- עוד לגרסתם, הטענה שלפיה לנתבעת היה קשר רעוע עם המנוח, לא הוכחה. העלאת טענה זו נועדה להשחיר את פניה. לגרסתם, הנתבע, חתנו של המנוח טיפל בו במסירות כאילו היה אביו, ליווה אותו לטיפולים הרפואיים, הגיע במיוחד מביתו ב------- כדי לסייע לו, רכש עבורו תרופות ומצרכים ודאג לצרכיו היומיומיים. כל זאת, בעוד שחלק מילדיו של המנוח שגרו בסמוך אליו, בחרו להתעלם ממצבו ולא העניקו לו כל סיוע. לטענתם, ניתן ללמוד על דאגתם והטיפול המסור שהעניקו למנוח מהסעיף בהסכם המתנה המציין את התחייבותו של תובע 2 לחדול מהטרדת המנוח.
- הנתבעים טוענים כי התובעים בסיכומיהם התעלמו מהדין הקיים בדבר ביטול הסכם המתנה, הסעד לו עתרו בתובענה, אלא התמקדו ב"מבחני התלות" של המצווה בנהנים מצוואתו בעוד הצוואה כלל לא עמדה במרכז המחלוקת והתובעים אף לא הוכרו כיורשיו.
- הנתבעים עותרים לדחיית התביעה ולביטול צו המניעה שניתן בהליך אחר.
לטענתם לאור התנהלות הנתבעים לאורך כל ההליך, לרבות סרבול ההליכים, בזבוז זמן שיפוטי של הצדדים עצמם, הוצאת צו מניעה בטענות שקריות, העלאת טענות סרק, התכחשות למסמכי בי-דין שהוגשו על ידם ואף לתצהיריהם אך לא נמשכו מתיקי בית המשפט, פגיעה בשמם הטוב של העדים, מבוקש לחייב אותם בהוצאות ריאליות לרבות שכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ.