עו"ד ד. גלעד : את לא יכולה לעשות כלום?
העדה, תובעת 4 : אני לא יכולה לעשות כלום, הוא אמר לי אי אפשר לתבוע על זה..".
(עמ' 61 ש' 24-31).
- אל מול גרסת התובעים שהופרכה בעדותם, והתברר כי ידעו בזמן אמת או בסמוך על העברת הבית במתנה, והאחיות אף אשרו כי הוצע להן להשתתף בכיסוי חובו של המנוח כלפי התובע 2 ובתמורה הן תירשמנה כבעלי זכויות שוות בבית אך אף אחת מהן לא פעלה כדי לכסות את חובו של המנוח, ניצבת גרסת הנתבעים שעמדה יציבה ועקבית כחומה בצורה, ולא נסתרה במהלך ההליך.
- הנתבעת נשאלה בחקירה הנגדית, האם טרם חתימת הסכם המתנה שיתפה את אחיותיה במהלך, והשיבה על כך בחיוב. הנתבעת הסבירה כי פנתה באופן אישי לתובעת 1 ולאחיותיה מתוך רצון לשיתוף פעולה וחלוקת האחריות, אך משהבינה כי אין היענות מצדם, נטלה על עצמה את המחויבות כלפי אביה ובתו (עמ' 192 ש' 21-24):
"הנתבעת: הייתי אצל תובעת 1 היא אמרה לי תדברי עם בעלי, דיברתי עם בעלה. אני נשבעת לך בילדים שלי ביקר לי, הוא אמר לי אני לא בעניין זה לא מעניין אותי, אני לא רוצה את זה בשום פנים ואופן. הוא מחק אותי לגמרי, אחר כך היא אמרה לי הוא לא רוצה אז מה אני יעשה הוא לא".
בהמשך, עמ' 194 ש' 34-36, עמ' 195 ש' 1-8:
"כב' הש' גורביץ': אז אני שואלת רק אם סיפרת להם על הסכם המתנה. זה הכל.
העדה, הנתבעת: סיפרתי להם ברור,
כב' הש' גורביץ': אז אני רוצה לשמוע את הגרסה שלך.
העדה, הנתבעת: כן סיפרתי להם. הבעל של תובעת 1 לא רצה בשום אופן,
כב' הש' גורביץ': או-קיי.
העדה, הנתבעת: הם לא הסכימו וגם זאת באה ואמרה לי בעלי לא מסכים אני לא רוצה אחריות על הילדה לא. בשום אופן ככה זה היה וזהו".
- הנתבעת נשאלה בחקירה הנגדית, מדוע לא נרשם בהסכם המתנה התחייבותה לטפל בבת הנכה ב.א , ועל כך השיבה כי : "אני התחייבתי שהילדה תהיה בבית עם המטפלת ואנחנו נגור איתה. זה מה שאני התחייבתי. זאת אומרת אף אחד לא רצה את זה, ממש לא" (עמ' 195 ש' 18-19)..
- הנתבעת העידה כי האחים היו מודעים לקיומו של הסכם המתנה ולכך שהמנוח העביר לנתבעים את הזכויות בבית. לדבריה, לא רק שלא מחו על כך בזמן אמת או ביקשו לערער על ההעברה, אלא אף הפנו אותה שוב ושוב לסייע בטיפול באביהם בטענה כי "את קיבלת את הדירה". עוד ציינה, כי כאשר התעוררו טענות מצד אחיה, הן התמקדו בטענה לפיה אמם שהוגדרה כחסויה, זכאית למחצית מהזכויות מכוח הלכת השיתוף, אך לא נטענה כלפיה טענה עקרונית בדבר פגם בהסכם עצמו או התנגדות להעברת הדירה אליה.
"הנתבעת: ומאחורי הגב היא (התובעת 1 -ר.ג.) התחילה לחרחר והייתה קוראת לי, היא אומרת לי אבא נתן לך את הדירה מגיע לך את הדירה, הדבר היחידי מגיע לאמא חצי בית. אמרתי לה או-קיי אם מגיע לאמא חצי בית, אז בית המשפט החליט תקבלו. כל הזמן הם טענו שלאמא מגיע חצי בית. בחיים הם לא טענו לגבי אבא כלום בפניי בכל אופן. תמיד הם אמרו לאמא מגיע חצי בית. לאמא מגיע חצי בית. אמרתי או-קיי, אני מוכנה להישבע על זה איפה שאת רוצה שהם אמרו לי את זה. הם ידעו שאבא נתן לי הם ידעו. הוא כל הזמן אמר לה, והיא באה אליי בשבת ואמרה לי החלטתי לכבד את ההחלטה של אבא".