תובעת 3 : אבל אתה לא יכול, הם קנו אותו, שלמו לך בטאבו רשום.
המנוח: לא, לא ,לא. אפשר לבטל אמר לי העו"ד. אמר לי ד"ר פוליאנסקי תמיד אפשר לבטל...
תובעת 3 :אבל למה? הנתבע עזר לך הרבה.
המנוח: עזר לי הרבה אבל גם דפק אותי הרבה...
תובעת 3 :שלא יגנבו לך את הכסף?....אתה רוצה שאני אשמור אותו?...
המנוח: לא יהיה בסדר...
אני רוצה שהבית הזה יהיה בית כנסת לב.א ושכולם יהיו כפרה עליה....אני מנדה את הנתבעת אני מאחל לה חיים שחורים, שהיא תגרש את האחיין...
התובעת 3 : אבל הטאבו רשום על שמם כבר איך אתה יכול לשנות? אי אפשר לשנות.
המנוח: אני יכול לבטל כל אחד יכול לבטל ככה...הסביר לי העו"ד...
התובעת 3: אבל למה אתה רשמת בצוואה שאני ויתרתי על זה?....
המנוח : אני הצעתי לה פשרה, היא לא רוצה לקבל, היא רוצה הכול. למה רק היא? יש לי עוד בת תובעת 1 יש לי עוד בת תובעת 3 ...".
- תובעת 4 אומתה עם טענתה כי ידעה על המתנה רק בשבעה של המנוח והשיבה על כך :
" אני אמרתי במהלך השבעה? ממש לא" (עמ' 59 ש' 15-17).
- מעדותה עולה כי היא ידעה כבר בשנת 2013 על הסכם המתנה בין אם דרך המטפלת "זה דלף דרך המטפלת החוצה" (עמ' 53 ש' 31 ועמ' 57 ש' 23) ובין אם דרך אחותה נתבעת 3 "סליחה נתבעת 3 התקשרה להגיד לי אמרתי לך, נתבעת 3 התקשרה לספר לי שהיא קנתה את הבית פתאום" (עמ' 58 ש' 30 -29).
- תובעת 4 העידה כי בסמיכות לאחר חתימת הסכם המתנה לכשנודע לה, היא רבה עם הנתבעת (עמ' 53 ש' 31-34) ומדבריה עולה כי הנתבעת פנתה אליה לקנות ביחד את הבית :
"התקשרתי אליה תגידי לי מה אמרת שנקנה ביחד, נכין 27 אלף שקל כל אחד, עד נובמבר היא אמרה, אחרי חודש היא ידעה לקנות את הבית" (עמ' 54 ש' 1-4).
- תובעת 4 אף התעמתה עם המנוח :
"כב' ה ש' ר. גורביץ' :אז מה אמרת לאבא אחרי שנודע לך שיש את הסכם הזה?
העדה, תובעת 4 : אמרתי לו אבא מה עשית למה ככה? הוא אמר שהוא היה בלחץ השפעה עליו, הוא עומד לעוף מהבית זורקים אותו, .. ואני גרה בבת ים, כל אחד בפינה שלו, כאילו נקנה ביחד ואחרי חודש היא ידעה לעשות את זה" (עמ' 60 9-13).
- עוד אישרה בעדותה כי לא פעלה בכל דרך משפטית כדי לבטל את ההסכם בחייו של האב:
"עו"ד ד. גלעד :מה עשית כבת שאהבה את אבא שלה כשנודע לך על כך שאבא שלך טוען ש----- רימתה אותו, פנית לבית משפט, פנית למשטרה, פנית לרשויות מה עשית?
העדה, תובעת 4 : מה אני יכולה לעשות?