תובע 2: עברו מספר ימים ואז ידענו.
כב' ה ש' ר. גורביץ' : עברו כמה ימים מאז שקיבלת את הכסף ואז ידעת על זה?
תובע 2 : לא, נעשה את החשבון, אני צריך להתרכז, משקיבלתי את הכסף עברו שבועיים והם גילו את זה באופן רשמי לגמרי.
כב' ה ש' ר. גורביץ' :מה הם גילו באופן רשמי את הסכם המתנה?
תובע 2 : כן, העובדת הזרה התחילה לדבר על זה שיש הסכם והיא ראתה את הדף, וזהו, מעבר לזה אני לא יכול להסתמך על שמועות" .
- בסיום עדותו מודה התובע 2 כי לאחר שנודע לו על הסכם המתנה, בדיעבד כשבועיים לאחר עריכתו, סיפר על כך לאחיותיו. תובעת 1 נטלה את השרביט והתייעצה עם עורכי הדין רק לאחר שהאב המנוח נפטר (עמ' 47 ש' 14-29).
- עוד אימת התובע 2 את עדות הנתבעת כי הציעה לתובעות 3 ו-4 לכסות ביחד את החוב ולהתחלק בבית (עמ' 44 ש' 20-24).
"עו"ד מ. ברעם: או קיי, מי בעצם יזם את תשלום הכסף של החוב של אבא?
תובע 2 : הנתבעת, בהתחלה הנתבעת באה, היא הציעה לתובעת 1, לתובעת 3 ולתובעת 4 נעשה חלוקה, אתם תשלמו חלק ואנחנו נחלק את הבית בינינו, היא אמרה את זה הרבה פעמים גם לי בטלפון בוא נחלק בוא נעשה, להגיד שהיא לוקחת את זה לבד לא הייתה לי וודאות, בהמשך זה התגלה".
- תובעת 1 אישרה כי היא הרוח החיה מאחורי התביעה ושכנעה את שאר התובעים להצטרף (עמ' 63 ש' 23-29).
- בתחילה נצמדה לגרסתה, שעד לפטירתו של המנוח לא ידעה על הסכם המתנה (מ' 64 ש' 31-34) ואף לשאלת בית משפט: "אבל תובע 2 לא סיפר לך?" השיבה "לא". וטענה כי לא הייתה בקשר עם אחיה (עמ' 65 ש' 1). בהמשך עדותה, כבר מאשרת כי היא ידעה על העברת הבית בסביבות 2015-2017 (עמ' 66 ש' 4-15 ) ולשאלת בית משפט הודתה שידעה על כך בין השנים 2016-2017 (עמ' 70 ש' 24-25).
- עוד הודתה כי בשנת 2013 פנתה אליה הנתבעת והציעה לה להכין סכום של 27,000 ₪ לצורך רכישת הדירה במשותף. התובעת 1 אף נשאלה האם פנתה לנתבעת וניסתה להעביר לה את הסכום של 27,000 ש"ח שהוצע לה כהשתתפות בחוב של המנוח והשיבה על כך : "חיכיתי למועד הנכון...מתי שהיא תגיד" (עמ' 68 ש' 17-19 ועמ' 74 ש' 23-24).
- היא נשאלה מדוע לא פעלה לביטול ההסכם או לאכוף את ההצעה שהוצעה לה, "כמה זמן המתנת בסבלנות, חודש, חודשיים, שבוע, שנתיים ?" וענתה "זה פשוט התמסמס. זה נעלם" (עמ' 69 ש' 24). היא גם הודתה שידעה "ברקע של הדברים" שהדירה נרשמה על שם הנתבעים (עמ' 74 ש' 1) ..."שוב אני חוזרת ואומרת שהנתבעת באה אלי ואמרה לי ש ----- מתקשרת להורים שלו ומקללת, זה היה איזשהו טריגר להגיד, מתי בדיוק אני לא יודעת זה היה כל כך מזמן, באמת שאין לי מושג, המקום היחיד שנפל לי האסימון שהבית עבר זה שבאתי והם שמו שלט משפחת ..., זהו" (עמ' 81 ש' 6-11). אך לא נעשתה כל פעולה מצידה " אני באתי לשאול את אבא שלי לא היה לי עם מי לדבר" (עמ' 91 ש' 26).
- תובעת 3 הצהירה בסעיף 23 לתצהירה כי נודע לה על העברת הזכויות "כשבוע לאחר שהנתבעת והנתבע החתימו את אבינו על העברת הבית לטובתם" אולם כשנחקרה על כך, חזרה בה ואמרה "לא נכון, לא אמרתי דבר כזה נודע לי לקראת השבעה אני לא יודעת מי כתב את זה, אני לא כתבתי את זה" (עמ' 90 ש' 12-17):
- בהמשך החקירה היא העידה כי הנתבעת הציעה לכל האחיות להשתתף בכיסוי חובו של המנוח כלפי תובע 2:
"כבוד השופטת, הנתבעת באה ואמרה לנו תכינו כסף ונקנה ביחד את הבית, אחרי שבוע היא מתקשרת ואומרת לי תראי אני והנתבע...החלטנו שלא כדאי להתעסק בכלל בזה היא ילדה חולה למה אני צריכה לקחת את זה לעצמי, למה אני צריכה את הבעיות, ואז הם הלכו מאחורי הגב ועשו את כל הסיפור, נכון שהם שאלו אותנו אני לא אשקר".(עמ' 92 ש' 22-26). תובעת 3 נשאלה מדוע אירוע זה לא מוזכר בתצהירה, ואז שינתה את הגרסה באופן שלה לא הוצע ההסדר להשתתפות בתשלום החוב, אלא השיחה הייתה עם תובעת 4 ולא היה משהו סופי (עמ' 90 ש' 12-17).
- תובעת 3 צירפה לתצהירה תמלול של הקלטה של שיחה בינה לבין אביה לבין אחיין, שחשפו את ידיעתה על העברת הבית במתנה לנתבעים עוד בחיי אביה, את ניסיונותיה לסכסך בין האב לנתבעים, ליצור אצלו פחדים מהם פן יורעל או יגנבו לו כספים ולהסית ולהניא את האב לבטל את הסכם המתנה. הגם שעולה מהתמלול כי לאב היו טענות כנגד הנתבעים והוא בדק מהם הדרכים החוקיות לביטול המתנה, בשום שלב שהוא, לא נשללה יכולת הבחירה שלו, ועל אף הכול לא פעל לביטולה.
"המנוח: היא (הנתבעת) הלכה להוציא צו הרחקה לב...מהבית...היא רוצה את כל הבית. היא לא רוצה שהבית הזה יהיה שייך לב.א....אני יכול לפתוח אותו לבית כנסת...קיבלתי עצה טובה אני הולך לחדש צוואה חדשה ואז...