תא (ת"א) 58147-09-19 אלון רבוע כחול ישראל בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ - חלק 6

ו.          תנאי מגה הפוטר מתשלום התמורה הנוספת - התקיים

52. לשון ההסכם תכריע אפוא. עיקר הוא כי התנאים המהווים יחדיו את תנאי מגה, כלשונו, התקיימו במלואם, יש לקבוע.
53. אין חולק כי ביום 17.1.2016 ניתן, לבקשת מגה, צו ארעי להקפאת הליכים משפטיים כנגד מגה (כאמור, פר"ק ‏31163-01-16). אין חולק כי הצו הארעי ‏‏הוארך מעת לעת, וכי לא הוסר בתוך 60 יום מנתינתו.  הודעת כ.א.ל מיום 20.3.2016 בדבר העדר חובתה לשאת בתמורה הנוספת, באה סמוך לאחר חלוף 60 הימים מן הבקשה והצו, ובטרם הגיע מועד התשלום הראשון.
54. נותר רק הסייג שבסיפא לתנאי מגה, והוא כי הפטור מתשלום לא יחול ככל שהצו האמור ניתן במסגרת תכנית ההבראה והסדר הנושים של מגה שאושרה כאמור על ידי בית המשפט המחוזי (מרכז) בחודש יולי 2015. התובעות ביקשו בשלבים שונים להיאחז בין יתר טענותיהן בסייג זה: לשיטתן, יש לראות בצו כאילו ניתן במסגרת הסדר הנושים.  אין לקבל טענה זו, והצו לא ניתן במסגרת הסדר הנושים של מגה.  בתחילה, קודם להגשת כתב התביעה, טענו התובעות כי צו הקפאת ההליכים היווה "המשך ישיר של הסדר ההבראה שאושר ביולי 2015" (וראו מכתב התובעות מיום 29.3.2016 שצורף כנספח 4 לכתב התביעה).  טענה זו נזנחה כבר במכתב מיום 23.2.2017 (נספח 7 לכתב התביעה).  בכל מקרה, הבקשה לצו להקפאת הליכים שיזמה מגה בחודש ינואר 2016, לאחר כריתת ההסכם, בפר"ק 31163-01-16, היא בבירור בקשה נפרדת ומובחנת מההליך שהתנהל בפר"ק 61098-06-15, שהוגש כשבעה חודשים קודם לכן, קודם להסכם.  אין לראות בצו הקפאת ההליכים שניתן בהליך המאוחר, כחלק מהסדר הנושים של מגה בהליך המוקדם.  על ההבדל שבין ההליכים ראו גם בחקירת ב"כ התובעות את עו"ד לוי: "עו"ד קליר: אתה ער להבדל בין הליך שבו חברה, עותרת להקפאת הליכים...  לבין הליך אחר שבו חברה עותרת לכנס אסיפות נושים, מציעה להם הסדר.  היא לא מבקשת הקפאת הליכים ולא מונה להם נאמן...  אתה מכיר את ההבדל בין שני הליכים הליך הקפאת הליכים והליך הסדר?" (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 122 ש' 13-2) וכן: "נוסח הסיפא בכלל לא מדבר על צו הקפאת הליכים (שמעולם לא ניתן) אלא על "תכנית ההבראה וההסדר עם נושי מגה שאושרה על ידי בית המשפט." (וראו ס' 8(ב)(4) לסיכומי התשובה)).
55. המסקנה היא זו: נכון למועד התשלום הראשון, יום 31.3.2016, התקיים תנאי מגה הפוטר את כ.א.ל מתשלום. צו הקפאת הליכים בעניינה של מגה ניתן, והתקיים המצב שלפיו התנאי לא הוסר תוך 60 יום.
56. יודגש כי מצב דברים זה, שלפיו התנאי התקיים זה מכבר, נכון היה גם בכל אחד ממועדי התשלום העוקבים (30.9.2016, 31.3.2017 ו-30.9.2017). העובדה שבינתיים מגה נמכרה בידי הנאמנים שמונו להפעלתה לידי גורם אחר, אינה מאיינת רטרואקטיבית את העובדה שהתנאי (ניתן צו, והוא לא הוסר תוך 60 יום), התקיים זה מכבר, ולפי לשונו הברורה של ההסכם כ.א.ל מופטרת מתשלום התמורה הנוספת.  טענתן החלופית של התובעות, כי יש לייצר אבחנה בין התשלום הראשון ובין התשלומים העוקבים, וכי למצער גם אם במועד התשלום הראשון היה צו תלוי ועומד שלא בוטל מעל 60, קמה להן זכאות לתשלומים הנוספים שבמועדם הצו כבר בוטל, נוגדת את לשונו הברורה של תנאי מגה, שמתייחסת לעצם קיומה של הגשת בקשה לצו הקפאת הליכים בעבר ואי-ביטולו של הצו בתוך 60 יום ממועד הגשת הבקשה בעניינו / ממועד נתינתו.  משחלפה התקופה מבלי שהצו בוטל, התנאי לא התקיים באופן מוחלט, ובכך נשמט הבסיס לדרישה של כל אחד מתשלומי התמורה הנוספת (עוד על כך בהמשך).
57. מן האמור עולה בהתאם ללשונו הברורה של ההסכם - התובעות אינן זכאיות לתמורה הנוספת. הדברים נכונים הן ביחס לתשלום הראשון והן ביחס לתשלומי התמורה הנוספת.

ז.          למעלה מן הצורך: הנסיבות החיצונית להסכם אינן מסייעות לתובעות

58. בהינתן שלשון ההסכם ברורה וחד משמעית ומצביעה על אומד דעת הצדדים, מתייתר כאמור הצורך בפנייה לנסיבות חיצוניות להסכם לצורך פרשנותו. אך גם אם הייתי נכונה לפנות לנסיבות חיצוניות להסקת אומד דעת הצדדים הרי שאלו היו מובילות גם כן לדחיית התביעה; וזאת כפי שיפורט להלן.
59. לשיטת התובעות, פנייה לנסיבות החיצוניות של ההסכם תלמדנו כי כוונת הצדדים הייתה שהתמורה הנוספת תשולם כל עוד מגה ממשיכה 'לחיות' (זאת בניגוד למצב של קריסתה המוחלטת). בתוך כך, התובעות טענו כי פרשנות תכליתית וראויה של התנאי מחייבת אבחנה בין צו הקפאת הליכים, שנועד לשמר את פעילותה של מגה ולהביא להבראתה (כפי שלטענתן אכן קרה בפועל, עת מגה המשיכה לפעול ונמכרה כעסק חי), לבין צו פירוק או כינוס נכסים, שמשמעותם הפסקת פעילותה וסוף דרכה של מגה, אבחנה שנעדרת מלשון הסעיף שכולל את המונחים "בערבוביה" (וראו למשל ס' 53 לתצהיר מר יניב).
60. פרשנות תכליתית, מחייבת לטענת התובעות, לערוך בחינה דיכוטומית לפיה מגה 'חיה' או 'לא חיה', ובהתאם לקבוע כי כ.א.ל אינה חבה בתשלומי התמורה הנוספת "רק כאשר מגה הפסיקה לפעול" (וראו ס' 42 לתצהיר מר יניב).
61. דא עקא שפנייה לנסיבות החיצוניות, לרבות טיוטות שהוחלפו בין הצדדים, עדויות העדים באשר להליכי המשא ומתן ועוד, אינה מלמדת את שמבקשות התובעות לטעון. שאלת קריסתה של מגה עצמה כשאלה בינארית לא נדונה באופן המסוים הזה על ידי הצדדים.  שהרי אם תשלומי התמורה הנוספת היו נגזרת מהשאלה אם מגה קרסה או לא קרסה מלאכתם של מנסחי ההסכם הייתה דלה עד מאד ומתמצה בדברים הבאים: תנאי לתשלום התמורה הוא שמגה לא הפסיקה פעילותה.  חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך שמנסחי ההסכם לא ראו לנכון להסתפק בסעיף הנוגע למספר החנויות של מגה (ס' 3.3.3 להסכם) שיש בו כדי לקבוע את מצבה באופן דיכוטומי, אלא שבכל זאת ביכרו להוסיף סעיף שמבטא את המורכבות של מצבה.
62. בחינת הראיות לרבות הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים והערכות השווי שקדמו לחתימת ההסכם, מעלה כי דווקא פרשנות כ.א.ל את הסעיף היא המסתברת יותר. בהתאם לה - במוקד תנאי מגה היה המשך פעילותו של מועדון YOU, שנגזר מהאופן שבו מגה פועלת (תוך בחינת מצבה על רצף של התרחשויות במהלך חייה של חברה ולא באופן דיכוטומי), והשפעת כל אלה על שוויה של דיינרס.  זאת, לאור היות מועדון YOU נכס אסטרטגי לדיינרס, ובהתחשב בכך שפעילות מגה הייתה קריטית לרווחיותו ולגיוס לקוחות חדשים למועדון YOU ("כאל ראתה במועדון נכס אסטרטגי לדיינרס, במיוחד מקום בו פעילות מועדון YOU היוותה כ-55% לערך מהרווח הנקי, כמו גם ממצבת הכרטיסים של חברת דיינרס בשנת 2014" (וראו ס' 17 לתצהירו של עו"ד לוי וכן, ס' 14 לתצהירו וס' 7 לתצהירו של מר נרדי)).  יוער כי התובעות בעצמן עמדו על מרכזיותו של מועדון YOU בהצלחת דיינרס; כך למשל בתצהירו של מר יניב שם כותבות התובעות כי "הצדדים סברו כי לשאלת המשך פעולתה של מגה כעסק חי...  תהיה השלכה על ערכה של החברה (דיינרס).  זאת, על רקע הקשר העסקי בין מגה לבין דיינרס, וליתר דיוק בין דיינרס לבין מועדון הלקוחות (מועדון YOU) שמגה החזיקה 75% מן הזכויות בו..." (ס' 32 לתצהיר יניב), הגם אם בחוסר עקביות (שאפיין טיעוניהם בקשר עם העסקה) והשוו: "דיינרס היא חברת כרטיסי אשראי.  מובן שהיא לא היתה ואינה תלויה במגה" (וראו ס' 22 לכתב התביעה), ו- "מידת ההצלחה של מועדון YOU בפועל אינה רלוונטית"; ו-"המחלוקת בענייננו תוכרע אפוא לפי מצבה של מגה ולא לפי מצבו (הנטען) של מועדון YOU." (וראו ס' 19 לסיכומיהם).
63. קשייה של מגה היו מפורסמים והצדדים פעלו לגדר בהסכם את אי הוודאות מתוך הנחת יסוד שישנם תרחישים שונים. על כך גם עומדות התובעות בעצמן בס' 10(ג) לסיכומי התשובה מטעמן: "אכן גם במצב האופטימי ברור היה שמגה נדרשת לשיקום והבראה...".
64. גם הבחינה הכלכלית, שעמדה בבסיס העסקה, ואשר הניחה את האתגרים עימם התמודדה מגה מחזקת את מסקנתי. עובר לעריכתה הונחתה דלויט: "...לתת דגש לפעילות מועדון YOU ולהשלכות אפשריות עתידיות של צמצום פעילות / סגירת רשת מגה על רווחיות המועדון ושווי החברה...  רווחיות המועדון צפויה להישחק בשנים הקרובות באופן משמעותי מהסיבות הבאות: 1.  הקמת מועדון פלייקארד...  2.  סגירת סניפים או לחילופין סגירת הרשת...  3.  שינויים רגולטורים צפויים בעמלה הצולבת..." (וראו נספח 3 בכל אחד מהתצהירים שהגישה כ.א.ל).  הבחינה הכלכלית לא עסקה אם כן בפריחה או קריסה וממילא גם מצבה של מגה כסוגיה עצמאית (וללא קשר למועדון YOU) לא עמדה בלב הבחינה.
65. לכל היותר ניתן ללמוד מהנסיבות על אי וודאות שאפפה את עתיד מגה (ולא על מצב בינארי); לתוך אותה אי וודאות ביקשו הצדדים ליצוק תכנים קונקרטיים כפי שעשו בתנאי התמורה הנוספת. תנאים אשר לא התממשו.
66. גם אם הייתי נכונה ללכת עם התובעות כברת דרך נוספת ולבחון שמא מגה קרסה או אחרת הרי שגם בחינה זו הייתה מובילה לדחיית התביעה.
67. התובעות לא הציגו אינדיקציות עובדתיות חד משמעיות, מוצקות ומשכנעות שיש בהן כדי ללמד על התממשות התרחיש האופטימי או על הבראה של מגה כפי שטוענות לו ("מגה פעלה ואף הבריאה ופרחה" (וראו ס' 17 לסיכומי התובעות)). כל שהביאו לפניי הן טענות ריקות לפיהן בפועל מגה לא קרסה ("מגה המשיכה לפעול בצורה רגילה...  כתוב קריסה או לא קריסה, אני לא יודע כרגע את המושג...  את המונח המשפטי...  אבל באופן מעשי מגה עבדה..." (וראו עדותו של מר יניב בפרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 33 ש' 10-8)), אלא עברה תהליך הבראה ושיקום, והמשיכה להתקיים כעסק חי תחת בעלות חדשה של יינות ביתן ("אין מחלוקת שהנאמנים המשיכו להפעיל את מגה כעסק חי" (וראו ס' 46 לסיכומי התובעות)).  אך כל אלה ועוד נטענו בלא שליוו טענותיהן בפירוט מכל סוג לגבי האופן שבו מגה המשיכה לפעול תחת הנאמנים.  ולהיפך, ממעט הראיות שבכל זאת הובאו לפניי ניתן ללמוד דווקא כי מאז 2015 הייתה ירידה בהיקפי פעילות מועדון YOU (וראו דבר יו"ר הדירקטוריון של דיינרס שצורף כנספח 9 לתצהיר מר יניב), וכי בחודש מרץ 2016 בית המשפט העליון בעצמו ראה במצבה של מגה מצב של "קריסה": "קריסתה של מגה היא אחד מן המשמעותיים שבאירועי חדלות הפירעון במשק הישראלי, הן מבחינת היקף הנשיה העומד על למעלה ממיליארד ₪, הן מבחינת מעגל הנושים והנפגעים ממנה - עובדים, ספקים ועוד." (וראו פס' 3 לפסק דינו של כב' השופט סולברג ברע"א 2438/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' רו"ח גבריאל טרבלסי ‏(‏3.6.2016‏)‏‏.  מר יניב עצמו אישר בעדותו כי בהיותו מנכ"ל אלון רבוע כחול הצהיר במסגרת הליך פר"ק 18975-05-16 כי מגה קרסה: "עו"ד בר נתן: ב-2016 אישרת שמגה קרסה.  מר יניב: אוקי אז" (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 34 ש' 7-6 וראו בהרחבה בעמ' 36-30 לחקירת מר יניב).
68. ניסיונן של התובעות למלט עצמן מהמסקנה הבלתי נמנעת כי גם לשיטתן (בזמן אמת לפחות) מגה קרסה - אינו ראוי ומוטב היה להימנע ממנו. בהתפתלות לא נוחה מסבירות התובעות: "השימוש החוזר והנשנה במילה "קריסה" (תהא משמעותו אשר תהא) לא משנה את העובדה שרשת מגה נותרה פעילה..." (וראו ס' 58 לתצהיר מר יניב שהוגש מטעם התובעות כנתבעות שכנגד); התפתלות שממשיכה בניסיון לא מוכר במחוזותינו לאבחן בין קריסה משפטית לקריסה עסקית: "קריסה" מתוך כוונה לתאר את "מצבה המשפטי של מגה" לבין ה"מובן העסקי-תפעולי" של מצבה של מגה (וראו ס' 10(ב) לסיכומי התשובה), ובין קריסה במובן של "הלחץ שהיה על מגה'" לבין "קריסה פיזית של מגה" (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 36 ש' 2-1).
69. העולה עד הנה הוא כי התובעות מבקשות לרוקן מתוכן את לשון ההסכם, את מונחיו, ועתה גם בבחינת הנסיבות מבקשות להימנע מפרשנות סבירה למונחים מקובלים, ועם זאת אין להסכין.
70. אעיר שגם לו ראיתי לקבל את התזה כי ביום 30.6.2016, עם מכירתה של מגה ליינות ביתן, "הוסר הצו ומגה יצאה לדרך חדשה" (וראו ס' 16 לסיכומי התובעות), ממילא אין בכך כדי לסייע לתובעות. אותה יציאה נטענת ל"דרך חדשה", תיבות אמורפיות כשלעצמן, התרחשה בנקודת זמן מאוחרת ובסופו של תהליך שהתרחש לאחר קריסתה של מגה (כפי הודאתן של התובעות) ולאחר פגיעה דרמטית בפעילות מועדון YOU, שהיה לב ליבה של העסקה.  הדברים נכונים בפרט בהינתן שתוקפו של הסכם המועדון היה מוגבל בזמן ועד לסוף שנת 2019 (וראו ס' 14 לתצהיר עו"ד לוי).  כך שלמעשה, התרחיש האופטימי שהובא במסגרת הבחינה הכלכלית, אשר אמור להצדיק את תשלומי התמורה הנוספת - לא התממש; שכן גם בטווח "הבינוני והארוך" (וראו ס' 6.2.1 לבחינה הכלכלית) לא חלה מגמת שיפור אמיתית במצבה של מגה (וראו ס' 53 לסיכומי כ.א.ל) אלא שלכל היותר "הירידה בהיקפי פעילות המועדון (YOU - ט.ל) הייתה מתונה" (וראו דבר יו"ר הדירקטוריון של דיינרס שצורף כנספח 9 לתצהיר מר יניב).
71. עולה אפוא כי פנייה לנסיבות חיצוניות, לא רק שהיא אינה מתיישבת עם הצורך לדבוק בבחינת ההסכם כאן לפי לשונו, אלא שאין בה לסייע לתובעות.

ח.         כ.א.ל מופטרת מתשלום התמורה הנוספת, גם ביחס לשלושה התשלומים המאוחרים

72. טענה חלופית של התובעות היא כי גם אם לעת התשלום הראשון של 5 מיליון ₪ מן התמורה הנוספת, ביום 31.3.2016, הייתה כ.א.ל מופטרת מן התשלום, הרי שבשלושה המועדים העוקבים, המאוחרים למכירת עסקיה של מגה ליינות ביתן, קמה שוב החובה לכ.א.ל לשאת בתשלומי התמורה הנוספת, 5 מיליון ₪ כל אחד מהשלושה.
73. ברם המסקנה כי אין מקום לתשלומי התמורה הנוספת נכונה הן ביחס לתשלום הראשון והן ביחס לשלושת התשלומים הנוספים. כך, כמובהר גם לעיל (פסקה 56), הוא בניתוח לשון החוזה.  אך כך, כמובהר עוד להלן, הוא לעניין טענת התובעת כי פרשנות תכליתית אמורה להניב למצער את התשלומים הנוספים, שכן לא יתכן שבאבחה אחת ישללו כל התשלומים בוודאי בשלב שבו מגה יצאה לדרך חדשה (וראו ס' 60 לסיכומי התובעות).
74. בניגוד לאופן בו התובעות מבקשות להציג את התזה של כ.א.ל אין הכוונה היא שיש לבחון את תנאי מגה פעם אחת בלבד ומשעה שהתקיים מתייתר הצורך בבחינה ביחס לתשלומים הנוספים. ההפך הוא הנכון.  הבחינה חייבת להיערך, כמתחייב מלשון הסעיף, בכל מועד תשלום וביחס לכל התנאים המפורטים בסעיף האם הם מתקיימים ובמצטבר.  ואמנם איתרע מזלן של התובעות וצו הקפאת ההליכים בעניינה של מגה היה בתוקף למעלה מ-60 ימים וזאת עובר לתשלום הראשון, באופן שהקרין גם על כל התשלומים הבאים בתור.  לכן, כאשר היה צורך בכל אחד מן המועדים הקבועים לביצוע התמורה הנוספת (30.9.2016, 31.3.2017, 30.9.2017), נתון לתנאי מגה (ואחרים), לבדוק האם תנאי מגה התקיים, התשובה היא בחיוב.  אכן ניתן (בעבר) צו, אשר לא בוטל תוך 60 יום.  הבדיקה היא בינארית, האם ניתן צו שלא בוטל, אם לאו.  אין כל נפקות, מבחינת ההסכם שהצדדים בחרו לעורכו, לכך שזה מכבר אותו צו בוטל.  מכאן שכ.א.ל לא הייתה מחויבת בכל תשלום של רכיב כלשהו מן התמורה הנוספת.
75. הטענה כי יש לשלול את תשלומי התמורה הנוספת רק במקום בו קיים בפועל צו עומדת בניגוד מובהק ללשון הסעיף. לו רצו, יכולים היו לקבוע כי תנאי מגה והפטור הגלום בו תקפים רק במועד בו יש צו שאז נשללת הזכאות לתשלום.  מסיבה זו גם לא ניתן לראות בהעדר התנאי, אותו התובעות מבקשות לקרוא לסעיף, כטעות סופר.  יוער כי האבסורד בעמדת התובעות הודגם היטב בחקירת עו"ד כראזי-גוף שהתקשתה להדגים כיצד לשון הסעיף מתיישבת עם פרשנות התובעות (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 17 ש' 14-10; עמ' 18 ש' 9 ו-21; עמ' 19 ש' 5-3; עמ' 20 ש' 3-1).
76. פרשנות תכליתית אף היא לא תוליך אותנו למסקנה כי למצער שלושה תשלומים מתשלומי התמורה הנוספת צריכים להשתלם. מסקנתי על יסוד הניתוח בפרק הקודם לפסק הדין כי הבחינה הרלוונטית אינה בחינה בינארית וממילא לא הוכח כי בשלושת התשלומים הנוספים מגה שגשגה ופרחה - נכונה הן ביחס לתשלום הראשון והן ביחס לשלושת התשלומים שאחריו.  הניסיון לאבחן בין מצבה של מגה עובר לתשלום הראשון ולאחריו נעדר עיגון בראיות.
77. התובעות נאחזו בהקשרים שונים אף בעקרון תום הלב. איש לא יחלוק על חשיבות העקרון, אך הציפייה כי זה יספיק על מנת שבית המשפט יכתוב לתוך ההסכם חבות חוזית של כ.א.ל בתשלומי התמורה הנוספים, מנוגדת לעקרונות בסיסיים של דיני החוזים.  לפנינו חוזה עסקי-מסחרי אותו ניסחו צדדים מסחריים עתירי ידע וכוח, המיוצגים כדבעי.  הדבר אמור לשמש כחסם מפני הכנסת עקרונות אמורפיים למלאכת הפרשנות.  אוסיף כי היאחזות התובעות בעקרון תום הלב נראית בנסיבות כבעייתית במיוחד נוכח פרסום הערת עסק חי בדוחות מגה שבשליטתן, מיד למחרת כריתת ההסכם.  עניין זה עמד ביסוד התביעה שכנגד, שאותה הסכימה כ.א.ל למחוק (וטוב עשתה), אך השמעת טענות בענייני תום הלב מצד התובעות בעייתית כאמור.

סיכום

78. מכל הטעמים המנויים לעיל, אני מורה על דחיית התביעה במלואה.
79. לשאלת ההוצאות: יש לפעול בעניין זה בהתאם לעקרונות שבתקנות 151 עד 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לפנינו תביעה רחבת היקף, של מעל 20 מיליון ₪, שלא היה לה מקום וכ.א.ל נדרשה להתגונן מפניה, בהליכים סבוכים שנמשכו זמן רב.  יש לתת משקל מסוים עם זאת לתביעה שכנגד שהגישה כ.א.ל (אף כי מופחת משמעותית, שעה שכ.א.ל השכילה להאזין להצעת בית המשפט ולסגת מן התביעה, תוך חסכון במשאבים רבים).  על יסוד מכלול השיקולים הרי שהתובעת יחד ולחוד יישאו בשכר טרחת באי כוחה של כ.א.ל בסך כולל של 300,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ו, 15 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.