0ד. אף התובעות סברו ב"זמן אמת" כי לשון ההסכם ברורה, ומנועות מלטעון אחרת בדיעבד
- לשון ההסכם ברורה, כך לא רק ממקרא הכתוב, אלא כנלמד אף מעמדתן המקורית של התובעות.
- קודם לנקיטת ההליך לא ההינו התובעות לטעון כי לשון ההסכם אינה ברורה (כטענתן היום). טענתן אז נטועה הייתה בכוונת הצדדים כזו שנדונה לכאורה ביניהם בהליכי המשא ומתן הגם אם לא מצאה ביטויה בלשון ההסכם. וכך נכתב במכתבה של עו"ד כראזי-גוף לעו"ד לוי מיום 29.3.2016 (וראו נספח 4 לכתב התביעה):
"כוונת הצדדים בקביעתם של התנאים לתשלום התמורה הנוספת, הייתה להבטיח כי התמורה הנוספת... תשתלם למוכרים כל עוד מועדון הלקוחות You... הינו מועדון פעיל, ולקוחות "מגה" ו-"דור אלון" עושים שימוש בכרטיס האשראי של דיינרס ומבצעים באמצעותו עסקאות ורכישות... כוונה זו נדונה באופן מפורש וברור בין הצדדים במהלך המשא ומתן לכריתתו של ההסכם..." (וראו ס' 4-3 למכתב).
בסעיף 5 (ה) למכתב הוסיפה עו"ד כראזי-גוף כי כ.א.ל עומדת בדווקנות על לשון ההסכם באופן שאינה תואמת את תכליתו: "...כוונת הצדדים ותכליתו של ההסכם אינם מתיישבים עם הטענה כי מרשותי אינן זכאיות לקבלת התמורה הנוספת, והעמדה שהובעה על ידכם בעניין זה אינה אלא עמידה דווקנית על לשונו של ההסכם, אשר אינה עולה בקנה אחד עם חובת מרשתך לפעול בתום לב בביצוע ההסכם".
- עד לפתיחת ההליך המשפטי, גם לשיטת התובעות לשון ההסכם נחזתה להן ברורה, וטיעונן התמקד בכך שעמדת הנתבעות היא "עמידה דווקנית" על לשון ההסכם. עמדה דומה הוצגה גם במכתב התובעות באמצעות בא-כוחן הנוכחי מיום 23.2.2017 (וראו נספח 7 לכתב התביעה). במכתבן זה שבו התובעות ועמדו על זכאותן לתמורה הנוספת נוכח "מטרת התנאי" כפי שהיא נלמדת מה-"נסיבות" (וראו ס' 2 ו-8 למכתב) תוך שעמדת כ.א.ל בסרבה לשלם את תשלומי התמורה הנוספת היא ניסיון "להתלות בסעיף 3.3.6 להסכם..." (וראו ס' 1 למכתב).
- תוך הבנה ככל הנראה, באשר לחולשת הטיעון (שכן עת הלשון ברורה פניה לנסיבות החיצוניות אינה אפשרית) ובהינתן הפסיקה הברורה המחייבת למעשה עמידה דווקנית על לשון ההסכם, ביצעו התובעות תפנית בטיעון עם פתיחת ההליך המשפטי כך שעתה - הלשון אינה ברורה עוד, אלא: מדובר בלשון "פגומה לחלוטין" שהיא "אינה ברורה" ו-"שגויה תחבירית", וכן "מדובר בסעיף שלא הוקדשה לו תשומת לב יתרה" (וראו ס' 25-24 לסיכומי התובעות) ושהוא "שגוי משפטית" (וראו ס' 27(ג) לסיכומי התובעות). די בחוסר העקביות בין העמדה שהוצגה טרם ההליך המשפטי (לשון ברורה וכ.א.ל עומדת עליו עמידה דווקנית) לבין העמדה בהליך (לשון פגומה, שגויה, אינה ברורה) כדי להורות על דחיית הטענה.
ה. למעלה מן הצורך: אין כל "פגמים" למיניהם בדרך ניסוחו של תנאי מגה
- למעלה מן הדרוש אתייחס לפגמים הנטענים שנפלו לכאורה בניסוח הסעיף (המרוכזים בס' 27 לסיכומי התובעות) ואדגים כיצד אין בפנינו פגמים מהותיים כלל ועיקר בוודאי אין בפנינו פגמים המצדיקים סטייה מלשון ההסכם.
- טענו התובעות: הסעיף אינו מדייק בלשונו באשר להליכים השונים שיכולים להינקט עת חברה נכנסת ל'סחרור' כך למשל נפקד מהסעיף הליך של הסדר נושים (וראו ס' 27(א) לסיכומי התובעות); עוד טענו: הסעיף גם אינו קוהרנטי משעה שאינו מפרט כדבעי על אודות כלל הבקשות השונות בגדרי הליך כינוס נכסים (וראו ס' 27(ב) לסיכומי התובעות), בעוד לגבי הליך פירוק ישנו פירוט, כך למשל מטעימות התובעות אין בנמצא אזכור של צו כינוס או מינוי כונס נכסים קבוע. בד בבד טוענות התובעות כי הצורך באזכור הליכי כינוס נכסים כלל לא רלוונטי להליכי חדלות פירעון (וראו ס' 27(ד) לסיכומי התובעות).
דינה של טענה זו דחייה. אפשר שלו החברה הייתה מגישה בקשה להסדר נושים או אם היינו נדרשים לפרשנות מצבים שונים בהליכי כינוס נכסים, הייתה כ.א.ל מתקשה להגן על עמדתה הנטועה בלשון ההסכם. אך בענייננו המצב המשפטי הנדון אליו נכנסה מגה לבקשתה הוא תוצר של בקשה לצו למתן הקפאת הליכים - בקשה וצו המוזכרים מפורשות במסגרת האפשרויות המנויות בסעיף ולכן ממילא לשונו ברורה. עו"ד לוי, ממנסחי ההסכם, העיד כי את סוגיית הקפאת ההליכים באופן ספציפי הוא עצמו ביקש להוסיף לתנאי מגה: "...אני זוכר שאני הוספתי את המילים הקפאת הליכים..." (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 132 ש' 14) כדי "לגדר סיטואציה מאוד פשוטה. כל סיטואציה שבה מגה נכנסת לתהליך של סחרור, וזה משפיע על מועדון הלקוחות..." (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 124 ש' 7-4). ערה אני כמובן להודאתו של עו"ד לוי שהניסוח "לא הכי מיטבי" (פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 131 ש' 13) כך שיכול היה לכלול קשת רחבה יותר של מצבים משפטיים (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 126 ש' 12-11) - אך זאת ביחס לעניינים מסוימים שכלל לא נוגעים לסוגיית הקפאת ההליכים.
- לשיטת התובעות הסעיף שגוי משפטית (וראו ס' 27(ג) לסיכומי התובעות) שכן בטיוטה הראשונה נדונו צווים שונים כנגד רכוש של מגה ומדובר בצווים שכלל אינם יכולים להינתן כנגד רכוש. גם כאן טיעון התובעות הוא דחוק במיוחד. שהרי בנוסחו הסופי של תנאי מגה הושמטו, בין היתר, המילים "כנגד רכוש כלשהו של מגה ו/או קבוצת דור אלון". אם כך - ממה נפשן של התובעות?
- התובעות טענו כי התיבות "אך לא בוטל" (תוך 60 יום) שגויות תחבירית וחסרות היגיון משפטי (וראו ס' 27(ה) ו-29 לסיכומי התובעות), שכן הנוסח הסופי מתחיל בלשון נקבה ("הוגשה" - לבקשה) וממשיך בלשון זכר ("בוטל" - לצו); כשבחילופי הטיוטות נשמטה כליל ההתייחסות לצו שניתן כנגד מגה והושארה אך החלופה הנוגעת לבקשה.
סבורני כי מדובר בהתפלפלות נוקדנית בסוגיה שולית במיוחד שלא יכולה להקרין על לשונו הברורה של הסעיף. התובעות הודו כי עניינו המרכזי של הסעיף הוא במצב הבינארי, של קיום צו או העדרו: "ביהמ"ש: ...מרכז הכובד של הסעיף יש צו אין צו. ב"כ התובעות: אכן." (וראו פרוטוקול מיום 7.7.24 עמ' 18 ש' 8-4). משכך השאלה מדוע נעשה שימוש בלשון זכר עת עסקינן ב"בקשה" היא מיותרת לחלוטין. ממילא גם כשמדובר בצו הרי שקודמת בקשה לנתינתו.
- כך גם באשר לטענת התובעות לאי-בהירות בשאלת מועד תחילת ספירת 60 הימים (מעת הגשת הבקשה או מתן הצו) (וראו ס' 27(ו) לסיכומי התובעות). צו, כאמור, ניתן בעקבות הגשת בקשה ובדרך כלל בסמיכות לה. מנין הימים מתייחס אם כן לנתינתו בעקבות הגשת בקשה (וכאמור בסעיף: "ממועד הגשת הבקשה ו/או נתינת הצו בהתאמה"). וממילא במקרה הנדון, הוגשה בקשה, ניתן צו, וחלפו למעלה מ-60 ימים הן ממועד הגשת הבקשה והן ממועד מתן הצו, ולפיכך הדיון בנושא זה מתייתר.
- התובעות טענו כי השימוש במילת היחס "כנגד" (וראו ס' 37 ואילך לסיכומיהן) משמעו שהתנאי חל רק אם צד שלישי הגיש בקשה "כנגד" מגה, ולא כאשר מגה עצמה יזמה את ההליך כבענייננו. מדובר בהתפלפלות לשונית אשר מנותקת מהמציאות המשפטית ה'רגילה'. נציין את המובן מאליו: כל הליך משפטי שננקט בהקשר זה הוא הליך כנגד החברה וזאת בין אם החברה הגישה את הבקשה ובין אם אחרים. ממילא אם היה רצון לערוך אבחנה בין הליך שננקט על ידי צד שלישי (מיעוטם של מקרים) לבין הליך שיזמה החברה - חזקה על מנסחי ההסכם שהיו מציינים זאת. העדר הציון לא גורע מנוסחו של ההסכם אלא דווקא מחזקו. זאת ועוד, בחירת המנסחים לאזכר בסיפא של הסעיף את הסדר הנושים ככזה שלא מונע את תשלומי התמורה הנוספים; הליך שגם הוא ננקט ביוזמת מגה מלמדת מיניה וביה על קלישות הטיעון (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 49 ש' 16-13 ועמ' 53 ש' 6-2 לחקירת מר יניב; עמ' 21 ש' 2-1 ו-9-8 לחקירת עו"ד כראזי-גוף; שלא הניחו את הדעת בנקודה זו, לשון המעטה).
- מסקנתי בנקודה זו: לא נפלו פגמים בנוסחו של תנאי מגה שיצדיקו סטייה מלשונו הברורה. אי-דיוקים לשוניים נטענים, ככל שהיו, אינם מקרינים על מהותם של דברים ובוודאי שאינם עולים כדי עמימות לשונית המצדיקים פניה לנסיבות עריכת ההסכם ללמד על אומד דעת הצדדים. הגם אם יתכנו אי דיוקים לשוניים מסוימים או טעויות תחביריות חזקה על התובעות, כצד מתוחכם ומיוצג היטב, שהיו מודעות לסיכוני הניסוח. וראו בעניין ביבי כבישים (פס' 6 לחוות דעתו של כב' השופט גרוסקופף): "הצדדים חשופים במקרה זה לסיכון של טעויות בניסוח, במובן זה שאם הניסוח בו יבחרו לא יתאם את כוונתם לא תוענק להם רשת ביטחון שיפוטית שתתקן טעות זו, ואולם הם מונעים מעצמם את הסיכון שצד שלישי (הפרשן המוסמך) יקרא לתוך החוזה, מתוך חוכמה שבדיעבד, את אשר הצדדים לא ביקשו לכתוב לתוכו... כאשר לפנינו חוזה עסקי, כדוגמת החוזה בו אנו דנים, מתן מעמד מכריע ללשון החוזה מסייע ליצירת יציבות וודאות חוזית, שכן הוא מאפשר לצדדים מתוחכמים ומיוצגים היטב מבחינה משפטית לעצב את ההתקשרות החוזית שלהם כרצונם, תוך שימוש מושכל וזהיר בלשון ההסכם."
- אני מוצאת לנכון להוסיף כי הניסיון הנוקדני של התובעות בהליך זה למצוא בקיעים וסדקים צרים כקוף של מחט בנוסחו של הסעיף אינו ראוי. יוזכר, תנאי מגה נוסח בתנאי אי וודאות מסוימים. עתידה של מגה היה לוט בערפל והצדדים ביקשו לגדר את סיכוניהם. גידור סיכונים עתידיים הוא בהגדרה טנטטיבי וספקולטיבי ומכאן נוסחו הרחב דיו של הסעיף. הציפייה, שמדגימות התובעות, כי סעיף חוזי יהיה מהודק לחלוטין מבחינה לשונית, תאגידית, ויכלול את קשת המצבים של דיני חדלות הפרעון לסוגיהם היא חסרת בסיס ועומדת בניגוד לחיי המעשה ובניגוד לעקרונות מוסריים בבסיס דיני החוזים דוגמת חופש ההתקשרות. ובלשונה של עו"ד כרזאני-גוף ביחס לאבסורדיות שבעמדת התובעות: "...ללכת עכשיו לעשות פרופסורה... בהקפאת הליכים..." (וראו פרוטוקול מיום 30.3.25 עמ' 8 ש' 18-16).
אוסיף כי קביעה במקרה זה שנוסח הסעיף אינו נהיר או פגום ומחייב פניה לנסיבות חיצוניות יפגע קשות לטעמי בחופש החוזים, בוודאות החוזית, ובהתנהלות עסקית שגרתית ובריאה. בתי המשפט צריכים להימנע במודע מהתערבות בהסכמים ברורים ומפורשים דוגמת זה שלפני נוכח החשש הברור מהתערבות ביחסים חוזיים שבין צדדים עסקיים (וראו עוד: ע"א 7/24 לוי נ' נכסי מלכת שבא-אילת, פס' 27 (23.11.2025)).