0
אירוע 6 - נקבע כי המערערת דחפה את ע.ט בחוזקה מראשו ועל ידי כך השכיבה אותו בלול. המערערת גורסת כי מדובר אך בנגיעה קלה. איני סבור כי אכן מדובר בנגיעה קלה, כטענת המערערת, אולם גם איני סבור שאכן מעשי המערערת עולים לכדי תקיפה באירוע זה. המדובר בהשכבה של קטין הנמצא בלול, תוך שימוש מסוים בכוח. יש להניח לטובת המערערת כי מדובר בשימוש סביר בכוח שנעשה כחלק מההתנהלות השוטפת בגן (לשם השכבת הילד לישון בלול); ומעשים אלו אינם חוצים את הרף הפלילי. יש לקבל את הערעור בעניין זה.
אירוע 8 - נקבע כי המערערת השכיבה בכוח בלול את א.ב. ביחס לאירוע זה יש לקבל את הערעור. אינני קובע כי המערערת השכיבה את א.ב בקלות ובעדינות, כפי שהיא טוענת, אלא שהתיעוד בסרטונים אינו מלמד באופן חד-משמעי כי המערערת אכן נקטה בכוח כלפי א.ב עת השכיבה אותו. כפי שציינתי לעיל, במקרים בהם קיים ספק ביחס להתנהלות המערערת (בין אם מאחר שלא ברור אם השימוש בכוח נעשה לצרכים פונקציונליים, ובין אם מאחר שעצם השימוש בכוח לא הוכח, כמו באירוע זה) יש לזכות את המערערת מחמת הספק.
אירועים 12-11 - ביחס לאירועים אלה בית המשפט קמא קבע כי המערערת הרימה באופן אגרסיבי את ר.ז והוציאה אותו מהלול; לקחה אותו לחדר אחר; והושיבה אותו בכיסא תוך השמטתו והטחתו. המערערת גורסת כי היא אומנם החזיקה את ר.ז ביד אחת, אבל במקביל אחזה בו בבטחה במרכז הגוף, ובהמשך לכך היא הניחה אותו בכיסא - ולא הטיחה אותו. יש לזכות את המערערת. הסרטונים מעידים כי המערערת אכן פועלת באגרסיביות - אולם מעשיה אינם חוצים את הרף הפלילי. יתרה מכך, הסרטונים אינם מלמדים כי המערערת אכן הניחה את ר.ז בכיסא תוך השמטתו והטחתו. התרשמות אפשרית היא שהפעוט הונח באופן רגיל.
- אישום מס׳ 10 - נקבע כי המערערת ביצעה עבירה אחת של תקיפה סתם, וזאת מאחר שהיא הניפה ילד תוך אחיזה בזרועו בלבד, כאשר הנפה זו איננה הדרך להחזיק ילד ולהעבירו ממקום למקום. אלא, כך נקבע, מדובר בתקיפה אלימה לכל דבר ועניין. המערערת הלכה שלושה צעדים כאשר הילד מוחזק באוויר בידו, וכל משקל גופו על ידו. בית המשפט קמא אף ציין כי לעמדתו מעשים אלה קרובים להתעללות בקטין. המערערת גורסת כי על אף שראוי להרים ילד בשתי ידיים, הרי שהרמה ביד אחת איננה תקיפה. אכן, ייתכנו מקרים חריגים בהם הרמה ביד אחת לא תהווה תקיפה (ראו ההתייחסות לאישום מס' 5 אירוע 2), אולם מקובלת עלי מסקנת בית המשפט קמא כי אופן ביצוע המעשה באירוע זה חורג באופן מובהק מהמותר לצורך פונקציונלי - כך, בשל דרך ההנפה, המרחק שהמערערת עברה תוך שהיא מחזיקה אותו, ומאחר שמדובר בפעוט - שכאמור יש לנהוג עמו בעדינות.
- אישום מס׳ 11 אירוע 2 - באישום זה המערערת הורשעה בעבירת תקיפת קטין (יצוין כי בית המשפט ציין שהמערערת מורשעת בעבירת התעללות בקטין, אך נראה כי מדובר בטעות). נקבע כי המערערת אחזה בכוח בכתפה של פעוטה בדרך של לחיצה, וגרמה לה לכאב. כך, ״מעצם העובדה ש[המערערת] מזיזה את הילדה על ידי אחיזה זו בכתף, הזזה מהירה ואגרסיבית, תוך שימוש בכוח, מובן כי אין מדובר באחיזה קלה, אלא בלפיתה [...] מדובר בהפעלת כוח העולה כדי תקיפה״ (עמוד 52 להכרעת הדין). בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי הילדה נחזית כמתחילה לבכות, ומכך ניתן ללמוד כי מעשי המערערת גרמו לה למכאוב של ממש. אף אני סבור כי התנהלות המערערת עולה לכדי תקיפה; אולם בנסיבות העניין אינני שותף למסקנה כי התנהלות זו גרמה לפעוטה למכאוב של ממש. הטעם לכך הוא שישנו ספק ביחס לכך שהפעוטה אכן בכתה כתוצאה מהמעשים. לאור זאת, מוקשה בעיניי לקבוע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר רכיב ״חבלה של ממש״ הנדרש בעבירת תקיפת קטין. על כן, יש לזכות את המערערת מחמת הספק מעבירת תקיפת קטין ולהרשיעה חלף זאת בתקיפה סתם.
- אישום מס׳ 11 אירוע 3 - בית המשפט קבע כי המערערת ניגשה לפעוט שישב בכיסא, ובאופן אגרסיבי ואלים היא אוחזת ביד אחת בגופו וביד השנייה בכיסא, והודפת אותו עם הכיסא לשולחן - ובתגובה הילד מניח את היד על השולחן על מנת לעצור את התנופה. המערערת טענה בשעתו כי היא אכן הושיבה את הילד בצורה חדה, אך הדבר נעשה מחוסר סבלנות ולא מתוך רוע. בית המשפט קבע כי מתקיים יסוד התקיפה, ולכן הרשיעה בגין האמור בעבירה אחת של תקיפה סתם. לעמדתי יש לזכות את המערערת. היא אכן הזיזה את הכיסא, ואף עשתה כן באגרסיביות, אבל היא צודקת בכך שאין מדובר בתקיפה. על מנת שהזזת כיסא עליו יושב קטין תהווה עבירה פלילית, לא ניתן להסתפק בכך שהוא הוזז באופן אגרסיבי כפי שנעשה במקרה זה.
- אישום מס׳ 12 אירוע 1 - המערערת דחפה את ש.ו מגבו, והוא נפל על הרצפה כך שראשו פגע ברגל מתכת של כיסא שהיה במקום. כתוצאה מהנפילה, הכיסא זז ונחבט ברגלו של ילד אחר. שניהם בכו בתגובה לכך. לאחר מכן, המערערת חזרה אל ש.ו והרימו אותו מהרצפה תוך שהיא מושכת אותו בידו האחת. נקבע כי המערערת תקפה את ש.ו באופן אלים וקשה, בכך שהיא הטיחה אותו על הרצפה בדרך של דחיפה חזקה בגבו; וכי עקב כך נגרם לילד מכאוב של ממש, המתבטא בבכי של ש.ו, בו פרץ בתגובה לדחיפה ולמכה שקיבל. בגין האמור המערערת הורשעה בעבירת תקיפת קטין. דעתי כדעתו של בית המשפט קמא, ואיני רואה כיצד ניתן להגיע למסקנה אחרת. המערערת גורסת כי היא רק נגעה בגבו של ש.ו כמי שמבקשת להזיזו, אולם צפייה בסרטונים מלמדת אחרת. יש לדחות את הערעור איפוא.
- אישום מס׳ 14 - במסגרת אישום זה, בית המשפט קמא הרשיע את המערערת ב-12 עבירות של תקיפה סתם, וזיכה אותה מעבירה אחת. המערערת גורסת ביחס לכל האירועים המתוארים באישום זה כי אינם עולים כדי תקיפה, אלא הם חלק מהתנהלות רגילה בגן ילדים, וקביעה אחרת תוביל להפללתה רק מעצם היותה גננת. יתר על כן, נטען כי אירועים אלה נפרסים על פני פרק זמן של שלושה שבועות (התקופה הרלוונטית), כך שלא מדובר בהתנהלות שכיחה. המערערת צודקת כי האירועים שיתוארו להלן מגלמים, ברובם, הפעלת כוח פונקציונלית, המתרחשת כחלק משגרת הגן. לאחר צפייה בסרטונים נותר בעיניי ספק ביחס לרוב האירועים האם נחצה הרף הפלילי, ולפיכך סברתי כי יש לקבל את הערעור, ולבטל את ההרשעות הרלוונטיות. רק ביחס לשניים מהאירועים (אירוע 3 ואירוע 11 (ביחס לחלקו השלישי)), בהם הפעלת הכוח לא הייתה נחוצה לתכלית פונקציונלית, סברתי כי יש להותיר את ההרשעות בגדר אישום זה על כנן. אפרט.
אירוע 1 - נקבע כי המערערת הושיבה באופן אגרסיבי ותוקפני 4 פעוטות, אחד אחרי השני, והפעוטה הרביעית נחזית כבוכה. יש לזכות את המערערת, משעה שמעשיה לא חרגו באופן מובהק מגדרי הטיפול המותר בפעוטות; ואינם עולים לכדי תקיפה.