בענייננו, כפי שעולה בבירור מהסרטונים, המערערת מנסה לבצע את עבודתה, תוך שהיא פועלת באגרסיביות. היא לא נוקמת בילדים או חס וחלילה מבקשת להכאיב להם (לפחות במרביתם המוחלט של המקרים), אלא מנסה לנהל את הגן ולקיים את סדריו. כך, למשל, בחלק לא מבוטל מהאירועים שבמחלוקת המערערת מתייחסת לילדי הגן ללא הרגישות הנדרשת, משל הם היו "חפצים" - היא מרימה אותם, מזיזה אותם ומושיבה אותם בכוח. זאת, ברובם המוחלט של המקרים, כחלק מהרצון לנהל את הגן מבחינה פונקציונלית. זוהי, בוודאי, איננה דרך הראויה או האידיאלית לטפל בפעוטות וילדים קטנים, שכן מצופה מגננת לפעול ברגישות ובעדינות המתחייבת מפגיעותם של הילדים. אך האם מדובר גם בעבירות פליליות? על כך, כאמור, נסוב הערעור ביחס לעבירות התקיפה. כפי שנראה בהמשך, במקרים רבים סברתי כי התשובה לכך שלילית. ודוק, גם ביחס למקרים בהם סברתי כי מעשי המערערת אכן מהווים עבירה פלילית - התרשמתי כי עיקר המעשים מצויים ברף החומרה הנמוך של העבירה.
ויודגש: גם במקרים בהם סברתי כי יש לזכות את המערערת, אין בכך משום הקלת ראש בחומרת המעשים, ובפגיעה שנגרמה לילדי הגן ולבני משפחותיהם. אף אין במסקנות האמורות משום קביעה כי התנהלות המערערת באותם אירועים היא התנהלות תקנית או ראויה של גננת אחראית. רחוק מכך. הסרטונים אינם נוחים לצפייה, וחלקם אף קשים לצפייה - אל לנו לשכוח זאת. ועדיין, כפי שהובהר לעיל, לא כל מעשי המערערת חוצים את הרף הפלילי. אכן, בין ההתנהלות הראויה הנדרשת מגננת, לבין ההתנהלות בגינה עליה לתת את הדין בפלילים - יש פער. המעשים מהם מצאתי לנכון לזכותה מצויים בתווך זה - ככאלה הם בוודאי מצדיקים ביקורת וגינוי, שכן אין הם הולמים את סטנדרט ההתנהגות שאנו דורשים מגננת במדינת ישראל; אך אין הם מביאים להרשעה בפלילים, שכן רמת הסטייה מהנורמה אינה מצדיקה זאת.
- נעבור עתה לדון בהרשעות בעבירות התקיפה אליהן מוסב הערעור לפי סדרם:
- אישום מס' 1 - באישום זה נקבע כי המערערת משכה בכוח קטינה שלא ישבה בכיסאה, הקטינה מעדה, והמערערת הושיבה אותה בכוח ובאגרסיביות בכיסא, כאשר השימוש בכוח חורג מעבר לנדרש לצורך הושבה בכיסא, ובתגובה לכך הקטינה בכתה ונגרם לה מכאוב של ממש. בגין האמור, המערערת הורשעה בעבירה אחת של תקיפת קטין. צפייה בסרטונים מלמדת כי המערערת נקטה באגרסיביות כלפי הקטינה, אפילו אגרסיביות יתר, ובוודאי שהיה ראוי להימנע מכך. אך לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי פעולתה זו, שנדרשה פונקציונלית, חרגה באופן מובהק מגדר הפעלת כוח מותרת בנסיבות העניין, באופן המצדיק הרשעה בפלילים. יתרה מכך, איני בטוח כי בעקבות מעשי המערערת הקטינה בכתה; וגם אם כן, הרי שבכי זה הסתיים בחלוף מספר שניות בודדות. כפי שהסברתי לעיל, התנהגות זו איננה מאפיינת גננת "טובה" או אפילו "סבירה", אך גם לא ניתן לקבוע במקרה דנן כי היא מקימה אחריות פלילית - אף לא בעבירת התקיפה סתם. לפיכך יש לקבל את הערעור ביחס לאישום זה.
- אישום מס' 3 - באישום זה נקבע כי המערערת צבטה פעוט היושב בגבו אל המצלמה בחלק הקדמי של פניו, וראשו הורם לאחור בתגובה. בגין האמור, המערערת הורשעה בעבירה אחת של תקיפה סתם. המערערת גורסת כי היא פעלה בתגובה אינסטינקטיבית לכך שאותו פעוט נשך קטינה אחרת, אולם גם אם הדבר נכון - אין בכך כדי להצדיק את מעשיה ואת האגרסיביות שבה נקטה, ואף בעיניי הם חוצים את הרף הפלילי. יתר על כן, בבית המשפט קמא המערערת בכלל טענה כי היא אכן צבטה את הקטין אך לא במשמעות של הכאה והגנה. גם מטעם זה סבורני כי יש לדחות את הערעור ביחס לאישום דנן.
- אישום מס' 5 אירוע 2 - באישום זה נקבע כי המערערת משכה באגרסיביות מידה קטינה שעמדה על השולחן ושיחקה בבלונים, ותוך כדי כך רגלה של הקטינה פגעה בפעוט אחר שנפל ונראה שבכה. בגין האמור, המערערת הורשעה בעבירה אחת של תקיפה סתם. בתוך כך, בית המשפט קבע כי המערערת משכה את הילדה תוך שימוש ביד אחת בלבד, ״ומאומה לא מנע מ[המערערת] להשתמש בשתי ידיה ולהורידה באופן עדין יותר וראוי יותר מהשולחן״ (עמוד 24 להכרעת הדין). אכן, המערערת הורידה את הקטינה מהשולחן באגרסיביות וביד אחת - אולם הדבר נעשה מתוך בהלה ועל מנת להוריד אותה מהשולחן עליו עמדה, ובכך למנוע סכנה כי היא תיפגע. בנסיבות אלו, מעשי המערערת אינם מהווים תקיפה (במובנה הפלילי) - אף אם מוטב היה לנקוט בגישה יותר ״עדינה״ כלפי הקטינה. יש לזכות את המערערת מהאישום דנן.
- אישום מס׳ 6 - באישום זה מתוארים שלושה אירועים שהתרחשו אחד אחרי השני. תחילה, בית המשפט קמא קבע כי המערערת הרימה ילד מהרצפה ושמטה אותו לכיסא, ולאחר מכן צבתה אותו בשתי לחייו, וכתוצאה מכך הוא בכה. בית המשפט תיאר כי התנהלות המערערת הינה תוקפנית, וכי מדובר במעשה אלים כלפי הילד חסר הישע המורם והמוטח מהאוויר. בגין האמור היא הורשעה בעבירת תקיפת קטין. אף אני סבור כי באירוע זה מעשי המערערת חורגים באופן מובהק מהטיפול המותר בילד, ויש לראותם כתקיפה. אולם, בשונה מבית המשפט קמא, איני סבור כי הוכח רכיב גרימת החבלה של ממש. כזכור, לא ניתן להסתפק בכל בכי, קצר וחולף ככל שיהיה, כדי להוכיח מניה וביה שהרכיב אכן מתקיים. בענייננו לא ניתן לקבוע מצפיה בסרטון כי הרכיב מתקיים, ויש להניח לטובת המערערת כי תגובת הפעוט לא חרגה לכדי מכאוב של ממש. משכך יש לקבל את הערעור ולהרשיע את המערערת בעבירה של תקיפה סתם (חלף הרשעתה בתקיפת קטין). בשני האירועים הנוספים נקבע כי המערערת אחזה בפעוט ושמטה אותו מידיה אל הרצפה; ומיד לאחר מכן היא הדפה פעוט אחר באופן אגרסיבי ואלים. נקבע כי מדובר בתקיפה אלימה, ומשכך היא הורשעה בשתי עבירות של תקיפה סתם. ביחס להרשעות אלה התרשמותי שונה, ולפיה יש לזכות את המערערת. הסרטונים אינם מלמדים באופן חד-משמעי כי המערערת אכן שמטה את הילד מידיה אל הרצפה, ונראה כי היא דווקא ניסתה להושיבו. נוסף על כך, תיאור התנהגות המערערת כאילו היא הדפה את הפעוט איננה עולה בקנה אחד עם הסרטונים, מהם נראה כי הפעוט עומד בין רגליה והיא מזיזה אותו. משכך יש לזכות את המערערת משתי עבירות תקיפה סתם.
- אישום מס׳ 7 אירוע 1 - ביחס לאישום זה נקבע כי על רקע מעין ריב בין שני ילדים שרצו לעלות על מגלשה הנמצאת בחצר בגן הילדים, המערערת דחפה אחד מהם, בעוד הוא על מדרגות העלייה למגלשה, ועקב כך הוא נפל לרצפה. בית המשפט קבע כי ״אין מדובר במעידה אלא בהפלה ישירה וברורה ומכוונת של ה[מערערת] את הילד. זוהי תקיפה אלימה [...]״ (עמוד 31 להכרעת הדין). בגין האמור המערערת הורשעה בעבירה של תקיפה סתם. יש לדחות את הערעור ביחס להרשעה זו. הסרטון המתעד את מעשי המערערת - ברור וחד משמעי. המערערת דוחפת את הילד בגסות; הוא נופל לרצפה והמערערת כלל לא מתייחסת אליו. האופן שבו המערערת דוחפת את הקטין הצידה איננה, בוודאי, הדרך שבה יש לנקוט במקרים מעין אלה. אכן, כאמירה כללית, ניתן להבין את המערערת כאשר היא רואה שהילד החזק עוקף ומזיז את הילדה הקטנה בתור למגלשה, היא נחלצת לעזרתה של הילדה ומאפשרת גם לה ליהנות מהמגלשה. יחד עם זאת, את השלטת התור (שהיא בוודאי בגדר פעולה פונקציונלית של גננת) אין לבצע באופן גס ופוגעני. לפיכך, בעיניי, מעשי המערערת באירוע זה חוצים אומנם את הרף הפלילי, אך הם מצויים ברף החומרה הנמוך.
- אישום מס׳ 8 - באישום זה קבע בית המשפט קמא כי המערערת דחפה וצבטה באוזנה השמאלית פעוטה, ועל ידי כך הוציאה אותה מחדר התינוקייה בו היא הייתה. בגין האמור המערערת הורשעה בעבירה אחת של תקיפה סתם. סבורני כי יש לזכות את המערערת. המתועד בסרטונים איננו מלמד, מעבר לכל ספק, כי המערערת אכן צבטה את הקטינה. אומנם ניתן לראות נגיעה מסוימת בפעוטה - נגיעה קצרה במיוחד שאורכת פחות משנייה - כאשר בעקבותיה הפעוטה ממשיכה בדרכה. לא נראה כי המגע שינה את המסלול של הפעוטה, מה שמעורר ספק ביחס למתואר בכתב האישום, ולכך שאכן עסקינן בתקיפה (יוזכר כי באישום 8 המערערת הורשעה גם בעבירה אחת של השארת ילד ללא השגחה. ראו על כך בהמשך הדברים).
- אישום מס׳ 9 - במסגרת אישום זה המערערת הורשעה ב-10 עבירות של תקיפה סתם, ומתוארים בו 12 אירועים (יוער כי החלוקה בין האירועים השונים במסגרת אישום זה, וכן ההרשעה ביחס לאירועים אלה, איננה ברורה די צורכה, לא בהכרעת הדין וגזר הדין, ואף לא בנימוקי הצדדים). כאמור, המערערת לא מערערת על מרבית הרשעותיה באישום זה, אלא רק על 4 עבירות קונקרטיות.
00אירוע 1 - ביחס לאירוע זה בית המשפט קמא קבע כי המערערת צבטה את נ.ש בלחיו השמאלית בעוצמה. המערערת גורסת כי היא תפסה בלחי למשך מאית השנייה, והוא כלל לא בכה או הגיב למעשיה. יש לדחות את הערעור. הצביטה עולה במובהק מהסרטונים, וגם אם היא הייתה קצרה, היא מיותרת ופוגענית - ולפיכך היא אכן מהווה תקיפה.