ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916 אין לטעות. התנהגותה של המערערת אינה הולמת את זו המצופה מגננת אחראית - רחוק מכך; בצדק הזדעזעו ההורים מהאגרסיביות הגסה, שלעיתים עולה לכדי אלימות ממש, בה התייחסה המערערת ליקרים להם מכל. ואולם, במקרה הנוכחי, לא ניתן להתרשם כי המערערת פעלה כך מתוך שנאה ורשעות, ולא עולה מהסרטונים כוונת מכוון לפגוע בילדים, ולגרום להם כאב וסבל. ממכלול המידע שלפנינו, ובמיוחד מהתבוננות בסרטונים, מתקבל הרושם כי הילדים יקרים לליבה של המערערת, וכי מעשיה הפסולים הם תוצאה של קהות חושים, הנובעת, ככל הנראה, מהמצב הנפשי אליו נקלעה באותה עת, ואולי גם משחיקה ועייפות מתמשכים. ושוב, איפיון זה של התנהלות המערערת בוודאי אינו מצדיק את מעשיה המכוערים, ואף אין בו כדי לפטור אותה מאחריות משפטית לאותם אירועים בהם חצו מעשיה את הרף הפלילי. הנוטל על עצמו את הזכות והאחריות לעסוק בחינוך ילדינו, ראוי כי יעשה כן מתוך תחושת שליחות, ומוטלת עליו החובה לעשות כן באמונה ובמסירות. אם איננו מסוגל לכך, טוב יעשה אם יסיר ידיו מטיפול בקטינים - ואם יוסיף לעשות במלאכת הקודש, ויחטא לחובתו - ייתן את הדין על חטאיו. עם זאת, איש בחטאו ייענש. על כן, הגם שתופעת "הגננת המתעללת" חמורה ומזעזעת, על כל מופעיה, עדיין, רמת הענישה שראוי לגזור בכל מקרה ומקרה תלויה בנסיבותיו. האירועים בגינם ראוי להרשיע את המערערת בפלילים (שעל עיקרם לא ערערה כלל), ומאפייני התנהלותה כפי שהם עולים מהמכלול, מצדיקים ענישה משמעותית, לרבות על דרך של מאסר מאחורי סורג ובריח; עם זאת, בחלק ניכר מהמקרים המתוארים בכתב האישום אין מעשיה מגיעים לסף הפלילי, ובמבט כולל אין בחטאי המערערת את המאפיינים המצדיקים ענישה ברמה שנגזרה עליה בבית המשפט המחוזי. מכאן שעלינו להקל משמעותית בעונש המאסר שהוטל על המערערת בבית המשפט קמא, ולקצרו ל-18 חודשי מאסר. זוהי תמצית הדברים; ומכאן לפירוטם.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
עיקרי כתב האישום
- המערערת היא גננת אשר עסקה בטיפול בילדים קטנים במשך שנים רבות. בשנת הלימודים שהחלה בחודש ספטמבר 2020 היו רשומים לגן הילדים אותו ניהלה המערערת 29 ילדים קטנים - החל מפעוטות רכים בשנים ועד ילדים בגיל שלוש שנים (להלן: הגן ו-ילדי הגן, בהתאמה. יובהר כי לא כל ילדי הגן הוזכרו בכתב האישום). ביום 6.10.2021 הוגש נגד המערערת כתב אישום הכולל 16 אישומים שונים, במסגרתו יוחס לה ביצוע עבירות רבות, שעיקרן תקיפה והתעללות בילדי הגן. לפי המתואר בכתב האישום, המבוסס בעיקרו על תיעוד ממצלמות האבטחה בגן (להלן: הסרטונים), בין התאריכים 29.10.2020 ל-16.11.2020 (להלן: התקופה הרלוונטית), המערערת תקפה בהזדמנויות רבות חלק מילדי הגן באופנים שונים. בתוך כך, המערערת נהגה, בין היתר, להכות או לצבוט את הילדים; להושיבם או "להטיח" אותם בכוח בכיסאותיהם וכן להשכיבם בכוח על מזרונים; למשוך אותם מידיהם או מאוזניהם בכוח; ולדחוף אותם. לא אחת, בתגובה למעשים אלה ילדי הגן היו פורצים בבכי. מעשי המערערת גרמו איפוא לילדי הגן כאב, ולעיתים אף "כאב של ממש". עוד תואר בכתב האישום, כי במהלך התקופה הרלוונטית המערערת התנהלה כלפי ילדי הגן באופן תוקפני ואגרסיבי; וכי חלק מהמעשים המתוארים בכתב האישום נעשו לעיניהם של ילדים נוספים. בגין האמור יוחסו למערערת עבירות רבות של תקיפה סתם ושל תקיפת קטין או חסר ישע (אישומים 12-1 ו-14; להלן: עבירת התקיפה ו-עבירת תקיפת קטין, בהתאמה. שתי העבירות יכונו יחדיו, להלן: עבירות התקיפה).
הועתק מנבו מלבד עבירות התקיפה, תואר בכתב האישום כי בשתי הזדמנויות שונות הותירה המערערת ילדים ללא השגחה למשך מספר דקות ארוכות, וזאת באופן העלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומם או בבריאותם, ובכך סיכנה המערערת את חייהם. בגין מעשים אלו יוחסו למערערת שתי עבירות של השארת ילד ללא השגחה (אישומים 8 ו-13). כמו כן, בכתב האישום יוחסו למערערת עבירות של התעללות בקטין או חסר ישע. באישום 15 תואר כי המערערת נמנעה בכוונה מלהחליף לאחד מילדי הגן את בגדיו שהיו רטובים משתן (יצוין כי באישום זה נכלל אירוע נוסף, אך המדינה חזרה בה ממנו במהלך המשפט). באישום 16 תואר, באופן רוחבי, כי במשך כשבע שנים, עד לחודש נובמבר 2020, המערערת נהגה ב"שיטת חינוך" לפיה כאשר ילד אחד היה מרביץ לחברו, היא הייתה מתערבת ומורה לילד "להחזיר" למי שפגע בו - ובחלק מהמקרים היא אף הייתה לוקחת את ידו של הילד המוכה ומרביצה איתה לילד המכה (לאורך ניהול ההליך, המדינה צמצמה תקופה זו לשנתיים בלבד). עוד נטען באישום זה, כי ילדי הגן נחשפו למעשי התקיפה של המערערת שבוצעו כלפי ילדים אחרים (כמתואר בכתב האישום), ובגין כך יוחסה לה עבירת התעללות נוספת.
- במסגרת המענה מטעם המערערת לכתב האישום, היא הסכימה להגשת הסרטונים - המהווים את הראיות העיקריות בתיק; ולצד זאת כפרה בעיקרי העבירות שיוחסו לה בכתב האישום, שכן לעמדתה מעשיה אינם עולים לכדי עבירות פליליות של תקיפה, למעט במספר מקרים בודדים אותם היא לא מכחישה. בהתאם לכך, קו ההגנה העיקרי של המערערת היה כי מכלול מעשיה אומנם משקפים התנהגות פסולה ובלתי רצויה, אך אין מדובר בעיקרו של דבר בהתנהגות פלילית. בכלל האמור, המערערת תיארה את המעשים המתועדים בסרטונים באופן שונה והפוך מזה המתואר בכתב האישום - כך שלשיטתה גם מעשים הנחזים כתקיפה אינם כאלה, ולמעשה המגע בילדים הוא ליטוף, השכבה למיטה, וכדומה. עוד טענה המערערת, באופן כללי, כי באותה התקופה היא עמדה בפני מצוקת עובדים.
- לשלמות התמונה יצוין כי במסגרת פרשת התביעה העידו שתי סייעות מגן הילדים; ובמסגרת פרשת ההגנה העידה המערערת. כמו כן, הוגשו בהסכמה חקירות המערערת במשטרה והודעותיהם של חלק מהורי ילדי הגן, וכאמור גם הסרטונים.
עיקרי הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט קמא
- הכרעת הדין - ביום 27.6.2023 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערת במרבית העבירות שיוחסו לה בכתב האישום, ואולם בחלק מהמקרים המערערת זוכתה מעבירת תקיפת קטין והורשעה במקום זאת בעבירת התקיפה; ובחלק אחר (שולי יחסית) היא זוכתה באופן מלא מהמיוחס לה. אציג בתמצית את עיקרי הכרעת הדין.
בכל הנוגע לעבירות התקיפה, השאלה שעמדה לפני בית המשפט קמא הייתה אם מעשי המערערת, כפי שתועדו, חוצים את הרף הפלילי. בית המשפט בחן את הסרטונים לעומקם, הן לפי הנחזה בהם והן למול עדות המערערת, שלא אחת תוארה על ידו כבלתי מהימנה, ואף כעומדת בסתירה גמורה לנחזה בסרטונים. על רקע בחינה זו, קבע בית המשפט כי מרבית מעשי המערערת עולים כדי תקיפה סתם או תקיפת קטין; כאשר ההבחנה בין שתי העבירות נעשתה על פי השאלה אם הוכח רכיב גרימת "חבלה של ממש" (בהתאם ליסודות השונים של עבירות התקיפה). במספר מקרים מצומצם נקבע כי קיים ספק סביר שהמעשים עולים לכדי תקיפה, ובאותם מקרים המערערת זוכתה בהתאם. בקווים כללים, בעבירות בהן הורשעה המערערת תואר כי היא עשתה שימוש בכוח כלפי הילדים בצורה אגרסיבית - ובכלל זה משכה או תפסה אותם מהכתף; הרימה אותם מהידיים; הושיבה אותם בכוח בכיסא או השכיבה אותם בכוח במזרון; וצבטה אותם. כן תואר מקרה שבו המערערת סטרה בחוזקה לאחד מהילדים. עוד יצוין, כי במקרים בהם תועד בסרטונים שבתגובה למעשי המערערת הילדים פרצו בבכי - בית המשפט קמא קבע כי הדבר מלמד על האלימות שהיא הפעילה כלפיהם, ולעיתים נקבע כי הבכי מלמד על גרימת ״חבלה של ממש״.