ביחס לעבירות השארת ילד ללא השגחה, בית המשפט קמא הרשיע את המערערת בשני האישומים שיוחסו לה, משעה שילדים הושארו בשתי הזדמנויות שונות ללא השגחה ראויה באופן היוצר סכנה לשלומם ולחייהם - סכנה שאף התממשה בשני המקרים, כאשר באחד מהם תינוק נפל מנדנדה; ובשני ילד הציק לתינוק שהיה בנדנדה, ונשך אותו. בכלל האמור, בית המשפט קבע כי למערערת, בתור מנהלת הגן, יש אחריות לכך שהילדים נמצאים תחת השגחה בכל עת; ודחה את טענתה לפיה היא חוותה קשיים בתקופה הרלוונטית (למשל ביחס למצבת העובדים בגן), תוך שקבע כי אם היא לא הייתה יכולה למלא את המוטל עליה מכוח תפקידה כגננת הראשית - היה עליה להימנע מפתיחת הגן.
אשר לעבירות ההתעללות בקטין או בחסר ישע - ראשית, נקבע כי המערערת לא נקטה ב"שיטת גמילה" עת נמנעה מלהחליף לילד את בגדיו שהיו רטובים משתן למשך מספר דקות (כחמש דקות ולכל היותר שבע דקות), אך היא כן נתנה הוראה לסייעות שלא להחליף לקטין. בית המשפט קמא פסק ביחס לכך כי מדובר בהתעללות נפשית ופיזית. שנית, נקבע כי לא הוכח שהמערערת נקטה ב"שיטת חינוך" רוחבית במקרי אלימות בין ילדי הגן. שלישית, בית המשפט פסק כי עצם חשיפת ילדי הגן למעשי התקיפה בהם המערערת הורשעה מגבשת עבירה של ההתעללות.
- בהמשך להכרעת הדין, הוגש תסקיר נפגעי עבירה ביחס לילדי הגן, המתייחס לפגיעות שנגרמו להם ולהשפעות של מעשי המערערת עליהם ועל משפחותיהם (יוער כי התסקיר הוגש רק ביחס לחלק מילדי הגן שמוזכרים בכתב האישום ובהכרעת הדין). בתמצית, ומפאת צנעת הפרט, אציין כי ביחס לילדים נמסר שלמעשי המערערת יש השפעות שונות, ובהן אובדן אמון בזולת, עוררות יתר, בעיות הנוגעת לגמילה מחיתולים ורגרסיה התפתחותית. ביחס למשפחות, נמסר כי הן סובלות מרגשות אשמה ופגיעה באמון, וכי בעקבות הצפייה בסרטונים הן חשו חרדה, צער וכאב.
לצד זאת, הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן ביחס למערערת. בתסקיר הראשון שירות המבחן תיאר כי המערערת הציגה בפניו המלצות של הורי הגן בעבר, מהן עולה כי הם שבעי רצון מהתנהלותה ומהחינוך שהקנתה לילדיהם. עוד צוין, כי המערערת מבינה שהיא התנהלה באופן שגוי; וכי היא תיארה שהיא עסוקה באופן יום יומי במעשיה האמורים, ובנסיבות שהובילה אותה להתנהג באופן אלים. במסגרת התסקיר השני מתואר כי המערערת פנתה לאבחון פסיכיאטרי, ממנו עלה כי היא מתמודדת עם אבל פתולוגי; וכי היא החלה בטיפול רגשי, במסגרתו אף הודתה שנהגה באופן אלים כלפי הילדים והביעה צער על כך. נוכח האמור, שירות המבחן סבר כי עלולה להתרחש פגיעה בגורמי הסיכון בעניינה של המערערת ובהליך השיקומי שלה, אם יושת עליה עונש מאסר בפועל; ובהתאם לכך, הומלץ להטיל עליה צו מבחן לשנה, מאסר בעבודות שירות ומאסר מותנה (להלן: המלצת שירות המבחן).
- גדר הדין - לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים ביחס לעונש, ניתן ביום 20.3.2024 גזר דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט עמד בהרחבה על הערכים המוגנים שנפגעו בעקבות מעשי המערערת, ובהם שמירה על שלמות גופו של אדם וכבודו, וכן הצורך להגן על קטינים וחסרי ישע ולמנוע פגיעה בהם. עוד עמד בית המשפט על החובה המוטלת על האחראים על קטינים וחסרי ישע לשמור עליהם ולהבטיח את שלומם, בריאותם ושלמות גופם ונפשם; ועל כך שיש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה במקרים בהם חובה זו הופרה.
אשר לקביעת מתחם העונש ההולם, בית המשפט קמא שקל מספר שיקולים שונים, ובהם: ריבוי הפגיעות של המערערת בילדי הגן (לרבות פגיעות ארוכות טווח שלא תמיד ניתן לצפות אותן) וכן בהוריהם; נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה ניתן משקל לגילם הצעיר במיוחד של ילדי הגן; מידת הפגיעה בערכים המוגנים, המצויה ברף הגבוה; האינטרס הציבורי בהגנה על פעוטות וחסרי ישע מפני פגיעה, בפרט מפני מי שהופקד להגן עליהם. בהתחשב בשיקולים אלה, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, בית המשפט העמיד את מתחם העונש ההולם על בין 4 ל-6 שנות מאסר בפועל.